יום שני, 23 בספטמבר 2019

הישראלים ניצחו את היהודים

את בשורת הזהות היהודית לחברה הישראלית לא יכולים להביא לא הליכוד וגם לא החרדים. את בשורת ״כולנו יהודים״ יכול להביא רק הציבור האמוני.


בס"ד
כ"ג באלול, תשע"ט
(פורסם היום באתר ערוץ 7)

חלק גדול מתחושת העמימות העמוקה שנוצרה בציבור בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות נובעת מהעובדה שעדיין לא ברור לציבור מה עמד על הפרק ועל מה הייתה המחלוקת. מי שחושב שהנושא היחידי של מערכת הבחירות היה נתניהו, מגדיר את התוצאה כתיקו. כך גם לגבי מי שחושב עדיין במושגים המדיניים של גוש הימין מול גוש השמאל. אבל אם נבחן את מערכת הבחירות האחרונה לפי הנושא האמתי שעמד במרכזן, והוא היה שאלת הזהות היהודית של החברה בישראל, נוכל להבין בבהירות מי ניצח ומי הפסיד. הגוש "הישראלי" קיבל 65 מנדטים ואילו הגוש "היהודי" קיבל 55. שום תיקו; ניצחון ברור. הישראלים ניצחו את היהודים.

הבחירות האלה היו של "היהודים נגד הישראלים", ואולי כדאי לדייק יותר: "הישראלים נגד היהודים", כי היו אלה הישראלים ש"הכריזו מלחמה" וקבעו את נושאן. מערכת הבחירות הייתה מאמץ אחרון לראקציה, החזרת המצב לקדמותו, של הכוחות השוקעים בחברה הישראלית, מול אלה העולים. כמובן, בכל אחת מהזהויות נמצאת גם הזהות השנייה. גם הישראלים הם כמובן יהודים ורובם הגדול אפילו יהודים טובים. המאבק היה על השאלה מה היא הזהות המרכזית והעיקרית ומה היא המשנית.

גם מערכת הבחירות הקודמת הייתה על הנושא זה, אבל אז זה היה פחות מובהק. בכלל, מאז אוסלו, זהו המאבק. עד מערכת הבחירות הנוכחית הוא היה מכוסה מתחת לפני השטח והופיע בכיסוי של גוש הימין מול גוש השמאל. הפעם השמאל הישראלי יצא מן הארון ונאלץ להודות בריש גלי: זה "הישראלים נגד היהודים". על זה הוויכוח.

ליברמן אמנם התחיל במלאכה מסיבותיו הוא, אבל שאר מפלגות השמאל נסחפו אחריו בלב שלם. דור אחרי ששמעון פרס הגדיר את תבוסתו לבנימין נתניהו בבחירות של 96 כניצחון היהודים על ישראלים, ולא של הימין על השמאל, התבהר מה שורש המחלוקות בחברה הישראלית, ומה עומד בשורשן של העמדות המדיניות, הרעיון של חלוקת הארץ לשתי מדינות, היחס לארץ ישראל השלמה, להתיישבות, למערכת המשפט, לחוק הלאום, לסוגיית המסתננים וכל שאר המחלוקות המאפיינות את החברה הישראלית: זה הישראלים נגד היהודים. זוהי המחלוקת ההיסטורית.

התמיכה שקיבלה השבוע כחול לבן מהרשימה המשותפת, נראית על רקע זה טבעית והגיונית לחלוטין. הערבים הם בשר מבשרו של גוש הישראלים. כל מה שמונע מהגוש הזה לממש את ניצחונו המובהק ולהקים קואליציה "ישראלית" הוא אביגדור ליברמן, מסיבות השמורות עמו בלבד.

