יום שישי, 14 בינואר 2022

קווים לדמותה של הזהות היהודית

התוכן שמבטא מושג הזהות היהודית רחב הרבה יותר מאשר מושג הדת. וכשהחרדים, משני הסוגים, מנסים לצמצם את הזהות היהודית לזהות הדתית בלבד, הם מרחיקים את רוב הציבור הישראלי מהזהות היהודית במקום לפתוח אותה בפניו ולאפשר לו להתחבר אליה. 


בס"ד

פורסם במקור ראשון לפני שבועיים, 31.12.21


המושג "זהות יהודית" רווח בשיח הישראלי כבר שנים לא מעטות, אבל לאחרונה הוא זכה לעדנה מיוחדת. על רקע הרפורמות של השר מתן כהנא בנושאי דת ומדינה אימצו אותו גם החרדים, הן הישנים והן הלאומיים. "הצעדים של הממשלה לשינוי הזהות היהודית של המדינה מסוכנים יותר מהגרעין האיראני", אמר לאחרונה ח"כ אריה דרעי. "למתן כהנא ולליברמן מטרה אחת – לחסל את הזהות היהודית של המדינה", אמר בהזדמנות אחרת ח"כ משה גפני. גם מפלגת נעם מסבירה את הצורך בהקמתה בכך ש"היום עיקר המאבק הוא על הזהות היהודית של המדינה".

אימוץ המושג על ידי החרדים מעלה את השאלה למה בדיוק הם מתכונים במושג "זהות יהודית". מסתבר שכשהחרדים מדברים על "זהות יהודית" הם מתכוונים ל"זהות הדתית". לא על הזהות היהודית של המדינה הם נאבקים, אלא על זהותה הדתית.

אבל היהדות אינה דת. היא לא רק דת. וודאי שלא במובן המקובל בעולם. "תחת אותם המושגים הברורים המקוריים...בא מושג מלאכותי כהה כמושג הדת של עמי הקולטורה שבזמננו....שהוא בא לשתף אותנו ואת העמים דווקא במה שאנו נבדלים מהם...ושעל פיהו שופטים על מהותה של הדת בכלל, ובכלל זה גם על "הדת" הישראלית", קובע הרב קוק (אורות, קי"ג).

אכן היהדות היא דת, אבל היא גם לאומיות, ממלכתיות, ארץ, שפה, תרבות, תודעה היסטורית ותודעת ייעוד. תורת ישראל אינה תורה דתית, אלא תקן חיי האומה בארצה, הן לכלל והן לפרט. הקב"ה אמר לאברהם "ואעשך לגוי גדול", ולא לדת גדולה ומרובת מאמינים. בפרפרזה על המשפט המפורסם של נתניהו "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", אפשר לומר היום שהחרדים שכחו מה זה להיות יהודים.

התוכן שמבטא מושג הזהות היהודית רחב הרבה יותר מאשר מושג הדת. וכשהחרדים, משני הסוגים, מנסים לצמצם את הזהות היהודית לזהות הדתית בלבד, הם מרחיקים את רוב הציבור הישראלי מהזהות היהודית במקום לפתוח אותה בפניו ולאפשר לו להתחבר אליה, כדי שיתחבר דרכה גם לצד הדתי שלה, לפי בחירתו ומידתו.

כשמבינים שלא על זהותה היהודית של המדינה נאבקים החרדים אלא על זהותה הדתית, מתבררת גם מהותה של הברית הפוליטית שהם כרתו עם הליכוד בכלל ועם נתניהו בפרט: אנחנו נעניק לך את השלטון, ואתה תאפשר לנו להכתיב את הזהות הדתית כזהות היהודית של העם היושב בציון. המאבק הזה מוצג עתה כמאבק על דמותה ועל מעמדה של הרבנות הראשית, אבל מהותו ומטרתו הן צמצום הזהות היהודית לדתיות, ודווקא לדתיות נוקשה, עצבנית, מחמירה ומחמיצת פנים.

הזהות היהודית איננה דתית, אבל היא גם לא לאומית-חילונית במובן שעיצבה כאן הציונות. הציונות חתרה לבסס את הזהות היהודית על הלאומיות במקום על הדתיות, אבל גם הלאומיות הישראלית היא רק פן אחד של הזהות היהודית ואינה מקיפה את כל תוכנה. כל שכן כשמדובר ברעיון הלאומי האירופי שהיווה תחליף לדת, שאותו אימצה הציונות. לא פלא שהלאומיות הזו שקעה והביאה אותנו למשבר הזהות שאנו נמצאים היום בעיצומו.

אין לאומיות ישראלית ברת קיימא בלי תורה, והיא לא תתקיים בלי תלמידי חכמים ארץ-ישראליים וציבור משמעותי ששומר תורה ומצוות כהלכתן. אבל הם אמורים לתת דוגמה אישית ולהיות מודל לחיקוי, ולא להציב אולטימטומים; להיות מאירי פנים ולא זעופים. ואם הם אכן יהיו כאלה ויזכו לאמון הציבור, גם אז הם אמורים להיות רק ראשה של החברה ולא כל גופה.

רוב בני הדור הנוכחי לא רק צמאים להתחבר לזהותם היהודית, לפתח ולהעצים אותה, אלא גם כלל לא נבהלים מהצד הדתי של היהדות. רובם לא רוצים לקבל על עצמם עול תורה ומצוות במלואן וכהלכתן, אבל בהחלט חפצים להעמיק את שאר הממדים האמורים של זהותם היהודית, ומתוכם, על פי בחירתם יכולתם ומידתם, להתקשר גם לתורה ומצוות.

צודקת מפלגת נעם; עיקר המאבק היום הוא על הזהות היהודית של המדינה, אבל לא על זו הדתית. מי שחושב להביא בפני הדור הזה את היהדות באופן של הכול או לא כלום, לא מבין אותו. הדברים שאמר הרב קוק על דורו נכונים גם לדורנו: "הוא לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצוא בתוכו רושם של אור וחיים, לדעה ורגש; הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה".

 

 

 

 

 

יום שישי, 7 בינואר 2022

חומש כמשל

12 שנים ישבו חברי הליכוד בשלטון. הם היו יכולים לבטל את חוק ההתנתקות, לבנות מחדש את חומש ולכל הפחות למסד את הישיבה שם. עכשיו הם זועקים געוואלד בלי בושה.

 

 בס"ד

פורסם במקור ראשון ב- 24.12.21

אם מישהו בחברה הישראלית עדיין היה זקוק להוכחה עד כמה השיח הפוליטי העכשווי עקר, ירוד ושקרי, בא הדיון הציבורי השבוע על חומש, בעקבות הירצחו של יהודה דימנטמן הי"ד, וספק לו אותה. היישוב חומש, שנהרס לשווא, הוא דוגמה מובהקת לקיבעון המתמשך שבו שרויה ההוויה הישראלית מאז שחרור שטחי יהודה והשומרון. הוא גם עדות מצוינת לאין אונים של ממשלות ישראל נוכח הטרור הערבי. לא פלא אם כן שגם השיח הפוליטי על היישוב, כפי שהתפתח השבוע, התאפיין באותה איכות: עקרות, רדידות ושטחיות. חומש היא משל מצוין להידרדרות של הפוליטיקה הישראלית.

מצד אחד הקואליציה. לאף אחד לא היו ציפיות גדולות ממנה בעניין ההתיישבות ביהודה והשומרון, אבל הבלבול והרפיסות שמציג לפנינו שר הביטחון בני גנץ בעקבות הרצח הוא כבר שיא חדש של קיבעון מחשבתי. לא צריך להיות איש ארץ ישראל השלמה כדי להבין שלפחות בסיטואציה הנוכחית לא יעלה על הדעת להרוס את ישיבת חומש; מספיקים לכך שיקולי ביטחון טהורים. שר הביטחון היה אמור להבין מזמן שאת הטרור מניעה התקווה ולא הייאוש. אפילו דבורים בלבד על הרס הישיבה בחומש, שלא לדבר על מעשים, הם פרס לטרור ופגיעה חמורה בהרתעתו. יפה לדבר על "ידינו תשיג את המרצחים ואנחנו נסגור איתם את החשבון", כדברי הטקסט השגרתי האומלל, אבל תפקידו של שר הביטחון הוא מניעה והרתעה לפני הרצח ולא רק סגירת חשבונות לאחריו.

לא ברור עדיין מה תהיה התגובה ההולמת של בני גנץ לרצח, אבל כנראה שהיא לא עומדת להיות תגובה ציונית. על הקמתו מחדש של היישוב חומש אי אפשר לחלום כלל במסגרת הקואליציה הנוכחית. אבל למיסוד הישיבה בחומש, אם לא מסיבות אידאולוגיות אז לפחות כדי להראות למרצחים מה יהיה מחיר הטרור מבחינתם, אפשר היה לקוות. גם זה כנראה לא עומד לקרות. תמצית הקיבעון הישראלי.

מצד שני, האופוזיציה שמתלהמת ומוכרת לנו אוויר. חה"כ בצלאל סמוטריץ', שקורא עכשיו לתומכיו להגיע לחומש כדי להפגין ולמחות, חושב ששכחנו מה היה כאן בימי ממשלות הליכוד. אם תיהרס הישיבה בחומש זו לא תהיה הפעם הראשונה שהדבר יקרה. הוא כבר התרחש בעבר לא פעם. אחת הפעמים האלו הייתה בחודש אפריל 2020, כשראש הממשלה היה בנימין נתניהו וסמוטריץ' כיהן כשר התחבורה וחבר קבינט. עכשיו פתאום הוא לא מצליח להירדם בלילה.

הצביעות הגדולה היא שחברי הכנסת של הליכוד נזעקים עכשיו לחומש ומוחים בתוקף על הדיבורים על הרס הישיבה. להשלמת האירוניה חסרה לנו רק תמונתו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו במעיל רוח המפורסם שלו על רקע מגדל המים של היישוב החרב. 12 שנים הם ישבו בשלטון. הם היו יכולים לבטל את חוק ההתנתקות, לבנות מחדש את חומש ולכל הפחות למסד את הישיבה שם. עכשיו הם זועקים געוואלד בלי בושה.

ועוד לא דיברנו על כך שהתנועה הפוליטית המפוארת הזו היא שהביאה לנו את התכנית הגאונית של ההינתקות מעזה, ולהשלמת האיוולת המוסרית, המדינית והביטחונית, הוסיפה לה כקינוח את גירוש מתיישבי ארבעת הישובים בשומרון, בהם חומש, והריסתם בתיהם. עכשיו חברי הכנסת מהליכוד עולים לרגל לחומש. הם באמת חושבים שכולנו מטומטמים.

לכול מי שמתרשמים עכשיו מזעקות השבר של האופוזיציה מוצע לא לחיות באשליות. גם אם יקרה הנס שהם מקווים לו והליכוד ונתניהו יחזרו לשלטון, אין שום סיכוי בעולם שהם ינהגו בעניין חומש בדרך שונה מזו של גנץ. זעקות האופוזיציה בנושא חומש הם שקר לבן. הליכוד הרס את חומש וגירש את מתיישביו. היו לו 12 שנים להודות בטעות ולתקן אותה. הוא לא עשה זאת בעבר ולא יעשה זאת בעתיד. שלא ימכור לנו אוויר.

וזו תמצית השיח הפוליטי שלנו היום. חומש היא רק משל לעקרותו. התנגחויות פופוליסטיות, האשמות שווא, פייק ניוז ללא הגבלה, נאצות, הכפשות, חוסר אחריות וחוסר ממלכתיות. שום כלום. הקואליציה הזו רחוקה מלהיות מושלמת אבל האופוזיציה לא טובה ממנה במאום ואין לה שום דבר אחר להציע. המסקנה היחידה שיש ללמוד מכול מה שנאמר בשבוע האחרון בנושא חומש היא עובדת העקרות של השיח הפוליטי שלנו והתעצמות הקיבעון העמוק בו אנו נתונים. רמת השיח הזה מדאיגה לא פחות מאשר הפנוי המתוכנן של הישיבה בחומש.

