משה פייגלין וזהות - 1.

בס"ד

י' באדר ב', תשע"ט

בשבועות האחרונים קיבלתי פניות רבות, בפרטי ובציבורי, מאנשים שביקשו לשמוע את דעתי על משה פייגלין ועל "זהות". מלבד לחברים קרובים השבתי לכולם שמכיוון שמשה פייגלין וחלק מהחברים שנותרו עמו מאז ימי "מנהיגות יהודית" חברים וותיקים שלי, אני מעדיף לא "לקלקל" להם ולא להביע את דעתי בנושא באופן ציבורי. היו גם ששאלו אותי מדוע אני מתנגד ל"זהות"; הסברתי להם שאינני מתנגד ל"זהות", אני פשוט לא תומך בה.

אבל עכשיו מתברר שכבר אין חשש ש"אקלקל" להם. "זהות" נמצאת במומנטום פוליטי חיובי, עוברת את אחוז החסימה, וגם אם אביע את דעתי, לא זה מה שיעצור אותה או יזיק לה.

אחת הסיבות בגללן לא הבעתי את דעתי היא שלא חשתי עד עתה מחויבות ציבורית לעשות זאת. "זהות" הייתה עד השבועות האחרונים אנקדוטה, רעשנית אמנם, אבל לא משמעותית, ולא חשתי שמוטלת עלי חובה ציבורית להתייחס לנושא. בוודאי שלא לאור החברות הוותיקה.

עכשיו נראה לי שמוטל עלי להביע את דעתי. כמו שציינו חלק מן השואלים, אני מכיר את פייגלין, את אישיותו ואת דעותיו כבר כ-25 שנים. עוקב צמוד, חלק מן הזמן מבפנים, וחלק אחר מהצד, ומכיר אותו ככף ידי. מכיוון שהיה לי חלק מרכזי בייסוד תנועת "מנהיגות יהודית", ודווקא מהצד האידאולוגי שלה, ייתכן שאין רבים שיכולים לנתח את הנושא כמוני.

אין בכוונתי להיכנס לממד הפוליטי כשלעצמו, וודאי לא להטלת רפש או התנצחויות והתנגחויות מהסוג שאנחנו רואים ללא סוף ברשת. שום סנסציות, שום רכילות, שום "ליכלוכים", שום "פרטים אפלים", ושום עניינים אישיים (מלבד מה שכבר כתבתי במאמר הקודם שבלעדיו פשוט אי אפשר להבין את התופעה).  אני לא מתנגד פוליטית ל"זהות"; אין טעם להתנגד, ואין בזה תועלת. עיני איננה צרה בהצלחתה. אדרבא, כמו שכתבתי ביום ששי יכול להיות שיש להם תפקיד חשוב בתקופה זו. אני גם לא מתכוון לענות על השאלה כן פייגלין או לא פייגלין. כל אחד יבחר במה שהוא חפץ.

למרות ש"זהות" פוגעת כרגע פוליטית במפלגות שקרובות לליבי, המניע שלי בברור הזה איננו פוליטי. הוא רעיוני, אינטלקטואלי. אנשים רוצים לדעת, להבין, ובצדק. כוונתי להיכנס לניתוח פילוסופי ואידיאולוגי, של "זהות", להבדל בינה לבין "מנהיגות יהודית", מה היה בהתחלה ולאן זה הגיע היום, ולמה. מהו באמת רעיון "החרות" של פייגלין, מהם מקורותיו ומתי הוא הופיע לראשונה. בלי הנחות, לא לפייגלין ול"זהות", וגם לא למפלגות האחרות בזירה, שבהן אני תומך ופה ושם אצטרך להתייחס גם אליהן.

אנשי ותומכי זהות אוהבים לדבר על "פוליטיקה של רעיונות". אני מקווה שהם יקבלו באהבה את הביקורת הזו, שתהיה רעיונית נטו.

אחת הסיבות להשתהות שלי הייתה חשד שהביקורת שלי באה ממקום לא נקי ולא טהור. בסך הכול בגלל הקרבה האישית והעבר המשותף, העניין טעון מאוד. אמנם לא זיהיתי בתוך עצמי מניעים לא אמתיים, אבל לך תדע, אדם קרוב אצל עצמו. קשה להיות בטוח שאין לך מניעים זרים. בסופו של דבר התייעצתי עם רב שאני מעריך מאוד והוא מבין בדברים האלו. התייעצתי עמו הן בשאלה של מניעים אישיים זרים, והן בכלל, האם זה מתפקידי לפרוש ביקורת על זהות ופייגלין ולנתח את התופעה. תשובתו הייתה שלדעתו אני צריך לעשות זאת.

בשבוע שבועיים האחרונים פנו אלי מכמה וכמה כלי תקשורת, ובקשו ממני להתייחס לנושא של פייגלין וזהות. לכולם השבתי בשלילה. אני לא מתכוון לרוץ לתקשורת ולעשות "קמפיין" נגד זהות. אני מתכוון רק להביע את דעתי. זה כול תפקידי, וה' יעשה עמה את הטוב בעיניו. אני אפילו לא מתכוון להתווכח או לנסות לשכנע. רק לשים כאן את הדברים כפי שהם לעניות דעתי. השומע ישמע והחדל יחדל.

התחלתי את הברור במאמר שפרסמתי ב"מקור ראשון" ואצלי בדף הפייסבוק ביום ששי. את המאמר הזה  כתבתי כמסגרת כללית, כותרת, נקודת פתיחה לברור, ועכשיו אני מתכוון להמשיך אותו עם עוד כמה וכמה פוסטים.

וכמובן, קחו אותי בערבון מוגבל. לא תאמינו, אבל אפילו אני טועה לא פעם. קחו את הדברים והעיון שאביא כאן כחומר למחשבה ותעשו איתו את הטוב בעיניכם. מי שתומך ב"זהות" יוכל אולי להבין טוב יותר במה הוא תומך, ומי שמתנגד יוכל להבין טוב יותר למה לא זהות.

מי שמתעניין מוזמן לעקוב.