יום חמישי, 28 במאי 2020

מפקדי דור המדבר


"מפקדים למען ביטחון ישראל" שבויים בתפיסות עולם ומסורות חשיבה, וכשמתברר הצורך להחליף אותן, הם נלחמים עליהן כאריות. מבחינתם שינוי תפיסתם המדינית-ביטחונית הוא ממש "המרת דת" כדברי תומס קון.


בס"ד
ה' בסיון, תש"פ
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מסע התעמולה של תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" נגד החלת הריבונות אינו מפתיע; הוא מהווה המשך ישיר לתמיכתם של ארגוני בכירים לשעבר במערכת הביטחון בהסכמי אוסלו ובהתנתקות. "ההתנתקות טובה לביטחון ישראל", הם המליצו לנו אז. מה שכן מפתיע הוא כיצד מאות בכירים לשעבר, אנשים אחראים ורציניים שבלי ספק מסרו את נפשם עבור ביטחון ישראל, לא מסוגלים להסיק מסקנות ולהבין שהקונספציה הביטחונית שעליה גדלו, ושעל פיה הם חושבים וחיים עד היום, פשטה את הרגל. מה מביא דור שלם של קצינים בכירים לקיבעון כזה, על אף המציאות שטופחת על פניהם שוב ושוב? מה פשר ליקוי המאורות הזה? 

אחת התשובות לכך נמצאת בספר "המבנה של מהפכות מדעיות", אחד מספרי ההגות המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. תומס קון, פרופסור באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, כתב את הספר, והוא יצא לאור בשנת 1962. קון טבע בספר את המושג הידוע "פרדיגמה". הספר עוסק במהפכות מדעיות, אבל התופעה עליה הוא מדבר שייכת לכל תחומי הידע האנושי.

בהסברים המובאים בויקיפדיה על עבודתו של קון נכתב שקון טוען שהחינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה – פרדיגמה – עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. " קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית...... המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפכות מדעיות", נכתב שם.

כיצד מתרחשת מהפכה מדעית? לפי קון, כאשר מצטברות אי התאמות רבות מדיי (אנומליות) בין הממצאים בשטח לבין הפרדיגמה ופתרונות אד-הוק לא מצליחים לפתור את הסתירה, נוצרת סתירה גדלה והולכת בין המציאות לבין תפיסת העולם הקיימת, והיא מחוללת משבר. למשבר יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על קהילת המדענים ובדרך כלל ישנו קושי פסיכולוגי עצום בוויתור על הפרדיגמה השלטת. המשבר עשוי להסתיים בקריסת הפרדיגמה והתרחשותה של מהפכה מדעית. "החלפת הפרדיגמה המדעית היא תהליך אשר בעיקרו הינו סוציולוגי, הדומה להמרת דת".

מאות הקצינים הבכירים חברי "מפקדים למען ביטחון ישראל" הם עטורי זכויות. הם נלחמו בעבורנו במסירות נפש, והמדינה חבה להם בלי סוף. אבל מה לעשות, ממש כמו בתהליכים מדעיים, כך גם בתפיסת הביטחון והצבא, מידי פעם מתגלות אנומליות. התאוריות המקובלות כבר לא עובדות. התפיסות הישנות והמסורות אותן הם ירשו ושעל ברכיהם הם חונכו כבר לא מוכיחות את עצמן. מגיע זמנה של הפרדיגמה הישנה, של מכלול תפיסת העולם המדינית-ביטחונית, שייתכן שהייתה רלוונטית בזמנה – לעבור מן העולם.

רוב האנשים היקרים האלה, חתומים גם על תהליך אוסלו, אסון מוכח בקנה מידה היסטורי. גם אותו הם גיבו בכל לבם. אפילו בוגי יעלון, חבר וותיק בגוורדיה הזו ולאו דווקא איש שמאל בהשקפתו הביטחונית, תמך בתחילה בתהליך אוסלו לפי עדותו. הוא לא עשה זאת כצופה מהצד שניזון מהתקשורת, אלא כראש אמ"ן. כיצד ראש אמ"ן לא הבין מה שכל ילד ביש"ע הבין?! כיצד הקצינים הללו לאנ הבינו מה עתיד להיות פרי ההסכמים האלה!? כיצד הם ממשיכים לתלות את ביטחון ישראל בגורם זר, עוין וטרוריסטי?! כיצד הם עדיין מצפים לישועה מהרשות הפלסטינית ומהמשך תחזוקתה?! כיצד הם מסרבים להכיר בצורך ההכרחי בהכרעתה?! כיצד אינם מסוגלים להבין שמה שמניע את הטרור הוא התקווה שנמשיך לסגת, שנוותר, שנהסס, שנפחד, שנירתע, שניכנע, וממשיכים לפרנס את התקווה הזאת?! כיצד הם ממשיכים לראות צל הרים כהרים, ולא מעיזים לפעול בכדי לשנות מן היסוד את המציאות שנוצרה?!

התשובה לכול התמיהות האלה היא הפרדיגמה. הקונצפציה. אנשים שבויים בתפיסות עולם ומסורות חשיבה, וכשמתברר הצורך להחליף אותן, הם נלחמים עליהן כאריות. מבחינתם שינוי תפיסתם המדינית-ביטחונית הוא ממש "המרת דת" כדברי תומס קון.

אבל זה לא רק עניין של קבעון מחשבתי אלא גם עניין של "הקהילה הביטחונית". כולם חברים של כולם, לכולם יש מעמד, משרות, פנסיות, כבוד, ההערכה. כשהם משתחררים הם הולכים לעסקים, ומשתמשים בקשרים שיצרו בשרות, קשרים אותם הם לא רוצים עכשיו לשרוף. מזמינים אותם לכנסים, לסימפוזיונים, לאולפנים. הם נחשבים מומחים. כבוד.

"החלפת הפרדיגמה המדעית היא תהליך אשר בעיקרו הינו סוציולוגי, הדומה להמרת דת", מסביר תומאס קון; כך גם באשר לפרדיגמה ביטחונית, מדינית ופוליטית. היא איננה עניין רק לשכל ושיקולים רציונליים אלא גם ובעיקר לזהות קהילתית-חברתית. להיות איש שמאל, אפילו רק במובן המדיני, זה לא רק עניין של תפיסת עולם, גישה מדינית או מערכת ערכים; זו קודם כל סוציולוגיה. תשאלו את משה רבנו, אפילו הוא היה צריך להמתין 40 שנה עד שימות כל הדור ההוא.   


אין תגובות:

פרסום תגובה