לא מעניין אותי שגוש נתניהו, שעדיין קורא לעצמו גוש הימין, ינצח. כל שכן שאין לי שום עניין שגוש השמאל והערבים ינצח. בעת הזו כל ממשלה צרה היא אסון לישראל ולא אתן את ידי לתקומתה.
בס"ד
פורסם ב"מקור ראשון" ב- 14.10.22
מחנה המתלבטים לקראת הבחירות הקרובות נראה רחב מתמיד. יש המתלבטים באיזו מן המפלגות לבחור ויש שמתקשים להחליט אם בכלל להגיע לקלפי או לצאת עם המשפחה לטיול בגליל. לי אין התלבטויות לקראת הבחירות הקרובות. אני סגור על עצמי לגמרי. אגיע לקלפי ואטיל לתוכו פתק לבן.
הקיבעון
הפוליטי המתמשך בו שני הצדדים מתגודדים משני עברי חומת הפרדה, מסיתים אלה כנגד אלה,
פוסלים אלה את אלה, צובעים אלה את אלה בצבע שחור ורואים אלה באלה איום קיומי, הוא אסון
בעיני. המצב שבו כל מי שמנסה לפרוץ את המבוי הסתום, ומשני הצדדים, מוכרז כבוגד נוכל
ושקרן וזוכה ללינץ' פוליטי, מאוס בעיני. המצב בו אין שום פוליטיקאי במערכת שמעז
להיות מבוגר אחראי, שמוכן להתייצב במרכז המערכת בלי להיכנע לצד מסוים, שמרגיש חובה
ואחריות לאחד בין הניצים, הוא בעיני בלתי נסבל. בעיני אף אחד מכול ראשי המפלגות
ואנשיהן לא ראוי לבחירה. רובם בונים את הפוליטיקה שלהם על קיטוב, שנאה, הסתה,
פסילה ועין רעה. במשחק הזה אני לא מוכן להמשיך לשחק. לא תשסו אותי. תסתדרו בלעדי.
השנה
האחרונה לימדה אותי בין השאר שני דברים מרכזיים: למדתי מה הרגישו אנשי השמאל במשך
12 שנות שלטון הימין ולמה בדיוק הם התכוונו כשטענו שמסיתים נגדם ומסמנים אותם
כבוגדים. למדתי גם שכשחצי העם מרגיש שגנבו לו את המדינה, ובשנה האחרונה זו הייתה
התורנות של החצי הימיני, שום ממשלה לא תוכל להתמודד עם שלל האתגרים עמן החברה
הישראלית ומדינת ישראל חייבות להתמודד. חזיתי במו עיני בזעם של תומכי גוש נתניהו,
ראיתי באיזו קלות מעוררים בהם את הזעם הזה, והבנתי שכך זה עובד בשני הצדדים.
לא
מעניין אותי שגוש נתניהו, שעדיין קורא לעצמו גוש הימין, ינצח. כל שכן שאין לי שום
עניין שגוש השמאל והערבים ינצח. בעת הזו כל ממשלה צרה היא אסון לישראל ולא אתן את ידי
לתקומתה. גם אם זו תהיה ממשלת ימין. המחשבה שצד אחד יכניע את השני בסופם של סבבי הבחירות
האומללים האלה, נראית לי ילדותית. עם קשה עורף אנחנו. משני הצדדים. שום צד לא יכפה
על האחר את סדר היום שלו על אפו ועל חמתו. רק הופעה של אחדות חדשה, שתיוולד מתוך
המאבק הזה, תוכל לרפא את הפצעים.
לו הייתי
בוחר, היה זה באופן טבעי בחירה באחת מהמפלגות שמייצגות את הציבור הציוני דתי. לא
בגלל המגזריות, אלא בגלל החזון שהוא נושא מעצם הווייתו. לטעמי במצב הקיבעון
הפוליטי העמוק בו אנו נמצאים כבר חמש מערכות בחירות, הציונות הדתית הייתה אמורה
להיות זו שמייצרת אחדות חדשה ומחברת את שני המחנות. אבל שתי המפלגות שרצות הפעם
בשם הציונות הדתית מתכחשות לתפקידן. הן לא מסוגלות לייצר פוליטיקה ציונית דתית
עצמאית וממילא לא יכולות למלא את תפקידן. התלות הפוליטית שלהן בליכוד בכלל
ובנתניהו בפרט; חוסר העצמאות המחשבתית והאידאית; חוסר היכולת להיות לאנשים במקום
שאין איש, מעידה על פוליטיקה קטנה, אינטרסנטית, שכונתית ומגזרית. לא שום דבר
מהחזון הגדול עליו דבר הרב קוק. האחיזה הזו בסינר של הליכוד ונתניהו, כפי ששתי
המפלגות האלה עושות; חוסר היכולת להשתחרר ולעמוד על רגליהן לבדן; חוסר המעוף והיכולת
לחשוב בגדול, בצורה כלל ישראלית, כלל לאומית ומתוך פרספקטיבה היסטורית, הופכת בעיני
את שתיהן לכישלון עמוק של הציונות הדתית: "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן
הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". אם זה מה שאתם בוחרים – זה
מה שתקבלו. אני לא אבחר בזה.
ראיתי
הכול בשנה האחרונה. מהצד הפוליטי שבו הייתי, הדברים נראו בבהירות רבה. דברים
שראיתי מכאן, אי אפשר היה לראות משם. היה מקום להרבה ביקורת על הממשלה האחרונה.
היא הייתה שנויה במחלוקת ובצדק. אבל לא מתיחת ביקורת עניינית ראיתי. לא דיון אחראי
ורציני. ראיתי הכפשות, הסתה פרועה, שקרים, האשמות שווא, מצור מכוער על ח"כים,
בתיהם ומשפחותיהן, ובעיקר המון גדול ועצום שפוליטיקאים קטנים מסוגלים לסובב אותו
על אצבע קטנה ולשסות אותו בקלות ביריביהם. ראיתי הרבה זעם אבל הוא לא היה קדוש.
הוא נאמר בשם התורה ובשם כל הקדוש והיקר לנו, אבל לא היה בו שמץ מכול אלה. אלה שארגנו
והנדסו את "הזעם הקדוש" הזה בזויים בעיני; הם לא ראויים להנהגה. בוודאי
לא לקול שלי. שיסתדרו בלעדי.
אינני
קורא לאחרים לנהוג כמוני. זו עמדה אישית לחלוטין. בבחירות הקרובות לא אבזבז את
קולי, להיפך, אעשה בו את הדבר ההגיוני, הממלכתי והמוסרי היחיד שאני יכול לעשות בו:
אטיל פתק לבן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה