יום שישי, 8 במרץ 2019

הצבעה על הצבא


הפסד של מפלגת הגנרלים בבחירות הקרובות ייתן לגיטימציה ציבורית עמוקה ויסודית לשר הביטחון הבא לניקוי אורוות יסודי בשורות הקצונה הבכירה בצה"ל.


בס"ד
א' באדר ב', תשע"ט
((פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")


מטבע הדברים, בשום מדינה הצבא איננו עומד לבחירות. אפילו לא במדינה דמוקרטית. אפשר לבחור בממשלה, אולי אפילו בשר ביטחון ספציפי, אבל אף אחד לא שואל את האזרחים בבחירות מה דעתם על הצבא ויכולתם להשפיע על דמותו ואופיו מצומצמת מאוד.

הדבר נכון במיוחד אצלנו. הממסד הצבאי-ביטחוני בישראל עצום בממדיו, רב כוח ועתיר השפעה. שרי הביטחון שלנו באים בדרך כלל משורות יוצאי הארגון, ובאופן טבעי מגנים עליו וממשיכים לשכפל את הצביון שלו. גם אם באים שרי ביטחון שלא צמחו במערכת, אין בכוחם לעמוד מולה. יתר על כן, גם אם יקום לנו שר ביטחון שירצה לבצע שינוי גנטי בצה"ל ואף יהיה בעל הכישורים למשימה, לא תהיה לו לגיטימציה ציבורית לעשות זאת. צה"ל הפך אצלנו לפרה קדושה; אסור לגעת בו.  

וכך, אף שהציבור יודע כבר שנות דור שצה"ל הסתאב והתנוון, שהפך לצבא שאי אפשר לצאת אתו למלחמה, לצבא בינוני, מסורבל, חסר מעוף והשראה – אין כלי שמאפשר לעם לתבוע את שינוי המצב. למעט חיל האוויר, צה"ל הפך לצבא מתבצר, מתגונן ומתחפר; צבא מורתע ומפוחד; בורח ממילוי המשימות, שאיננו שש אלי קרב, לא חותר למגע. המילה ניצחון כבר לא קיימת בלקסיקון שלו. מפקדיו חוששים מהפרקליט הצבאי הראשי ומסוכני הקרן החדשה יותר מאשר מיחיא סינוואר. מול התופעה הזו עומד הציבור אילם. אין לו כלי יעיל להביע את מחאתו ולתבוע שינוי יסודי.

אבל עכשיו, לאור ריצתה לכנסת של תנועת "כחול-לבן", שהיא מפלגת גנרלים מובהקת, לראשונה ניתן לציבור כלי לשינוי המצב. כי המפלגה הזו מורכבת מארבעה רמטכ"לים שכולם שירתו בתפקידם בדור האחרון, וכולם אחראים באופן שווה להתנוונות האמורה של צה"ל. בני גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון, ובמיוחד אהוד ברק שמקדם את המפלגה מאחורי הקלעים – אלה האחראים הישירים למצבו העלוב של צה"ל.

אבל לא מדובר רק בארבעת הרמטכ"לים הללו. הם רק החזית. מאחוריהם ניצבות להקות של פנסיונרים מתוחזקים ומשומנים היטב, מצה"ל, מהשב"כ ומהמוסד. קצינים בכירים בדימוס ולשעברים למיניהם, כמו אנשי "המועצה לביטחון ולשלום", שבוחשים, דוחפים ומושכים בחוטים – כולם עשויים מאותם חומרים, חושבים באותו ראש וצמחו באותה ערוגה. האליטה הצבאית ביטחונית שלנו מעמידה עצמה בזאת למבחן ומבקשת את אמון הציבור.

ארבעת הגנרלים האלה באים בזכות המוניטין הצבאיים שלהם, בזכות ההילה הצבאית, ובטוחים שהציבור ייתן בהם את אמונו בגללה. לא עולה בדעתם כלל שהציבור אינו רואה בהם חבורה של לוחמים מתוחכמים, אמיצים ועשויים ללא חת, אלא קבוצה של אנשים בינוניים, תבוסתנים, חסרי רוח והשראה. בדיוק משום כך משמעותו של הפסד בבחירות של כל הגווארדיה הוותיקה הזו, תהיה הרבה מעבר לזו של הפסד פוליטי.

דווקא משום שהחבורה הזו שמה את המוניטין הצבאי שלה על השולחן, בשמו היא מציעה את עצמה, ואותו היא מעמידה למבחן הציבור, היא מסתכנת בכניסה למלכודת שהיא עצמה איננה משערת אותה. לראשונה יוכל הציבור להביע אי אמון בצה"ל שהם עיצבו. הוא יוכל לומר להם שהם האחראים הישירים להתדרדרותו של צה"ל לכדי לצבא כושל ששכח טעמו של ניצחון. שהם חתמו בבקו"ם על צה"ל שהיה בבחינת דוד, והזדכו על צה"ל שהוא בבחינת גוליית.