אבל בעוד שגוש הישראלים, שנקרא עדיין בטעות גוש השמאל, הבין מה נושא הבחירות שכן הוא שקבע אותו, גוש היהודים, שנקרא עדיין בטעות גוש הימין, לא התעדכן. החרדים אמנם ידעו לנצל מצוין את ההתקפה של הישראלים עליהם, בדיוק כפי שהערבים הפכו את קמפיין המצלמות של נתניהו כבומרנג נגדו, אבל שאר "היהודים" לא השכילו להבין מהו הנושא שעל הפרק. הם נערכו לבחירות הקודמות.

נתניהו "הגאון", עסק בעיקר בנושא המדיני. את הישורת האחרונה לקראת הבחירות הוא הקדיש לסוגיות ביטחון ומדיניות, ביקורים אצל ראשי ממשלה והכרזות סיפוח. הוא לא הבין על מה בדיוק הבחירות, בין היתר משום שהן למפלגתו, הליכוד, והן לו עצמו, הן הרבה מה לומר בתחום הזה. הליכוד היא מפלגה לאומית, ליברלית וחילונית, בהגדרתה. יש לה אמנם סנטימנט מסורתי, ומצביעים מסורתיים, אבל בשאלות דת ומדינה היא הקפידה תמיד שלא לומר דבר.

גם על "ימינה" אין צורך להרחיב את הדיבור. היא ניסתה להיות יותר ימנית וביטחוניסטית מן האפיפיור, והתרחקה משאלות של דת ומדינה ושאלות הזהות היהודית כמפני אש. את מתקפות ההדתה והמשיחיות הארסיות של הישראלים, היא לא השכילה לראות כהרמה להנחתה. היא לא הפכה אותן לבורמנג נגד השמאל, ולא העיזה להביא לציבור את הבשורה שרק הציונות הדתית יכולה להביא, שהיא הבשורה היחידה שיש לה באמת להביא: יהדות אורתודוקסית, היסטורית, רצינית, מקפידה-אך-לא-מחמירה, ועם זאת פתוחה, מכילה ומקבלת כל אחד ואחת כיהודים טובים גם אם אינם מקפידים על קלה כחמורה.

את הגישה הזו, גישה יהודית ולאו דווקא "דתית" אין צורך להמציא מחדש. היא חיה וקיימת בעדות המזרח. בניגוד לכמה רבנים קנאים בציבור שלנו, שכל יהודי שאינו מבית מדרשם מוגדר אצלם אוטומטית כרפורמי, הן לרב עובדיה והן לרבי מלובביץ', לא הייתה שום בעיה להיות בעצמם שומרי מצוות למהדרין, ויחד עם זאת לחבק כל יהודי באשר הוא מקרב לב ובאהבת ישראל אמתית.

ההכרה שגם הישראלים הם יהודים חשובה לא רק מצד דרך ארץ ונימוס; היא זו מבטיחה ש"יש עם מי לדבר", ושאם הגוש היהודי יבין על מה נסובה המחלוקת ההיסטורית ויערך אליה, הוא עתיד לנצח בה בקלות. הרוב בחברה הישראלית הוא הרוב היהודי. הזהות היהודית ומסורת ישראל חשובות לו. את בשורת הזהות היהודית לחברה הישראלית לא יכולים להביא הליכוד וגם לא החרדים. את הבשורה של "אין עוד דתיים וחילוניים, כולנו יהודים" צריך להביא לציבור הישראלי הציבור האמוני. זו לא רק רוח חדשה, אלא גם היכולת ליצירת פתרונות הלכתיים פרטניים ברוח זו. אמנת גביזון מדן בנושא השבת היא הדוגמה הקלאסית ליישום הרוח הזו. הציבור הישראלי זקוק מאתנו לעוד אמנות ברוח זו, בשאר הנושאים הכואבים שעל הפרק. וכמובן – ליישומן.

מבחינה היסטורית הזהות הישראלית החילונית, שעליה נבנתה החברה הישראלית, הולכת ושוקעת. את מקומה לא תתפוס הזהות הדתית אלא הזהות היהודית. בכדי לקיים ולתחזק זהות יהודית יש צורך בציבור דתי רציני הדבק בתורת ישראל, שעם כול דתיותו יכול להיפתח ולהכיל את כל עמך ישראל, כפי שהוא. זהו התפקיד ההיסטורי של הציונות הדתית. כל עוד היא בורחת ממנו היא מועלת בייעודה ובהתאם לכך גם נראים ההישגים הפוליטיים שלה.  
     