 

 

 

  

יום שבת, 1 בינואר 2022

עומר בר לב אינו הבעיה

קל להתכנס כעדר ולזעוק חמס כנגד השר לביטחון פנים על דבריו. קל מאוד. אבל זהו פופוליזם זול שאנחנו, המתיישבים ביהודה והשומרון, לא יכולים להרשות אותו לעצמנו. חובה עלינו להוקיע את המעשים האלה ולבדל את כלל ההתיישבות מהתופעה. לא זו דרכנו.

בס"ד

פורסם ב-17.12.21 ב"מקור ראשון".

השר לביטחון פנים עומר בר לב טועה; אין דבר כזה "אלימות המתנחלים". רובם המוחלט של המתיישבים ביהודה והשומרון הם שומרי חוק וסדר. אלימות, כולל כלפי ערבים, רחוקה מהם כמזרח ממערב. המשמעת העצמית שלהם, הבגרות וההתאפקות מלפעול באופן עצמאי מול הטרור הערבי ממש ראויים לשבח, בהתחשב בכך שהם חיים בסכנת נפשות יומיומית בגללו.

לא רק ש"אלימות המתנחלים" אינה קיימת, אלא גם אלימות של נוער הגבעות. רובו של הנוער הזה לא מתיישב בגבעות יהודה והשומרון כדי להתנכל לערבים או לפגוע בהם. זהו נוער אידאליסטי חלוצי שכול חפצו הוא ליישב את ארץ ישראל, לעבוד את אדמתה, לרעות בה את צאנו ולחזור לחיי טבע ואדמה כפי שחיו אבותינו בעבר. ישנן אמנם תופעות של אלימות אידאולוגית בקרב מעגלים של בני נוער ביהודה והשומרון, זו שמתייגת את עצמה כ"תג מחיר", אבל היא לא רק מצומצמת בהיקפה הרבה יותר מאשר תופעת נוער הגבעות, אלא אפילו לא חופפת אותה. לא מעט מנערי "תג מחיר" מתגוררים בישובים ממוסדים, ורבים מהם כלל אינם תושבי יש"ע.

השטחיות של השיח הפוליטי הישראלי, הנטייה להכללות פשטניות ולהדבקת תוויות שליליות ליריבים פוליטיים, לא פסחה על בר לב. לטעון שכול המתנחלים אלימים נכון בדיוק כמו לטעון שכול אנשי השמאל תומכים ב"שוברים שתיקה", או שכול מי שתומך ברפורמות של השר מתן כהנא בנושאי דת ומדינה הוא רפורמי. לשטחיות הזו כבר הורגלנו, אבל כשהשר לביטחון פנים נסחף להכללות כאלה במקום להתמקד בבעיה האמתית שבתחום אחריותו, זה כבר הרבה יותר חמור.

יחד עם זאת, אנחנו המתיישבים הרווחנו את הסטיגמות האלה ביושר. לפחות בשני העשורים האחרונים. אכן, יש בינינו כמה עשרות בני נוער שבטוחים שפגיעה בערבים באשר הם היא מצווה מדאורייתא. גם אם אין חלקנו עמם, שתיקתנו הרועמת אפשרה לנגע הזה להתפשט. כל מי שמתגורר ביהודה והשומרון מכיר את התופעה, ותושבי ישובים מסוימים מכירים אותה אף לפני ולפנים, ובכל זאת לא יצאנו נגדה בריש גלי. מעצם טבעה תופעה כזו איננה צומחת יש מאין; כדאי מאוד שנשאל את עצמנו אם ישנם ביננו גורמים אידאולוגיים מסוימים שמתוכם צמחה האידאולוגיה הזו והם אף מגבים אותה, גם אם בקריצה, ברמיזה ובדרכים מתחכמות.