הפסד של החבורה הזו ייתן לגיטימציה ציבורית עמוקה ויסודית לשר הביטחון הבא לניקוי אורוות יסודי בשורות הקצונה הבכירה בצה"ל, לפיטורי עשרות קצינים שהתקדמו במעלה סולם הדרגות רק משום שהיו גם הם בינוניים, אפרוריים, אומרי "הן", חסרי מעוף ונטולי יוזמה. הוא ייתן לו לגיטימציה לשינוי יסודי ברוחו של צה"ל, לקידום שכבת הקצונה הצעירה, זו שצמחה במכינות הצבאיות למיניהן, זו שיש בה רוח אחרת, רוח של אמונה וביטחון בצדקת הדרך, לא רוח של קרייריזם; רוח של חיבור מחודש לתודעה ההיסטורית הישראלית המקורית, ושל התקשרות מחודשת למסורת ישראל ותורתו. רוח של אמונה ודבקות בארץ ישראל. שכבת הקצונה הצעירה והרעננה הזו כבר עומדת מוכנה ובשלה, דרוכה למילוי תפקידה הלאומי, אלא שהקצונה הבכירה של היום תוקעת אותה ומעכבת את התקדמותה.

הימור גדול לקחו על עצמם ארבעת המוסקטרים שלנו. הם חשבו שנושא הבחירות עומד להיות ביבי נתניהו בלבד ולא העלו בדעתם שבזכותם נוכל לעסוק בבחירות הקרבות גם במצבו העגום של הצבא יציר כפיהם. מפאת "קדושתו" לא העזו ראשי תנועות הימין עד היום להפוך את צה"ל לסלע מחלוקת פוליטית, אבל אנשי "כחול לבן" עשו זאת במקומם ולא מותירים להם כעת ברירה אלא להרים את הכפפה.

אם ראשי הימין ישכילו לקחת את נשקם של הגנרלים, המוניטין הצבאי שלהם, ולהפוך אותו כנגדם – על דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" – ועל בסיס זה לנהל את המאבק הפוליטי מולם, ייתכן שמעז יצא מתוק. אם הם יאמרו במפורש שגם נושא זה נמצא "על השולחן" בבחירות, אולי שר הביטחון הבא שלנו יזכה ללגיטימציה לעריכת מהפך יסודי בצביונו של צה"ל, דבר שאין נחוץ ממנו כיום.

      








  





5 תגובות:

  1. מענין, אבל, לא מעט אבחנות שגויות עם כל הכבוד, ורק אחת עיקרית:

    כותב הפוסט הנכבד, משוכנע שזה ההילה הבטחונית, אבל, לא ממש רק זה. בתפיסה הציבורית, עסקינן באנשים, שתדמיתם או תכל"ס אורחותיהם הינם כאלו,של הקרבה אישית ועשייה ציבורית.הם הקריבו עצמם אישית לטובת הכלל.כל שליחותם הייתה מבוססת על כך שהם לא עושים לביתם,אלא,לטובת הציבור.הציבור,שנקעה נפשו תדיר מפוליטיקאים שנתפסים ( בטעות ) כעושים רק לביתם, עוגן שוב ושוב, על אנשים, שראו את המוות מול העיניים לא אחת, וללא היסוס, היו מקריבים חיהם למען רעיון גדול יותר מהם.הכל מעבר,ליכולות האישיות הקשורות והחבוקות בניהול מערכות גדולות מאוד.

    נ.ב:גבי אשכנזי, שמו יצא על כך, שהוא זה, אישית, ששיקם את הצבא ותדמיתו, אחרי הכישלון לכאורה, של מלחמת לבנון השניה. איך ? על ידי החזרת רוח הלחימה הפשוטה והאגריסיבית, במקום זו הטכנולוגית והפוסט מודרנית. נמחיש אחר כך.

    תודה

    השבמחק
  2. קצת ציטוטים על אשכנזי, פועלו, ותפיסתו בקשר לשיקום הצבא ובכלל, הנה מ-ynet:

    לצד העשייה הפיזית, הקדיש הרמטכ"ל אשכנזי זמן ותשומת לב מיוחדת להיבטים הערכיים של פעילות הצבא. החל בהטמעת ערך החתירה למגע, עבור לניסוח פקודות בלשון בהירה ומובנת לכל וכלה בדרישה חסרת פשרות לדיווח אמת.

    ועוד מצטט אותו ישירות:

    "בתקופתי לא יחזור מה שהיה במלחמת לבנון השנייה, כשלא היה ברור מי מנצח ומי מפסיד." ( מתוך דבריו בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, 2007)

    ועוד :

    "צבא נמצא באחד משני המצבים: או שהוא מתכונן למלחמה או שהוא נלחם." ( מתוך הכתבה "כשבדמשק יכבה האור" מאת יאיר בר כוכבא, "נענע 10", 12.07.2007).

