לדעת להרכין ראש

היה מקום לקריאות התיגר של סער ובנט על מנהיגותו של ראש הממשלה והן היו לגיטימיות, אבל אחרי שהן שכשלו עליהם לדעת להרכין ראש ולהכיר בתוצאות.  

 

בס"ד

י"ג בניסן, תשפ"א

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

אחרי שכשל ניסיונו של השמאל ליצור חלופה למנהיגותו של נתניהו בשלוש מערכות הבחירות הקודמות, הפעם לא צלחו גם ניסיונותיהם של סער ובנט לעשות זאת. היה מקום לקריאות התיגר של סער ובנט על מנהיגותו של ראש הממשלה והן היו לגיטימיות, אבל אחרי שנכשלו עליהם לדעת להרכין ראש ולהכיר בתוצאות.  

לנתניהו אמנם אין 61 מנדטים להרכיב קואליציה מובנת מאליה. ובכל זאת יש לו קואליציה הומוגנית ומגובשת שמהווה כמעט מחצית מחברי הכנסת, גם בלי ימינה. הקואליציה הזו מקבלת את מנהיגותו וקשרה בו את גורלה. זהו הכוח המרכזי והיציב ביותר בפוליטיקה הישראלית. מול הכוח המונוליטי הזה לא ניצב שום דבר מאורגן ומגובש. אי אפשר לכנות "קואליציה" אוסף של מפלגות קטנות, שלכל אחת אג'נדה משלה ואינטרסים שונים שבמקרים רבים סותרים ההדדי ושבשום צורה ואופן לא מתחברים זה לזה.  

בנט וסער לא התיימרו להחליף את נתניהו על בסיס הישג חד ספרתי בבחירות. הם בנו על הרבה יותר מכך, ועל התקווה הזו הם ביססו את תביעתם. אילו אחד מהם היה מקבל עשרים מנדטים או קרוב לכך, ייתכן שהיה ראוי שינסו ליצור יחד קואליציה חלופית לזו של נתניהו. אבל תוצאות הבחירות מעידות שהציבור לא נתן אמון בחלופה שהם הציעו; הוא גם לא נתן להם מנדט למניפולציות. ייתכן שעל הנייר ניתן לשחק עם המספרים, אבל כל ניסיון ליצור באופן מלאכותי ומאולץ קואליציית-שברים רק כדי להדיח את נתניהו לא יהיה ראוי. לגיטימי היה להציע חלופה לנתניהו, אבל לא לגיטימי ולא ראוי יהיה לנסות להיפטר ממנו בכול מחיר.

בנט וסער צריכים עכשיו לגלות אחריות, לחבור לנתניהו ולתת לו הזדמנות לנסות ליצור קואליציה יציבה. זהו מקומם הטבעי. יש גם לשקול את האפשרות שיעשו זאת יחד ומתוך תיאום ביניהם. עם ישראל זקוק אמנם לאיחוי הקרעים, אבל לא פחות מכך, ובאופן הרבה יותר דחוף, לממשלה יציבה ומתפקדת. כל ניסיון אחר של בנט וסער יהיה בבחינת הרפתקה לא מכובדת, וחוסר יכולת להכיר במציאות.

עם כל הביקורת על נתניהו יש להודות שהוא ניצח את בנט וסער לא רק בזכות ניסיונו הרב, הישגיו המוכחים, האנרגיות האישיות שלו, אסטרטגיית הבחירות שלו, והבליץ המדהים שריסק אותם בישורת האחרונה. כל אלה היו רק הביטויים החיצוניים למשהו עמוק יותר. נתניהו ניצח בזכות הרוח. העוצמה הפוליטית שנתניהו הפגין באה לו בזכות האמונה העמוקה שלו בשליחותו ההיסטורית והביטחון המוחלט שלו בדרך בה הוא מנהיג את עם ישראל. העוצמה הרוחנית המנהיגותית האדירה הזו חשפה שיריביו לא יודעים בשם מה בדיוק הם טוענים לכתר. זהו מקור החולשה הפנימית, הרוחנית, שהביאה לקריסתם האלקטוראלית בישורת האחרונה. אל להם להתכחש לכך.   

לגדעון סער יהיה יותר קשה לקבל אחריות על כישלונו ולחבור לקואליציה המתבקשת, אבל בנט לא הסתבך בפסילות מיותרות ויכול לעשות זאת ביתר קלות. אם יעשה כך ימצא שטוב ומשחרר להודות בהפסד. אמנם בהצבת חלופה לנתניהו הוא כשל, אבל כשמסתכלים על חצי הכוס המלאה רואים שבכול זאת הוא הגיע להישג נאה; שבעה מנדטים אינם הישג מובן מאליו. הפיצול של הציונות הדתית הביא לה ברכה אלקטוראלית גדולה. הציונות הדתית על שתי זרועותיה הגיעה לכ-13-14 מנדטים, ולראשונה מזה שנים מיצתה את כוחה האלקטוראלי הזמין. אין ספק ששתי הזרועות האלה יוכלו לשתף פעולה בתחומים רבים וחשובים בקואליציית נתניהו הבאה, אם תקום.  

יותר מכך. המהלך אותו יזם בנט במערכת הבחירות הראשונה של 2019, כשפרש מהבית היהודי והקים את הימין החדש, צלח בידו בסופו של דבר. במערכת הבחירות הנוכחית הוכיחה ימינה שיש לה בסיס סוציו-פוליטי איתן. גרעינו הוא הציבור הדתי לאומי שאינו חרד"לי, אבל הוא מסוגל לפנות להרבה קהלים נוספים ולכן יש לו פוטנציאל גדול. אם יצטרף בנט לקואליציה של נתניהו הוא יוכל לדרוש לימינה תפקידים בכירים שיתנו לראשיה הזדמנות להמשיך להוכיח את עצמם. התקופה היציבה הזו תוכל לשמש לימינה זמן יקר להתגבשות פוליטית ואידיאולוגית שנחוצה לה כל כך. לימינה עדיין חסרה אידאולוגיה מנוסחת ומגובשת שתיתן בסיס לכוח הפוליטי שלה ותאפשר לה להגדיר מה היא באמת מציעה לעם ישראל ובשם מה היא חותרת להנהגה. תביעה להנהגה חייבת לבוא מתוך תפיסת עולם רחבה; לא בשם פתרון לבעיה "אד הוק".

לחלופין, אם יחליטו בנט ושקד שלא להשקיע את כוחותיהם ומרצם בפרויקט הפוליטי ארוך הטווח הזה, אפשר שתהיה להם הפעם הזדמנות להשתלב עם חבריהם בליכוד, ולמצוא במסגרתו את עתידם הפוליטי.