   






16 תגובות:

  1. מר קרפל, זוהי חפירה לחינם עם כל הכבוד. אין פה בעיות אובייקטיביות של זהות. אלא סנטימנט , שמתעורר באופן מלאכותי ( מטבע הדברים, ובין היתר, על ידי פוסטים דנן כפי שהעלת ).למדינת ישראל, ולאזרחיה כולם, יש זהות ברורה מאוד:

    מדינה שבה שורר שלטון דמוקרטי, חילוני, אזרחי. ואילו האתוס עליו כוננה המדינה,הינו זה של היות המדינה "מדינת היהודים". מדינה יהודית אין פה. לא הייתה מעולם. לא יכולה גם להיות. אין דרך פשוט. מה שיש זה תוים זניחים סימבוליים , ייצוגיים , הנוגעים לאתוס כאמור ולדת היהודית, ומעט חוקים של ממש, עדיין הכפופים לאוטוריטה האזרחית חילונית בסופו של יום. וזהו. אין פה שום בעיית זהות. יש פה לא יותר מחילוקי דיעות פרקטיים, איך לנהל מדינה, במשבר או תחת משברים תדיר. אבל , בעיית זהות עקרונית:

    אין, ולא הייתה מעולם. ואיך נמחיש זאת על קצה המזלג:

    זה פשוט, חוק השבות. חוק השבות מתיר לכל יהודי באשר הוא, לעלות לארץ ולהתאזרח בה מיידית. ואף מפלגה, לא יכולה לשנות זאת, לבטל זאת. מדוע, כי זו מדינת היהודים. זהו האתוס עליו היא כוננה. כך גם בחקיקה:

    חוק יסוד: הכנסת, לא מתיר למתמודדים לבחירות, לרוץ על מצע שסותר( בין היתר ):

    את היותה של מדינת ישראל: מדינה יהודית ( בטעות נכתב יהודית , במקום מדינת היהודים )ואת היותה מדינה דמוקרטית( בין היתר כאמור).

    ואין מה להרבות בדבר עם כל הכבוד.....

    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. במדינה דמוקרטית הזהות נתונה לרצון העם.ובעם יש משבר זהות אמיתי.ועל כן הוא מתחלק באופן ברור כפי שאפשר היה לראות בבחירות האחרונות.הצדקה לטענותיך באמצעות חוקים קיימים לא רלוונטית כי חוקים אלו לא בהכרח מתארים את רצון העם כרגע וניתנים לשינוי על פיו.מה עוד השלטון אינו חילוני וגם אם היה לא היה מתאר נכונה את רצון העם כולו.
      מיותר לציין שמאוד אהבתי את הדברים שכתב מר קרפל.

      מחק
    2. אנונימי,

      אתה כותב לנו פה, שחוקים לא בהכרח מתארים את רצון העם. אבל, הרי זה בדיוק היפוכם של דברים. מה מתאר את רצון העם? בחירות? נניח:

      אזי, את מי בוחרים ( העם בוחר) את המחוקק, את הפרלמנט ( הכנסת) ולמה? כשמם כן הם!! לחוקק חוקים,חוקים שיביעו את רצון העם.

      ועוד : טבעה וטיבה של מדינת ישראל, הינו זה של מי שבדמותם וצלמם נבראה. משמע: מייסדיה. ואיך נבראה מדינת ישראל, בדמותו ובצלמו של איזה דבר או דברים:

      אם כך: מדינת היהודים, ומשטר חילוני אזרחי דמוקרטי. מדינת היהודים הינו האתוס, ואופי המשטר, הינו, דמוקרטי, חילוני, אזרחי.והרי:

      אדם, או שנולד לתבנית נוף מולדתו, או שמהגר למדינה, ומקבל את עול האתוס והזהות שלה בתורת מהגר.

