פחד גבהים חרד"לי

 תשובה לנועה איתם

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 9.9.2022

"התזה הייתה פשטנית", כתבה כאן נועה איתם בשבוע שעבר במאמר "סגולה למנהיגות" על הרעיון של תנועת מנהיגות יהודית. לדבריה טעה מי שחשב שאם רק יהיה לנו ראש ממשלה דתי תפתרנה כל הבעיות ונזכה לראות בראשית צמיחת גאולתנו. "כיפה ותפילין, ואפילו ציצית, אינן ערובה למנהיגות טובה ונאמנה", כתבה. הנה, תיראו מה קרה לנפתלי בנט.

איתם צודקת לחלוטין. המחשבה שראש ממשלה עם כיפה הוא הפתרון האולטימטיבי לבעיות התחייה היא לא רק פשטנית אלא אפילו ילדותית. אלא שהרעיון כזה מעולם לא עלה בדעתה של תנועת מנהיגות יהודית. הרעיון של מועמד אמוני לראשות הממשלה, ראש ממשלה עם כיפה, לא היה מעולם מטרת התנועה. הוא היה אמצעי לשם פיתוח תודעת מנהיגות; המחשה סמלית לרעיון שהיה עד אז זר לרוב הציבור הסרוג. המטרה הייתה פיתוח תודעת מנהיגות היסטורית בקרב הציבור האמוני. בציבור דווקא ולא אצל כוכב יחיד. היה לנו ברור שראש ממשלה שאיננו עומד בראש תנועה רחבה, מגובשת מבחינה אידאולוגית ומבוססת מבחינה ציבורית, לא יועיל מאומה. בדיוק משום כך ראינו צורך בפיתוח תודעת מנהיגות בציבור כציבור. בגיליון הראשון של "לכתחילה", שהיה המניפסט של התנועה, כתבנו כך: "החתירה להצבת מועמד כזה [אמוני] תהיה מנוף לפיתוח כל הרבדים שהזכרנו. היא תחדיר את תודעת המנהיגות היהודית קודם כל בקרב "המחנה האמוני"....". מנוף, אמצעי – לא מטרה.

זו גם הסיבה שאחרי הקמת הממשלה בראשות נפתלי בנט אף אחד לא הכריז על הגשמת המהפכה האמונית, למרות שזו הייתה התפתחות בכיוון שחזינו. בראיון שנערך איתי באתר "סרוגים" במהלך השנה האחרונה, נשאלתי על ידי אור יזרעאלי עורך האתר האם העובדה שיש לנו ראש ממשלה עם כיפה היא הגשמת המהפכה האמונית. "לחלוטין לא", עניתי לו, "ומשלוש סיבות: א. נפתלי בנט לא הגיע לראשות הממשלה מתוך תודעה מגובשת של מנהיגות יהודית. ב. רק ששה מנדטים תומכים בו. זה בהחלט לגיטימי, אבל כדי שנוכל לומר שהמהפכה האמונית יצאה לפועל ראש ממשלה אמוני צריך לגיטימציה הרבה יותר רחבה. ו-ג. תהליך חילופי המשמרות בתחייה חייב להתבסס על רוב הציונות הדתית ובמיוחד על החלק התורני שלה".   

נפילת בנט איננה פרכה של התזה של מנהיגות יהודית בדיוק כפי שהצלחתו, לו הייתה באה, לא הייתה מהווה אישור לתקפותה. איתם אינה הראשונה שלא טרחה להבין על מה מדובר לפני שמתחה את ביקורתה. היו לפניה רבים וטובים שהבינו את הרעיון של מנהיגות יהודית בצורה שטחית כזו. ולא במקרה. תודעת מנהיגות אמתית כל כך זרה להם, שהם פשוט לא יכולים להבין על מה מדובר. מנהיגות יהודית לא באה לטפוח על השכם של צעירי הציונות הדתית או לשחרר אותם מרגשי הנחיתות. היא גם לא באה "לשובב את ליבותיהם" בהתנשאות מגזרית, כדבריה, וגם לא לרפא את תסכוליהם. היא קראה לציונות הדתית לקבל עליה אחריות היסטורית.

עם זאת חובה להודות שלפחות עד רגע זה מנהיגות יהודית נכשלה במשימתה. עדיין לא הצלחנו ליצור תודעת מנהיגות בציונות הדתית, ובמיוחד לא בקרב החוגים החרד"לים. איתם היא הוכחה טובה לכך והיא לא היחידה. במקום לחבור לבנט, לסייע לו, להשלים את חסרונותיו, לתת לו גיבוי, לספק לו תמיכה והדרכה תורנית, להיות יד ימינו של ראש הממשלה ולהביא מתוך כך את הציונות הדתית כולה לעמדת הנהגה במדינה, הם העדיפו לחבור לבן גביר כדי להפיל אותו. בניגוד לדבריה, שום צניעות לא הייתה כאן; רק קנאה עזה, קנאות, צרות אופקים, חוסר אחריות לאומית והרבה מאוד פחד גבהים. הם לא היו מסוגלים לצאת משטיבל שלהם, המוכר, הידוע החמים והנעים, למרות שהוא לא מסוגל לעבור לבדו את אחוז החסימה כפי שהוכח לאחרונה.

בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת קרא דוד בן גוריון לחבריו החלוצים הסוציאליסטים להפוך "ממעמד לעם". כול שאיפתם של האידאליסטים האלה הייתה יצירת איים של חברת מופת מתבדלת ומכונסת בעצמה ולא שום דבר מעבר לזה. קשה היה להם לצאת מהבועות הטהרניות שיצרו בהתיישבות העובדת ולרדת אל העם כדי להנהיגו. אלא שבן גוריון ידע שאין ברירה; שלא היה אז שום כוח ציבורי אחר באומה שיכול להנהיג אותה; שמוטל על חבריו לצאת מהשטיבלים המרכסיסטים שלהם, להתחבר לעם, ולהוביל אותו להקמת המדינה. למזלנו חבריו נענו לקריאתו. כציבור. בזכותם קמה לנו המדינה. גם החלוצים של היום, אנשי ההתיישבות ותורת ארץ ישראל, עתידים בסופו של דבר לרדת אל העם ולקבל עליהם את ההנהגה. כי כל מי ששייך בשורש נשמתו לנשמת הרב קוק לא יוכל להמשיך להתבדל בטהרנותו מכלל ישראל.