יום שישי, 13 בדצמבר 2019

הפעם הולכים בשני ראשים


הבלוק הטכני של ימינה נכפה בלחץ הציבור. התוצאות של החיבור מלמדות שלא ראוי לכפות אותו עכשיו שוב על הצדדים.



בס"ד
ט"ו בכסלו, תש"פ
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מערכת הבחירות השלישית ברציפות, שנגזרה עלינו השבוע, מחזירה לסדר היום את שאלת ההיערכות הפוליטית הראויה של הציונות הדתית. אידאולוגית ועקרונית רצוי שהציונות הדתית תלך בראש אחד, אבל לשם כך יש צורך בשיקום עמוק ויסודי של הייצוג הפוליטי שלה. בימים אלה עולות קריאות ויוזמות המבקשות לעשות זאת כבר לקראת מערכת הבחירות הקרובה, אבל נראה שהן אינן מתחשבות בנסיבות המיוחדות שאנחנו ניצבים בפניהן.

ראשית, לוח הזמנים. תהליך השיקום הנדרש צריך להיות יסודי ושורשי, ואי אפשר לעשות אותו בחודשיים-שלושה. הוא מחייב, קודם כל, התפקדות פתוחה ורחבה של כל מי שמזדהה עם ערכי הציונות הדתית, לשם בניית גוף פוליטי אחד. זהו תנאי לעריכת בחירות מקדימות לראשות הרשימה ולפחות לחלק מהרשימה עצמה. שיקום מחייב גם ניסוח עקרונות אידיאולוגיים מוסכמים, לפחות כלליים ועקרוניים. תהליך כזה מחייב זמן.

שנית, הנפשות הפועלות. לא סוד הוא שהבלוק הטכני של רשימת ימינה היה אילוץ שנכפה על שני הצדדים בלחץ הציבור. הן בבית היהודי והן בימין החדש, לא כולם הרגישו נוח בהליכה המשותפת הזאת. לזכותם יאמר שהם קיבלו עליהם את הדין. התוצאות המאכזבות יחסית של החיבור המאולץ הזה, והעובדה שמעצם מהותו הוא הותיר שתיים-שלוש רשימות בחוץ והביא לאובדן מנדטים, מלמדים שלא ראוי לכפות אותו עכשיו שוב על הצדדים. מעל לכל, הנסיבות הפוליטיות שהשתנו באופן יסודי, והופכות להגיונית מאד את ההליכה בשני ראשים – הימין החדש בצרוף פייגלין מזה, והבית היהודי, האיחוד הלאומי-תקומה עוצמה ונעם מזה.

החשש הגדול שהביא להקמת ימינה היה שהימין החדש שוב לא יעבור את אחוז החסימה, חשש מוצדק מאוד בזמנו. במצב העכשווי החשש הזה פחות מוצדק. נתניהו מבין היום ש"שתיית" קולות הימין החדש בבחירות של אפריל והורדתו מתחת לאחוז החסימה הייתה בעוכריו. הוא לא יחזור על הטעות הזו. גם אם ינסה לא יעלה הדבר בידו; מעמדו הציבורי נחלש ורוב הציבור למד שהגוש הוא שחשוב, כפי שטענה שקד לאורך כל הדרך. נתניהו גם מבין שרבים הושפעו מתעמולת "רק לא ביבי" ולא יצביעו לליכוד רק בגללו, דבר המחייב אותו לאפשר חלופה בימין שאיננה מזוהה איתו ישירות, שתקלוט את הקולות הללו ותותיר אותם בימין.

יותר מכך, הליכוד בראשות נתניהו התקשה בשתי מערכות הבחירות האחרונות להביא קולות מהמרכז. הימין החדש בראשות בנט ושקד יוכלו לחצות את הקווים ולפנות לקולות שהצביעו בעבר לכחלון, לליברמן ואפילו לכחול לבן. במצב שנוצר רק לימין החדש יש סיכוי להיות שובר שוויון, להביא קולות מהמרכז ולשנות את התיקו המתמשך. הפעם יש לנתניהו אינטרס מובהק, אסטרטגי, לחזק את בנט ושקד. נוסף לכך, מינויו של נפתלי בנט לשר הביטחון חיזק את מעמדו הציבורי, מה שנותן רוח גבית נוספת לימין החדש.  

מכל הסיבות הללו עדיף ששקד ובנט לא יצטרפו עכשיו לליכוד, גם אם תפתח בפניהם הדלת; הם ייעלמו שם בצילו של נתניהו ולא יביאו שום ערך מוסף אלקטוראלי, בדיוק כפי שקרה עם כחלון ופייגלין. גם אם גדעון סער יעמוד בראש הליכוד יהיה צורך בימין החדש כחלופה שתותיר בימין את אנשי "רק ביבי" שיתקשו לסלוח לו ולתמוך בו. אין סכנה שסער "ישתה" את הימין החדש; הוא עדיין לא נתניהו.

אבל כל זה הוא רק צד אחד של החשבון. בצדו השני עומדת "זהות", שהיא הסיבה העיקרית לכך שהימין החדש לא עבר את אחוז החסימה בבחירות של אפריל. שתי המפלגות האלה בנו על אותו פלח סוציו-פוליטי של הצעירים והליברלים הסרוגים, פלח שהביא יחדיו כשבעה-שמונה מנדטים, אבל בחלוקה ביניהן הותיר את שתיהן מתחת לאחוז החסימה. מאז השתנו הנסיבות ללא היכר. "זהות" התפרקה מבפנים (כצפוי, יש לומר), והטרמפיסטים נטשו אותה ונפוצו לכל עבר. מה שנותר היום מ"זהות" הוא המותג, וכמובן, משה פייגלין.

שריון מקום ראוי לפייגלין בימין החדש יהיה בנסיבות אלה הגיוני לחלוטין. כתנועה, "זהות" על כל מרכיביה הייתה בעייתית מאוד, כפי שהסברתי בעבר וכפי שהוכיחה המציאות. אבל לפייגלין כשלעצמו דין אחר. הוא יוכל להביא אתו קהל גדול הדבק בו, את האיכויות המיוחדות שלו, ואת בשורת הזהות היהודית. מצד שני כחבר ברשימה ולא כמי שעומד בראשה, הוא ילמד לקצץ מעט את ה"שפיצים" האידיאולוגיים שלו, לשתף פעולה, ולהפנים ש"רק אני" איננה פוליטיקה. בנט שקד מצאו בעבר לשון משותפת עם פייגלין והחיבור ביניהם יהיה די קל וטבעי, במיוחד לאור העובדה שאין לפייגלין חלופה.

הראש השני של הציונות הדתית, חיבור בין הבית היהודי, האיחוד הלאומי-תקומה, עוצמה ואולי גם נעם, גם הוא טבעי יחסית. הוא כבר התממש ברובו בבחירות של אפריל, ולא תהיה בעיה לחדשו. כל אחד משלושת הגופים המרכיבים אותו מביא כשני מנדטים, ויחד סביר מאד שהם עוברים את אחוז החסימה.

בנסיבות הנוכחיות ולאור לוח הזמנים הקצר, נראה שזו תהיה ההערכות הנכונה לקראת מערכת הבחירות השלישית העומדת בפנינו.

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")