      אין פה שום חלק לא מובן ......

      תודה

      מחק
  2. טענתי שהחוקים לא מייצגים את רצון העם כרגע. הם כן תיארו באופן יפה את רצון המייסדים כפי שאמרת. מדינת ישראל מעוצבת על פי רצון הבוחר החי בה כיום ככל מדינה דמוקרטית גם אם רצון זה אינו תואם במלואו לרצון מייסדיה.באופן זה ניתן לשנות חוקים כך שהמדינה תוכל להתאים את עצמה לרצון לאתגרים ולבעיות שהעם מתמודד איתם כיום.
    כדי לשנות את החוקים באופן שיהיה מוסכם על כולם יש להתגבר על הפילוג בעם ולאמץ זהות אחידה ככל הניתן שתוכל להנהיג את המדינה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי, אבל, הטעות שלך,היא בין היתר, בשימוש במונח הזה " כרגע". חוקים זה לא מהיום למחר. החוקים, מעוצבים על פי עקרונות יסוד. על פי חוקה. פה אין חוקה לכאורה, אבל, יש עקרונות יסוד, ויש " חוקי יסוד". ועל פיהם, אתה לא יכול לשנות בעיקרון שום דבר וענין. זה טבע הדברים. והרי המחשתי עם חוק יסוד: הכנסת לעי"ל. ישנם עקרונות יסוד,ישנם אמנות בינלאומיות,להן מדינת ישראל מחוייבת, יש כורח המציאות. אין דרך לשנות הדברים. אפשר לדבר הרבה. לשנות, מעט מאוד.

      ואולי נמחיש יותר מאוחר.....תודה

      מחק
    2. רק נמחיש אנונימי, כיצד הייתה נראית מדינה יהודית אם הייתה כזו, וכיצד לא ייתכן הדבר בעליל. נמחיש למשל על פי החוקה של תימן, מצטט:

      PART ONE. THE FOUNDATIONS OF STATE

      Chapter I. The Political

      Foundations

      Article 1

      The Republic of Yemen is an Arab, Islamic and independent sovereign state whose integrity is inviolable, and no part of which may be ceded. The people of Yemen are part of the Arab and Islamic Nation.

      Article 2

      Islam is the religion of the state, and Arabic is its official Language.

      Article 3

      Islamic Shari'ah is the source of all legislation.

      ההגדרה החוקתית, הישירה, הברורה ההרמונית של תימן, הינה של:

      ערבית, איסלאמית, חלק מן האומה האיסלאמית. וסעיף 2 מוסיף:

      האיסלאם, הינה הדת של המדינה. השפה הערבית היא השפה הרשמית, ומעל הכל שים לב:

      השריעה האיסלאמית, הינה המקור, לכל מעשה חקיקה.

      אם כך, האם אתה מעלה על דעתך, שפה, המקור לכל מעשה חקיקה, יהא ההלכה היהודית? ודאי שהמצב ממש לא תואם. רחוק מאוד. בלתי אפשרי. זוהי מדינה יהודית. כפי תימן, שההלכה תהא מקור לכל מעשה חקיקה. פה זה בלתי אפשרי.פה, אפילו בתחומים צרים מסויימים, שבהם יש סמכות לבית דין רבני ( כמו משפחה , ולרוב כך בכל העולם,שענייני משפחה, מושפעים או יונקים יותר מן ההלכה והנוהג הדתי ) עדיין, בג"צ,מולך בכיפה, והוא מורה לבתי הדין הרבניים, כיצד יש לנהוג ( אם צריך ) ובתי הדין הרבניים, צריכים להתאים עצמם לשיטה האזרחית הכוללת,ולא ההיפך, נצטט את השופטת דורנר דאז בבג"צ,הנה:

      "סדרי הדין בבתי-הדין הרבניים אינם יכולים לסתור את חוקי המדינה… עליהם לקיים את כללי הצדק הטבעי… עליהם להתחשב בזכויות היסוד של האדם, ובתוכן הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, חופש הביטוי, חופש התנועה וחופש המצפון והדת" ( מתוך : בג"ץ 1912/97 ריש, עו"ד נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל, פ"ד נב(5) 650, 660).

