הצ'ופצ'יק של החלת הריבונות

השאלה איננה רק למה מתכוונים יוזמי תוכנית המאה, אלא בעיקר איזה תהליך תחולל החלת הריבונות החלקית.

בס"ד

י"ג בסיוון, תש"פ

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

כל דיון רציני בתכנית המאה חייב להתחיל מההבחנה ברורה בין השאלה למה מתכוונים יוזמי התכנית, ובין השאלה מה יהיו תוצאותיה בפועל בלי קשר לכוונותיהם. אי אפשר לדעת בוודאות למה נתניהו וממשל טראמפ מתכוונים, והדבר פתוח לפרשנות. עם זאת ישנן מספיק סיבות לחשוב שהם לא מתכוונים להקים מדינה פלסטינית אלא לקבור אותה, וההסכמה למדינה פלסטינית הכלולה בה, היא מהפה ולחוץ, חלק הכרחי מהתחבולה וההסוואה שבתוכנית. התחכום הגדול של התכנית הוא בגיוס של תמיכה ערבית ובינלאומית רחבה – בפועל, בשתיקה, או בהסתפקות במחאה לפרוטוקול – שבלעדיה לא תתאפשר החלת הריבונות. התמיכה הזו זקוקה שיספקו לה עלה תאנה בדמות המדינה הפלסטינית. זהו גם תנאי הכרחי לקונצנזוס פנים ישראלי רחב ככול האפשר שחיוני גם הוא להחלת הריבונות. כולם יודעים לשם מה הוכנסה הכלה הזו לחופה.

תומכי התוכנית מדגישים את חצי הכוס המלאה, ומתנגדיה את חציה הריק. אבל לא אלה ולא אלה עוסקים בכוס עצמה. הם דנים בפרטים ולא במכלול. הם לא עוסקים במסגרת, ברקע, בהקשר. גם לדף הלבן שמאחורי המילים והאותיות וביניהן יש לתת את הדעת. הוא זה שמאפשר אותן ואסור לתת להן להסתיר אותו.   

והלבן הזה, הרקע, ההקשר, האור הזה שהפרטים כתובים עליו, מבהיק בזוהרו. את התכנית עיצבו בצד האמריקאי שלושה יהודים יראי שמים אוהבי מדינת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לא פחות משום מתיישב ביש"ע. בצדק הגדיר אבו מאזן חלק מהם "מתנחלים". צריך להיות רואה שחורות מדופלם בכדי להניח שהם מנסים להרעיל אותנו בכוונה.

מי שזה לא מספיק לו יכול להתבונן בהתעלמות ובזלזול הבוטה של ממשל טראמפ ביחסו לפלסטינים כבר כארבע שנים. הוא גם יכול לראות את מה שכבר עשה הממשל הזה למען ישראל – העברת השגרירות, הכרה בריבונות ברמת הגולן, הכרה בחוקיותן של ההתנחלויות – ולהבין שראיית השחורות והטלת האימה שלו מנותקים מההקשר.

ואם כל זה עדיין לא מאפשר לו להירדם בלילות, הוא יכול לראות את התנאים הבלתי אפשריים שמציבה התכנית לפלסטינים, תנאים שלא יוכלו לעמוד בהם גם אם יחליטו לפתע להתחכם ולהפוך ליונות צחורות. אפשר גם לקרוא את הסעיף בתכנית שמנתק בפועל בין החלת הריבונות לבין הקמת מדינה פלסטינית, ולהירגע.

אמת. כול זה עדיין לא יוצר וודאות מוחלטת באשר לכוונת המשוררים אבל לא היא הדבר הכי חשוב. חשוב יותר לראות מה עתיד לצאת מן התכנית בפועל, בלי קשר לכוונותיהם. בשבוע שעבר אמר גלעד שרון ש"אבא שלי לא תכנן לפנות את יהודה והשומרון". ייתכן, נניח, אבל זה לא משנה. משנה מה התהליך שאריאל שרון יצר, איזו דינמיקה הוא התחיל, גם אם לא התכוון לה.

שוב ושוב מביאים לנו ציטוטים של יצחק רבין, שמהם עולה שהוא לא התכוון להקים מדינה פלסטינית. יכול להיות, ייתכן, אבל לא משנה למה הוא התכוון אלא איזו דינמיקה הוא יצר. כי הכוחות המניעים את המציאות חזקים לאין שיעור מהאדם המתיימר לשלוט בהם ולכוונם. בתגובה לביקורת מימין על שלב א' של תכנית אוסלו, "יריחו ועזה תחילה", הצטדק בזמנו יצחק רבין וטען ש"אנחנו נותנים לאש"ף רק את הצ'ופצ'יק של יריחו", אבל כל בר דעת הבין אז שהצ'ופצ'יק הזה מוליך בהכרח להקמת מדינה פלסטינית.

השאלה אם כן איננה רק למה מתכוונים יוזמי התוכנית, אלא בעיקר איזה תהליך יחולל הצ'ופצ'יק של החלת הריבונות החלקית שבנידון. מי שטען שנים ש"הנסיגות נותנות רוח גבית לטרור", לא יכול פתאום להתכחש לכך שהחלת הריבונות מוציאה את הרוח ממפרשיו. מי שטען שנים ש"את הטרור מניעה התקווה ולא הייאוש", חייב להודות שהחלת הריבונות תקפד את תקוותיו. מי שטען שנים ש"אין עם פלסטיני" לא יכול לחשוש לכך שפתאום הערב רב הזה, שמעצם מהותו אין לו שום דבר משותף ושנתון למאבקי כוח של קבוצות שליטה ואינטרסים רבות ומנוגדות, יגלה פתאום רצון אחד משותף שיאפשר לו לקבל את חלקו בתכנית. הוא גם לא יכול להתעלם מהעובדה שכבר עכשיו התוכנית מתחילה לפורר את הרשות במאבקי כוח פנימיים.

מי שדגל שנים ב"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", אמור לדעת שהאמת הזו חקוקה בד.נ.א. של הבריאה וההיסטוריה. היא איננה רק אידאל, אלא כוח ממשי הפועל במציאות. היא תקפה במלואה לא רק בשמיים אלא גם בארץ. היא מופיעה לא רק בספרים בבתי המדרש ובתפילות, אלא גם במציאות הביטחונית, המדינית והגאו-פוליטית. היא שעצרה את תהליך אוסלו, לא קומץ מתנחלים; היא שסייעה לבנימין נתניהו לבלום את אסון אוסלו, לא תחכומו כוחו ועוצם ידו; והיא גם שתהפוך בהכרח אלוקי את הצ'ופצ'יק של החלת הריבונות החלקית שלפנינו להחלת ריבונות מלאה עד נהר הירדן, תוך מתן שלטון עצמי כזה או אחר לתושבים הערבים, גם אם, נניח, שלא לכך מתכוונים מחולליה.