יום שבת, 15 בדצמבר 2018

דין דרום לבנון כדין רמת הגולן


התשובה למתקפה של מאה ושלושים אלף הרקטות על ישראל, אם תבוא, חייבת להיות כיבוש דרום לבנון – אותו שטח שעתיד להיות הבסיס למתקפה – על מנת שלא לסגת ממנו עוד לעולם.


בס"ד
ז' בטבת, שתע"ט
(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

"חיזבאללה יביא לחורבנה של לבנון", איים בשבוע שעבר נשיא המדינה ראובן ריבלין. "נחזיר את לבנון לעידן האבן", הוסיף השבוע השר יואב גלנט. כדי להרתיע את חיזבאללה ממשלת ישראל מאיימת עליו בהרס התשתיות של לבנון. אבל האיום הזה, מלבד מה שהאפקטיביות שלו מוטלת בספק, הוא משדר חולשה, לא עוצמה. לא רק חולשה צבאית אלא גם חולשה מוסרית. איום אמתי לעולם איננו ניפוח שרירים ותצוגת בריונות. הוא שקט, מדוד, בטוח בעצמו ולא זקוק להעמדת פנים של "תחזיקו אותי". הוא מדברר את עצמו מאליו.

האיום בהרס תשתיות בלבנון איננו אפקטיבי, לא מבחינת החיזבאללה ובוודאי שלא מבחינת פטרוניתו איראן. אמנם החיזבאללה רגיש יותר לדעת הקהל בלבנון, אבל לא נראה שההרס שזרענו שם במלחמת לבנון השנייה מרתיע אותו או גורם לו לחדול מהרפתקאותיו. באשר לאיראן בוודאי שהאיום הזה שווה כקליפת השום. היא וחיזבאללה הרסו בתקופה האחרונה את סוריה, הן עושות כך היום בתימן, ולא יהיה להן שום ייסורי מצפון אם גם לבנון תהפוך לגל חורבות. במיוחד כשמדובר מבחינתן ב"מלחמת קודש מול האויב הציוני".

האיום הבריוני הזה של ממשלת ישראל בהרס לבנון בא לכסות על חולשתה המוסרית וחוסר האומץ שלה להציב מול החיזבאללה את ההרתעה היחידה המתבקשת: התשובה למתקפה של מאה ושלושים אלף הרקטות על ישראל, אם תבוא, חייבת להיות כיבוש דרום לבנון – אותו שטח שעתיד להיות הבסיס למתקפה – על מנת שלא לסגת ממנו עוד לעולם. זה אמור להיות המחיר שכל מי שמתקיף אותנו צריך לדעת מראש שהוא עתיד לשלם. איום כזה, ורק כזה, יכול ליצור הרתעה אפקטיבית שעשויה לחסוך מאתנו את המערכה הבאה בגבול הצפון.

העובדה שרעיון כזה נשמע קיצוני מלמדת על הזיכרון הקצר שלנו; הרי זהו בדיוק הדבר שעשינו לפני כיובל שנים בסיטואציה דומה מול הסורים ברמת הגולן. בדיוק את זה. במשך כמעט שני עשורים מיררו הסורים את חייהם של אנשי קיבוצי ויישובי הספר בצפון. הם גם עשו הכול בכדי לחסל לנו את מפעל מוביל המים הארצי. לישראל של אז, עדיין כוחה המוסרי במותניה, היה ברור בדיוק מה צריך לעשות. בהזדמנות הראשונה שנוצרה, במלחמת ששת הימים, היא יצאה לכבוש את כל המרחב ממנו הותקפנו. לא כיבוש זמני ארעי מתנצל ובר-חזרה, אלא כיבוש סופי הכולל החלת ריבונות בהמשך. וראה זה פלא, הסורים למדו את הלקח ולמעט ניסיון אחד במלחמת יום הכיפורים, נרגעו לחלוטין. ותשקוט רמת הגולן חמישים שנה. הסורים הבינו מצוין את המשואה שיצרנו: שטח ממנו נותקף ייכבש על ידינו ולא יוחזר לעולמי עד.