      עינך הקוראות, בתי הדין הרבניים,כפופים ליסודות השיטה, ושומה, עליהם לציית לבג"צ, ולעקרונות יסוד. עקרונות יסוד, שאין להרהר אחריהן, ולא תוכל לשנות אותם.

      תודה

      מחק
  3. חוקי יסוד גם ניתן לשנות גם אם זה ברוב מיוחד.אם יש סוגיות בחוקי היסוד שאין עליהם הסכמת רוב אולי יש מקום לדון בהם מחדש.
    אי אפשר לשנות כלום כי אין הסכמה על שום דבר כל צד מתבצר בעמדתו והשיח כרגע מפלג. מותר צריך וכדאי לשנות כך שהחוקה תתאים לצלמנו ודמותנו אנו. אך ניתן לעשות זאת רק לאחר דיון אמיתי בסוגיות המחלוקת שאני בטוח שיראה שרב השווה על השונה.
    עלינו לחשב מסלול מחדש ולאמץ אידיאולוגיה חדשה שתהיה מוסכמת על הרוב חנוכת ללכת בדרכה יחד.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי,חוק יסוד ניתן לשנות, זה נכון. אבל ,לא עקרונות יסוד. השיח מפלג, ברור, אבל, בטעות משליכים כפי מר קרפל ,על הזהות ,בעוד אין בעיה עם הזהות כלל וכלל. הזהות ברורה ומגובשת לעילא. זה שיש חילוקי דיעות פרקטיים ,וחייבים להיות ,לא משליך כלל על שום זהות. אין שום בעיה עקרונית,עם שום זהות.

      ונמחיש לגבי עקרונות יסוד:

      ישנו למשל חוק יסוד,בטח שמעת עליו ,חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. החוק עצמו,לא נוקב מפורשות , בחופש הביטוי, כערך יסוד. אז מה ? האם חופש הביטוי ,הוא לא ערך יסוד במדינת ישראל ? בוודאי שכן. ואיפה נקוב כך בחוק יסוד. שום כלום! ואיך הגענו לזה:

      כך טבע הדברים ,כך נוסדה המדינה,וכך בג"צ קבע ( קול העם ) וכך נוהגים כולם. חופש הביטוי הוא ערך יסוד. אין לשנות זאת!!

      ובכלל , נניח שעל פי מר קרפל ועל פיך , ניתן היה לשנות. מתי ואיך ? שמונה מנדטים ? והרי,הרוב האזרחי חילוני,מונה קרוב ל: 85 מנדטים. אז אפילו כך. זוהי אפילו לא סערה בכוס בירה. פשוט פיקציה רטורית דיאלקטית, בתורה יוצרת פילוג מלאכותי ומעגלים מרושעים בשיח.

      תודה

      מחק
    2. אנונימי,אני " אל רום" וסתם בגין טעות טכנית, נכתב : el roam באנגלית. אותו שיח, אותן זהויות.

      מחק
    3. אנונימי, רק הבהרה:

      כפי שכתבתי, חוקי יסוד אפשר לשנות, לא עקרונות יסוד( בעיקרון).זאת מכיוון, שיש בחוקי יסוד, הרבה הוראות חוק שהן תפלות לעיקרון המרכזי. אבל, בעיקרון,עקרונות יסוד, אין לשנות. נניח:

      זכות שימוע. הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין. הזכות לא להישפט פעמיים ולהיענש פעמיים על אותה העבירה וכו....אין לשנות בעיקרון עקרונות יסוד חוקתיים.