    ו-

    "בסופו של דבר, אם נרצה, ואנחנו חייבים, בסיבוב הבא להכריע, להכריע מהר, באופן כזה שבסופו של דבר אף אחד לא ישאל מי ניצח ומי הפסיד. וזה יהיה מאוד ברור. לכן אין תחליף למקצועיות. אבל מעבר לכל הדברים האלה בסוף מה שיקבע זה רוח הלחימה. רוח הלחימה היא מאוד חשובה. המקצועיות ורוח הלחימה. לפי תפישת עולמי מי שלא מכין את האנשים שלו למלחמה, לא רשאי להוביל אותם. לצה"ל יש אמצעים מאוד מרשימים. לחזבאללה אין אמצעים כאלה, גם לא לחמאס וגם לא לסורים. אבל בסוף החוכמה היא איך להפעיל אותם עם מנהיגות קרבית." (בשיחה עם צוערים בקורס קציני חי"ר ).

    כאן בלינקים להלן :

    https://he.wikiquote.org/wiki/גבי_אשכנזי

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4025942,00.html

    תודה

    השבמחק
  3. רק המחשה זניחה , אשתו של שאול מופז הרמטכ"ל דאז , מצטט :

    "אף פעם לא הרגשתי שוויתרתי על הקריירה שלי בגלל הקריירה של בעלי", היא טוענת. "הילדים שלנו אומרים שאת המחיר הכי כבד שילם שאול כי הוא לא היה מעורב בגידולם".

    עד כאן הציטוט :

    למעשה , היא גרסה לא פעם , שאפילו בחדרי לידה , היו חושבים , שהיא אמא חד הורית למעשה . הייתה יולדת לבדה . לרוב הבעל נוכח כמובן באירוע כביר כזה . אבל , היא הייתה יולדת לבד , בעלה היה תדיר על הג'בלאות.

    המחשה זניחה , להקרבה האישית במשך עשרות שנים , ולמה( בין היתר ) הציבור תופס אותם כמועמדים ראויים ומתאימים לשליחות ציבורית .

    שמים את טובת הכלל , לפני טובתם שלהם . לגבי מי שהיה נכון להקריב חיו אינספור פעמים , ללא היסוס , אין לטעות מבחינת האדם המצוי !

    https://www.mako.co.il/news-special/my-wife/Article-b3dcffb59ea5221004.htm

    תודה

    השבמחק
  4. תגובה למגיב מעליי:
    -ראשית העם "התבגר". הוא כבר לא מתרגש מגנרלים.
    -סקירה קצרה של הרמטכלים האחרונים במישר הפוליטי:
    ברק-כנראה הגרוע שבראשי הממשלה
    שחק-בסקרים היו לו 20 מנדט. סיים עם 6. סיים את תפקידו אחרי שנה וחצי.
    מופז-זגזג מהליכוד לקדימה, סיים עם 2 מנדט.נעלמו עקבותיו.
    בוגי-לא עבר את אחוז החסימה, חבר לגנץ כי לא הייתה לו ברירה
    חלוץ-מצטייר בציבור כרמטכל גרוע. התפקד לקדימה ופרש ממנה אחרי שנה וחצי.
    אשכנזי- פרשת הרפז. פוטש על שר הביטחון. פשוט אינו ראוי להיות יותר איש ציבור.
    גנץ-רמכל בינוני. התיר כניסת עמותות /תכנים פוסט מודרניים לצבא.
    -לשמאל אין ברירה ואין מנהיגות ולכן כל, אבל כל אחד אחר (התכוונתי לכתוב דחליל אבל ויתרתי), היה מקבל אותו מספר מנדטים. הסקרים הזויים: לשמאל היו 40 מנדט בבחירות הקודמות (עם כל הכסף הזר של הקרן החדשה לישראל) וכעת בסקרים 50 מנדט. מאיפה בדיוק?
    זה לא יקרה, גם לא קרוב לכך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי , תקרא בזהירות התגובה שלי . אין קשר בין תגובתך אלי , לתגובתי שלי.

      כותב הפוסט , אם קראת הפוסט , מתרגש ועוד איך מגנרלים . הוא לא תומך בהם , אבל , בהחלט מתרגש , ורק טוען , שהעתיד לבוא ,בבחירות הקרובות , בגלל ריבוי גנרלים , עוד ישנה המצב אולי .

      בתגובתי שלי , הסברתי לו , שהוא מתרגש מהם , מן הסיבות הלאיו דווקא נכונות או עיקריות , והסברתי לו , מהן הסיבות היותר חשובות .

      אז אם כבר , היית צריך להסביר לכותב הפוסט הנכבד כל זאת , לא לי . כך או כך ,בלי קשר , קביעותיך מופרכות עם כל הכבוד . לא לענין ומופרכות ומוגזמות .אבל , זה נושא לדיון אחר.

      תודה

      מחק