לא היה מהלך צודק, מוסרי ואפקטיבי מהמהלך הזה. עובדה שאפילו היום כולנו מצדיקים את ישיבתנו ברמת הגולן מהטעמים האלה בדיוק. איום בהרס תשתיות, כל שכן באובדן חיי אדם, לא מרתיע את העולם הערבי. מבחינתו יש רק מחיר כואב אחד: אובדן אדמה.

הסיבה היחידה שבגבול עם לבנון לא זכינו עדיין לשקט וליציבות היחסיים שהשגנו בגבול רמת הגולן, היא החולשה המוסרית שלנו; חוסר האומץ שלנו ליצור גם שם את המשוואה המתבקשת. לא הזמנים השתנו; אנחנו השתננו. איבדנו את תוקפנו המוסרי. יש דרך למנוע מן החיזבאללה לגרור אותנו עכשיו למלחמת לבנון שלישית, כואבת, הרסנית וכנראה אפילו לא אחרונה. הדרך היא להודיע לו, ולעולם כולו, שהשתנו כללי המשחק. יש להכריז מראש למען כולם ידעו וייראו: אם נותקף שוב על ידי החיזבאללה – דין דרום לבנון יהיה כדין רמת הגולן.

ברור לכולנו שמתקפת טילים של החיזבאללה תחייב אותנו לכבוש שוב ובמהירות מרבית את דרום לבנון, מן הסתם לפחות עד נהר הליטני, כדי לטהר את כל המרחב מקיני המשגרים של החיזבאללה. ברור גם שממש כמו בפעמים הקודמות, רוב האוכלוסייה המקומית תתפנה צפונה מאימת המלחמה. מה שלא ברור ואותו עלינו להבהיר הוא שהפעם, שלא כפעמים הקודמות, המצב לא יחזור לקדמותו. הצהרה כזו, במלוא הכוונה והרצינות לבצעה אם יהיה צורך, תפיח רוח קרב בחיילי צה"ל ותגביר בקרבם את המוטיבציה ביודעם שהפעם מלחמתם לא תהיה לשווא. יותר מכך, בניגוד לפעמים הקודמות בהן הסתיימו הקרבות בתיקו חמצמץ, אם ננהג כאמור, גם תמונת הניצחון תהיה ברורה, מובהקת ובעיקר מרתיעה.

בלתי מוסרי לאיים באיומי סרק. בלתי מוסרי שלא לאיים באיום היחיד שיכול למנוע מלחמה. בלתי מוסרי לסגת משטחים אותם כבשנו אחרי שהם היוו בסיס למתקפה כנגדנו. בלתי מוסרי לשלוח את חיילינו להקיז את דמם בריטואל חסר תכלית. בלתי מוסרי שלא לגבות מאויבינו מחיר מרתיע על תוקפנותם.

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")



     





יום ראשון, 9 בדצמבר 2018

החיזבאללה מבין רק ערבית


ישנו רק דבר אחד שמהווה הרתעה מול הערבים ושאת מחירו הם באמת יכאבו: אובדן אדמה


בס"ד
א' בטבת, תשע"ט
(פורסם הבוקר באתר ערוץ 7)

בדחילו ורחימו, בזהירות מרבית, ממש על בהונות הרגליים, ניגשה ממשלת ישראל למבצע חיסול המנהרות בגבול הצפון. הרקע להתנהלות הזו הוא הפוטנציאל הנפיץ של המבצע והחשש הגדול שמא יקום נסראללה מרבצו, ויכסה את שמיה התכולים של מדינת ישראל בעננה של מאה ושלושים אלף רקטות.

על מנת ליצור מול החיזבאללה הרתעה ולגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט להגיב, מאיימת עליו ממשלת ישראל בהרס התשתיות של לבנון. "חיזבאללה יביא לחורבנה של לבנון", אמר בשבוע שעבר נשיא המדינה ראובן ריבלין. "נחזיר את לבנון לעידן האבן", אמר הבוקר השר יואב גלנט.