אמנם לימוד הזכות על הנערים האלה ראוי, אבל כל עוד הוא מתייחס לנערים עצמם ולא למעשים שהם מעורבים בהם. לא, לא מדובר בנוער הזקוק לסעד סוציאלי. מדובר בנשמות טהורות ובנוער מוכשר ובעל פוטנציאל אנושי עצום, שנפל קורבן לאידאולוגיות מופרכות. נכון, הנערים והצעירים האלה הם אידאליסטים, אבל אין בכך להצדיק כהוא זה את מעשיהם; גם ראשוני הקומוניסטים היו אידיאליסטים. לצערנו לא מדובר רק בכתובות גרפיטי תמימות ובמעשי וונדליזם שכונתיים. מי שחי ביהודה והשומרון לא יכול להתכחש לכך שהמעשים המדוברים חורגים לא אחת הרבה מעבר לכך.

קל להתכנס כעדר ולזעוק חמס כנגד השר לביטחון פנים על דבריו. קל מאוד. אבל זהו פופוליזם זול שאנחנו, המתיישבים ביהודה והשומרון, לא יכולים להרשות אותו לעצמנו. חובה עלינו להוקיע את המעשים האלה ולבדל את כלל ההתיישבות מהתופעה. לא זו דרכנו.

החובה לגינוי המתחייב של התופעה הזו איננה העובדה שהיא מוציאה שם רע להתיישבות ביהודה והשומרון ויוצרת לה סטיגמות מהסוג שביטא עומר בר לב. לא זו הבעיה. הסיבה איננה אפילו העובדה שמעשים כאלה רק מרבים את המתח הביטחוני ביהודה והשומרון, מתססים את ההמון הערבי וחוזרים כבומרנג אלים כנגד המתיישבים עצמם, בלי להועיל מאומה. אנחנו חייבים לגנות את המעשים ולצאת כנגדם בעיקר בגלל הצו של "והיה מחנך טהור".

אחרי אלפיים שנות גלות זכינו לראות בהקמתה של מדינת ישראל. היא עדיין רחוקה משלמות אבל עצם הווית המדינה, חשובה יותר מאשר תכניה שעדיין זקוקים לתיקון. את מה שמחייב תיקון עוד נוכל לתקן קמעא קמעא, אבל אם המסגרת של הממלכתיות הישראלית תיהרס, לא תהיה לנו הזדמנות נוספת לתקנה. מי שמקים מליציות ופלנגות כדי להיאבק באופן פרטי בטרור הערבי – במקום המדינה – מחריב אותה.

הנפגעים הראשונים מהתופעה הזו הם הנערים עצמם, שנסחפים כבר מגיל צעיר לדרך לא דרך. כמעט כולם חוזרים בתשובה כשהם מתבגרים, אבל אין ספק שחטאות הנעורים האלה פוגמות בטוהר נשמותיהם. לפעמים המעשים האלה אף גורמים להם להסתבכות מיותרת וכואבת עם כוחות הביטחון ולתשלום מחיר בכלא, וקרה, לפחות פעם אחת, שאחד מהם שילם על כך בחייו. כי אנחנו שתקנו.

דברי בר לב מהווים אור אדום עבור כולנו. מפעל ההתיישבות ביהודה והשומרון נובע מאידאליזם ישראלי טהור, מבורר ומדויק, ואסור לנו לאפשר לו לסטות לדרכים עקלקלות. על כך מופקדים אנחנו, לא עומר בר לב. לא תגובות ילדותיות מהסוג ששמענו הן המענה הנכון לדבריו המופרכים, אלא חשבון נפש עמוק שלנו המתיישבים, ושל מנהיגנו ורבותינו.

(בירור יסודי של תופעת "תג מחיר" עשיתי במאמר "הקומוניסטים של הגאולה", שפורסם גם כאן בבלוג ב-20.12.2015)