      מחק
  4. לכל המעונין,מאוד כדאי, לקרוא על הבג"צ דאז ( קול העם ). כבר בשנות החמישים, נקבע חופש הביטוי כערך יסוד, בלי שיהא נקוב ככזה , בשום: חוקה, חוק יסוד וכדומה. כאן בוויקיפדיה ( יש שם גם לינק לבג"צ עצמו). מאוד מומלץ:

    https://he.wikipedia.org/wiki/בג"ץ_קול_העם

    השבמחק
  5. רק הערה מסויימת לתגובותי:

    צריך לשים לב, גם השמאל ( וגם המרכז ) אשמים בשיח המעוות והפיקטיבי הזה בקשר לזהות המדינה. לגבי דידו של השמאל, מדינה לא יכולה להיות בו זמנית: יהודית ודמוקרטית ( וזה היה למעשה תנע מרכזי בשיח הקלוקל הזה). אז לא רק שמדינת ישראל אינה מדינה יהודית ממש,וגם כאמור, לא תהא כזו, אלא שהיא דמוקרטית כמובן, ואפילו אם הייתה יהודית של ממש, זה לא היה מונע ממנה אגב, להיות דמוקרטית. כל מערכת המושגים שלנו, לחלוטין משובשת בהקשר זה.

    תודה

    השבמחק
  6. ישראל בן אברהם יצחק25 בספטמבר 2019 בשעה 7:34

    חברים יהודים.
    ההגדרה "יהודי" מורכבת הסטורית משני אלמנטים: אמונה דתית והזדהות לאומית.
    מרגע שיש מדינה במאה ה-21 האלמנט הלאומי הוא המרכזי. לפטור אותו בכנוי "אתוס" בלבד מקטין את חשיבותו ומשמעותו. החוקים הם אמנם בעלי משמעות ואכן ניתנים לשנוי. הם נקבעו ע"י הרוב שהיה קים בייסוד המדינה שדגל בלא מעט עקרונות שעבד עליהם הקלח (סוציאליזם למשל) ודיבר על "יצירת עם חדש". הלאומיות היא הדבר המחזיק את מרבית עמי העולם הנאור והיא הבסיס לקיום עמים ולדמוקרטיה עצמה (נוח הררי). וה"אתוס" הזה הוא שהוליך בעידן המודרני מליוני אנשים להילחם ולהזיע על תקומת הגנת ופיתוח וקידום עמים בארצותיהם. לציונים ה"ישראלים" שאינם מזדהים בראש ובראשונה כ"יהודים" אין פשוט הצדקה לקיום בארצם ולכן (אלתרמן) כח עמידתם נמוך. לציונים "האמוניים", עם כל ההערכה למוטיבציה הנוספת והסמפטיה להישגיהם, אין שום סכוי לעמוד לבדם ולחרדים - עוד פחות. הדרך הנכונה היא לאחד את היהודים המסורתיים (אלו שמזדהים עם ההסטוריה והנוהגים) היהודיים ולהשאיר את האמונה לתחום האישי של כל אחד (שם היא נמצאת בכל מקרה). ה"ישראלים", אלו המנופפים בדגלי הדמוקרטיה והליברליזם, המסבירים שייכותם לפי "נולדתי פה", פשוט אין מספיק סיבות ולכן סכויי שרידות לאורך זמן, ובמיוחד מול הריאליות של מצבנו במזרח התיכון נמוכים. לעומת זאת, ההגדרה של "יהודים מסורתיים" מקיפה גם כיום רוב הולך וגדל בציבור. רוב, של הנשבעים בשם ירושלים ועומדים על תקומת עם ישראל בארץ ישראל מול כל הקשיים שבדרך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ישראל בן אברהם יצחק, לא עסקינן בסיכויי הישרדות. עסקינן בזהות המדינה והמשטר פשוט.כלומר:מה ההגדרה האובייקטיבית של המשטר, של המדינה. וזוהי ההגדרה האובייקטיבית. כפי שציינתי. מעבר לכך, אפילו באם עסקינן בסיכויי הישרדות, אתה טועה גם פה:

      אתה כמובן רואה חצי הכוס הריקה, לא את זו המלאה. את אלו שנולדו לעולם חילוני, ובזכות האתוס, יש להם זיקה עמוקה למורשת, ליהדות, וממילא לאתוס.הם אלו שלאורך כל ההיסטוריה של המדינה, היוו מלח הארץ. הם הקריבו. הם בנו.הם הביאו אותנו עד הלום.לעומת זאת, אם לא היה עסקינן באתוס, אלא, ממש בזהות המשטר, כהלכתי, כנוהג על פי הלכה יהודית באופן צרוף וקוהרנטי, הרי: רובם היו מהגרים לדרכם , ונודדים לארצות הנכר. בל נשכח זאת.

      לכן, השילוב האפקטיבי להישרדות, הינו לא פחות: אתוס,ומשטר אזרחי/ חילוני/ דמוקרטי. וזה גם מה שזה, במובן האובייקטיבי כמובן.

      אבל, אתה לפחות צודק, שהאימרה: " סתם נולדתי פה" לא מספיקה להישרדות בשכונה בה אנו גרים כמובן.

      תודה

      מחק
  7. ישראל בן אברהם יצחק30 בספטמבר 2019 בשעה 13:46

    אין משמעות לדמוקרטיה לגבי אלו שלא שרדו ושאינם קימים. לפיכך קביעתך שלא בשרידות עסקינן - היא אבסורד. כך זה לפחות במצב הריאלי של קיום וילתנו בג'ונגל המזרח תיכוני. היה זה הרצל בנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני הראשון שהסביר וטען בריש גלי: החזרה ליהדות קודמת לציונות. גם ז'בוטינסקי קבע (מכתב תשובה לסטודנט) שהאידיאל בחיים יכול להיות, על פי ההגדרה, רק נושא/מטרה אחת. ומי שזה לא מספיק לו וחייב לצרף עוד אידיאולוגיה (אז היה מדובר בסוציאליזם היום בליברליזם רדיקלי) שילך לשלום. ולמרות שהסוציאליסטים היו בראש היישוב בקום המדינה - הוא צדק לחלוטין!!! המכורים לנושא הדמוקרטיה בעיקר, אין להם סיבה להיאבק כאן, הם ימצאו מקומות מתאימים יותר העונים למודל של "ארץ תושביה" (ארה"ב, וכו') מאשר "ציון". גם אלו החרדים וסגורים על האמונה, ימצאו אולי (למרות ההלכה המקדשת את הישיבה בציון) את הפתרון והפורקן בביאת המשיח. לעומתם, אלו המשלבים את ההזדהות העמוקה עם העם היהודי ומסורתו (המכונה אצלך בכינוי מקטין משהו "אתוס" או "סיפורים" אצל נוח הררי) ומכאן גם עם שייכותו ובעלותו המוצדקת על הארץ הזו (בחסדי האל ו/או ההסטוריה) עשויים לעמוד במשימת השרידות לעתיד ההקרוב והרחוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. ישראל בן אברהם, תקרא שוב למען השם. לא כתבתי שלא עסקינן בהישרדות ( באופן כללי) נהפוך הוא, כתבתי מפורשות בסוף :" סתם נולדתי פה , לא מספיקה להישרדות בשכונה בה אנו גרים ". אלא, שלענין הזהות, או הגדרת הזהות יותר נכון, לא רלבנטי הדבר.שהרי, השאלה הנדונה בפוסט ובכלל הייתה: מה הזהות של המדינה ואזרחיה? ואיתה אין בעיה.וזה מה שהוכחתי בעליל. אין שום בעיה אובייקטיבית ( להבדיל מסובייקטיבית אישית , של כל אדם עם עצמו). והישרדות, זוהי שאלה נפרדת. קרא שוב , שלא נבזבז פה זמן ..... תודה

      מחק