איום על חיזבאללה ועל איראן פטרוניתו בהרס לבנון דומה לאיום על מחבל מתאבד שהוא ידון למוות אם יעז להתפוצץ. וכי לאיראן ולחיזבאללה אכפת בכלל אם תיהרס לבנון, או אפילו אם יהרגו אלפים רבים מאזרחיה. הרי זה עתה הם סיימו פרויקט דומה בסוריה, אותה הם הרסו עד היסוד והשתתפו באופן פעיל בהרג מאות אלפים מאזרחיה. האיומים הללו שמשגרת ממשלת ישראל לחיזבאללה אינם אפקטיביים והם אינם יכולים להרתיע אותו. אם את סוריה הם הקריבו, השד יודע למען מה, לא תהיה להם שום בעיה להקריב את לבנון על מזבח מלחמת קודש בישראל. קטן עליהם.

הבעיה העיקרית באסטרטגיה שלנו מול הערבים היא שאנחנו מדברים אליהם בעברית ולא בערבית. כי הרס תשתיות, ובמיוחד אובדן חיי אדם, מהווים עבורנו מחיר כבד; לא כך עבורם. ניתן ליצור הרתעה מול הערבים אבל בתנאי שנדבר איתם בערבית. גם לערבים ישנו דבר יקר ערך בעיניהם, שאובדנו מהווה עבורם הרתעה, ועל הפסדו הם באמת יכאבו. ישנו דבר שמבחינתם הוא מחיר אמתי. לדבר הזה קוראים אדמה.

אדמה. זה כל הסיפור. זה המפתח. אדמה. לנו חיי אדם קדושים – לערבים, באשר הם, קדושה האדמה. זו עוצמתם, וזו גם חולשתם. הם מוכנים להקריב מיליון בני אדם למען גרגר אדמה, והם גם יחשבו פעמיים לפני שיתקפו אם ידעו בוודאות שההפסד הצפוי שלהם בשדה הקרב יעלה להם הפעם באדמה.

משמעות הדבר היא שאם אנחנו רוצים ליצור מולם הרתעה, לגבות מהם מחיר כואב, ובעיקר אם אנחנו לא רוצים להיכנס לסיבוב קרבות נוסף – והפעם טראומתי, כואב מאוד והרסני לגבינו – רק על מנת לחזור בסופו למקום ממנו הוא התחיל, המחיר חייב להיות נקוב באדמה, בדונמים, בקמ"ר. לא בתשתיות ולא בחיי אדם.

תהיה זו טעות מבחינתנו אם התקפה של חיזבאללה בצפון תסתיים בהחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. אסור לנו לסיים את העניין שוב בתיקו חמצמץ הנתון לפרשנויות. עלינו לשנות את הכללים מיסודם. מתקפה של חיזבאללה חייבת להסתיים בכיבוש אותם שטחים בדרום ללבנון שהיוו לה בסיס, שטחים שממילא נאלץ להיכנס עליהם ולטהרם, ושממילא יתרוקנו מתושביהם תוך כדי המלחמה. ההמשך חייב להיות החלת הריבונות שלנו על השטח שייכבש והודעה לעולם כולו שאלו מעתה כללי המשחק: כל תוקפנות ערבית תעלה לתוקפן בשטח. באדמה. כי רק זה יהיה מחיר כואב עבור העולם הערבי ולכן רק זה יכול להוות הרתעה כלפיו.  

ועל כך צריך להודיע מראש. לעולם כולו. שכולם ידעו ויפנימו מה הם הכללים החדשים. אם העולם לא מרוצה מההסדר החדש, הוא מוזמן להפעיל על החיזבאללה את כל הלחצים האפשריים על מנת למנוע ממנו תוקפנות. זה הזמן. לפני התוקפנות ולא אחריה; ועל התוקפן הערבי ולא עלינו.

אם הרעיון הזה נראה למישהו קיצוני מידי, או הזוי, או שהוא חושב שהעולם לא ייתן לנו, כדי שייזכר שזה בדיוק מה שעשינו בעבר ברמת הגולן. רמת הגולן היוותה לאורך שנים רבות לבסיס למתקפות סוריות על קיבוצי עמק הירדן. כבשנו אותה על מנת שלא תמשיך להיות בסיס למתקפות האלה והחלנו עליה את הריבונות הישראלית. העולם לא הכיר בכך, אבל משטרו של אסד הכיר גם הכיר. הוא הבין את מחיר התוקפנות מצוין. מלבד פעם אחת, במלחמת יום הכיפורים, רמת הגולן זוכה כבר ליותר מחמישים שנות שקט. כל מי שמצדיק את ישיבתנו היום ברמת הגולן, חייב גם להצדיק את שינוי כללי המשחק האמורים מול החיזבאללה.  

