משה פייגלין וזהות - 8 (אחרון)

בס"ד

י"ב באדר א', תשע"ט

אמרנו שלפחות שני רעיונות מרכזיים – הזהות היהודית וההתנגדות לכפיה דתית – שהיו ליבת האידאולוגיה של "מנהיגות יהודית", נמצאים גם ב"זהות", אלא שבזהות הם מופיעים על בסיס "החרות", על בסיס התפיסה הליברטריאנית, שהיא מערבית.

כאן בצילום מופיע גיליון מספר 3 של "לכתחילה" משנת 1996 (   http://blog.emuni.co.il/2016/12/blog-post_13.html). אני כתבתי אותו. אני מדגיש שהוא מספר 3, כדי שיובן שהרעיון המובא בו היה כבר בתחילת הדרך, ומעיקריה. לכן הופיע מיד בתחילה. הכותרת היא "תחת חופה אחת" וכותרת המשנה היא: "עלינו לחתור למחיקת המושגים דתיים וחילוניים". בין היתר מופיע בו המשפט: "בחיי הפרט, תישאר כמובן הנורמה של קבלת "שולחן ערוך" במלואו, אבל היא צריכה להוות דוגמא אישית ולא דרישה אולטימטיבית". כבר אז טעננו שאם עם ישראל ירצה בתורתו, זה יבוא רק מהבנה פנימית, לא מתוך כפיה.

כלומר, שניים מהרעיונות המרכזיים של זהות – הזהות היהודית וההתנגדות לכפיה דתית – מופיעים כבר כאן, אבל הנה ההבדל הקריטי: כאן הם מופיעים על בסיס של מחשבה עברית, ישראלית, תורנית יהודית. אין כאן שום סיסמת "חרות" ליברטריאנית. לא "עולם החרות" לא "מדינת החרות" ולא שום דבר ממין זה. כאן הם מופיעים מתוך ההיגיון של תורת ישראל.

ברגע שלא תורת ישראל היא הבסיס להתנגדות לכפיה דתית, אלא אידאולוגיה מערבית זרה, גבולות ההתנגדות הזו ואופייה נקבעים על פי הקריטריונים הזרים שלה, ולא אלה היהודיים.

אם הבסיס להתנגדות לכפיה דתית היא ליברטריאנית, אז איפה עובר הגבול? לפי ההיגיון הליברטריאני ראוי להתיר לא רק סמים, אלא גם הימורים, זנות ואת כל שאר המרעין בישין. הכול בעצם. מדוע שהמדינה תתערב. תנו "ליד הנעלמה", לחרות המוחלטת לעשות את העבודה. אל תתערבו, ואל תשימו סייגים. היא תעשה זאת טוב מכם.

אני נגד כפיה דתית, כפי שרואים במאמר הרצ"ב אבל מסיבות יהודיות, לא מסיבות מערביות. לא מתוך ליברליזם. אבל בלי להיכנס לפרטים, מבחינתי ענייני גיור ונישואין למשל, הם בוודאי קו אדום. הסיבה היא שיש להם השלכות ישירות לדורות הבאים, והם הורסים את רקמת החיים של האומה הישראלית. אבל זהו שיקול יהודי, תורני, לא לברטריאני. ואם ההתנגדות לכפיה דתית באה משיקול שזר ליהדות, יש לה הגיון משלה וגבולות משלה, והם זרים ליהדות.

לא כולם יודעים אבל הרב צבי יהודה קוק היה לאורך תקופה מסוימת חבר ב"ליגה נגד כפיה דתית" (עד שהתברר לו שהם לא נגד כפיה, אלא נגד היהדות). אבל הוא נקט עמדה זאת על בסיס תורת ישראל, לא על בסיס של אינדיבידואליזם מערבי, ליברליות, זכויות הפרט וכדומה. הוא לא היה זקוק לליברטריאניזם ולסיסמאות "החרות" היפות על מנת לנקוט עמדה כזו (גם לא ל"לכתחילה" ומנהיגות יהודית כמובן). אין צורך באידאולוגיה זרה כדי לבסס התנגדות לכפיה דתית. היא רק מזיקה להתנגדות הזו. לטהרתה ולדיוקה.

אז נכון שלא מעט רבנים צריכים "ניעור רציני" בעניין הזה, ואני מקווה שפייגלין וזהות יעשו להם את זה, אבל בסופו של דבר ההתנגדות הראויה לכפיה דתית, בצורתה המתוקנת, מתוך הגיון תורת ישראל, תבוא מאנשי התורה. בדרך של "תיקון", ולא בדרך של "תוהו".

[זהו חברות וחברים. סיימתי את המשימה שלקחתי על עצמי. יכולתי כבמובן להמשיך, אפילו לכתוב ספר של 340 עמודים, אבל את עיקרי הביקורת שלי על "זהות" הבאתי לידי ביטוי. המניע שלי היה רעיוני, לא פוליטי, ונזהרתי עד כמה שיכולתי לעשות זאת בצורה מכובדת ולעסוק רק ב"פוליטיקה של רעיונות", בברור אידאולוגי.

אני באמת מאחל הצלחה ל"זהות" מקרב לב. אם היא תצליח, סימן שכך צריך להיות ויש לכך תפקיד חשוב בגאולה. ראיתי רבים מתומכי "זהות" שהגיבו ואמרו שאני דווקא מחזק אותם בבחירתם. מצוין. לכו על זה. אחרים אמרו שיש ערך בברור הזה, והם מבינים בעקבותיו טוב יותר את הסתייגותם מ"זהות". גם זה מצויין.

אני את שלי עשיתי. שמתי את הביקורת שלי כאן, ועכשיו אני פטור מהמשימה הזו, שלא היית לי נוחה ונעימה כלל וכלל.]