נכנסו ללבנון ויצאנו ממנה כבר אין ספור פעמים. דמנו נשפך שם שוב ושוב. לא עוד. על העולם כולו לדעת שאם נאלץ להיכנס ללבנון שוב, אפילו רק עוד פעם אחת – לא נצא ממנה עוד לעולמים. אם ממשלת ישראל רוצה למנוע מלחמה בצפון היא חייבת ליצור הרתעה אפקטיבית והרתעה כזו תושג אך ורק אם האמור למעלה יאמר בקול גדול, במלוא הכוונה, בשיא הרצינות והנחישות, בריש גלי וקבל העולם כולו. רק זה עשוי למנוע מלחמה נוספת בצפון.
 












יום שישי, 7 בדצמבר 2018

עברי, חשוב עברית


הבעיה בכוונתה של שהאוניברסיטה העברית בירושלים להפסיק ללמד בעברית איננה רק טכנית; משמעותה היא גם להפסיק לחשוב בעברית. השפה העברית איננה רק צורת תקשורת; היא צורת חשיבה.


בס"ד
כ"ט בכסלו, תשע"ט
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מלבד הכתבים המדעיים שלו, הוריש אייזיק ניוטון לאנושות גם מספר רב יותר של כתבים דתיים, או "מיסטיים". כשנתרם עזבונו המדעי לאוניברסיטת קיימברידג' נדחו הכתבים הדתיים הללו בזלזול והם נותרו בעליית גג כאבן שאין לה הופכין. בסופו של דבר, באורח פלא ובדרך לא דרך, הם הגיעו דווקא לירושלים ונמצאים היום בבית הספרים הלאומי, שגם לאוניברסיטה העברית בירושלים חלק ונחלה בו.

אכן, ירושלים היא המקום הראוי לכתבים כאלה. כי ירושלים איננה רק מקום גיאוגרפי אלא גם צורת חשיבה. אין מי שחולק על התרומה העצומה שהביא המדע המודרני לאנושות, אבל לצערנו רבים לא מבינים את מגבלותיו ואת אופקיו המוגבלים. "הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים ביקום, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה מלכתחילה. אלוהים מושל בכל הדברים הללו ויודע מה יעשה או מה יכול להיעשות", כתב ניוטון, אבל זה כבר היה קצת מעבר למה שחשיבה המדעית המערבית מסוגלת להבין והיא דחתה את הדברים כ"מיסטיקה". את מה שהעולם המערבי דחה, ירושלים והאוניברסיטה העברית אימצו, גם אם שלא בכוונה תחילה.

אבל היום, לאור הידיעות שהאוניברסיטה העברית מתכננת להפסיק ללמד בעברית בחוגים לא מעטים, נראה שהכתבים הללו יצטרכו לחפש להם מקום ראוי יותר. הבעיה בכוונה להפסיק ללמד בעברית איננה רק טכנית; משמעותה היא גם להפסיק לחשוב בעברית. כי העברית איננה רק תקשורת שונה בין בני אדם; העברית היא גם ובעיקר צורת חשיבה שונה ואפילו לוגיקה והגיון שונים והם מוטבעים וחדורים בכל הווייתה. "אלוהים לא יוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו", כתב גרשום שלום על העברית. בדיוק כפי שיש הבדל מהותי בין הרפואה האלטרנטיבית לרפואה הקונבנציונלית, יש הבדל מהותי בין החשיבה העברית לחשיבה היוונית-מערבית.

אין הכוונה רק לתכנים של המחשבה, לערכים, לאידאות, וכדומה. הכוונה היא, קודם כול, לצורת המחשבה לאופן המחשבה ולכלי החשיבה. במובן זה אנחנו שקועים עמוק בצורת מחשבה מערבית, גם כשאנו עוסקים בתכנים עבריים. אוניברסיטת "בר אילן", למשל, היא אוניברסיטה "דתית" רק במובן זה  שחלק גדול מתלמידיה ומוריה הם דתיים; מבחינת צורת המחשבה וכלי החשיבה הנהוגים בה זוהי אוניברסיטה מערבית לכל דבר.

המחשבה הרציונליסטית המערבית, שיסודה בפילוסופיה היוונית, היא מושגית. המושג הוא כלי עבודתה העיקרי. המושג השכלי הוא תמיד מוגדר, מסוים, חד ממדי. הוא איננו יכול לתפוס את החיים בזרימתם, במהותם, באינסופיותם. יכולתו לשמש ככלי מחשבה גדולה, אבל מוגבלת. לפני הפילוסופיה היוונית הייתה צורת מחשבה אחרת, המיתולוגית, ולה יתרונות ומגרעות משלה. המחשבה של המזרח הרחוק משתמשת בכלי מחשבה מסוג שלישי כדי לבטא את תכניה, הכולל בין השאר את הפרדוקס, את סתירה עצמה. גם חז"ל חשבו בדרכם שלהם, בעברית (גם כשדיברו ארמית), בין השאר בחשיבה-נושאת-הפכים. הם גם ביטאו את מחשבתם בצורה שונה: במשלים ציוריים, בסיפורים, וכדומה. תרבויות שונות ותקופות שונות מפתחות להן כלי מחשבה התואמים את מהותן הפנימית, והם גם באים לידי ביטוי מובהק בשפתן.

כל מי שעוסק בתורת ישראל בכלל ובפנימיות התורה בפרט, יודע עד כמה המחשבה המושגית המערבית איננה יכולה להבין ולבטא את עומק האמת הישראלית. בדורנו הגיעה החשיבה המערבית למיצוי עצמי מסוים, והתודעה האנושית פתוחה לחיפוש של אופקים חדשים וצורות חשיבה חדשות. החשיבה העברית היא אלטרנטיבה כזו. הכוונה אינה למדע ספציפי, אלא ליצירת תשתית חשיבה מדעית הבנויה על צורות מחשבה שונות, מתודות מחקר חדשות, ובעיקר הנחות ואקסיומות אלטרנטיביות. לא שהמדע המערבי ייזרק כלאחר יד, אלא שתימצא הדרך להעלות אותו, לברר ולזקק אותו, ולהפוך אותו לסולם באמצעותו תוכל האנושות לצעוד צעד מהפכני קדימה.

מקומה של המהפכה התודעתית והמדעית הזו, שאמורה להוות אלטרנטיבה לאתונה, היא ירושלים. היא אמורה להיות לא רק דוברת עברית אלא בעיקר חושבת עברית. מדובר על אלטרנטיבה כוללת לכל התפיסה המדעית המקובלת היום. תפיסת העולם הישראלית הפנימית וכלי המחשבה שהיא פיתחה עשויים להוות בסיס לפרדיגמת חשיבה מדעית שונה, שבמסגרתה גם המדע הקונבנציונלי יוכל למצוא את מקומו ולהשלימה.

אוניברסיטה עברית במלוא מובן המילה אמורה לקדם מחקר היוצא מתוך יסודות חשיבה ואקסיומות ישראליות, עבריות, על האדם, הבריאה, הקוסמוס, החברה והטבע. בתחומי החברה והרוח ההבדל בין הפרדיגמות ברור וממנו תוצאות לפסיכולוגיה אחרת, סוציולוגיה שונה, שלא לדבר על פילוסופיה, מדע-מדינה, לימוד היסטוריה וחינוך שונים, ועוד ועוד. אבל מדובר גם על תחום המדעים המדויקים, ואפילו מדעי החיים והביולוגיה. פנימיות תורת ישראל תתרום כאן את כלי החשיבה שהיא פיתחה ואת מושגיה אודות האינסוף, החיים, הבריאה, מעמד התודעה, שאלות של תורת ההכרה והאונטולוגיה.

זה היה אמור להיות החזון של האוניברסיטה העברית בירושלים. כל עוד היא דוברת עברית, הדרך עדיין פתוחה לפניה להיות בבוא הזמן גם חושבת עברית. אבל ברגע שהיא בוחרת ללמד ביוונית, היא חוסמת בפני עצמה את הדרך הזו. חבל שמי שאמורה להיות ראש לאריות בוחרת להיות זנב לשועלים.

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")