יום שישי, 7 בדצמבר 2018

עברי, חשוב עברית


הבעיה בכוונתה של שהאוניברסיטה העברית בירושלים להפסיק ללמד בעברית איננה רק טכנית; משמעותה היא גם להפסיק לחשוב בעברית. השפה העברית איננה רק צורת תקשורת; היא צורת חשיבה.


בס"ד
כ"ט בכסלו, תשע"ט
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מלבד הכתבים המדעיים שלו, הוריש אייזיק ניוטון לאנושות גם מספר רב יותר של כתבים דתיים, או "מיסטיים". כשנתרם עזבונו המדעי לאוניברסיטת קיימברידג' נדחו הכתבים הדתיים הללו בזלזול והם נותרו בעליית גג כאבן שאין לה הופכין. בסופו של דבר, באורח פלא ובדרך לא דרך, הם הגיעו דווקא לירושלים ונמצאים היום בבית הספרים הלאומי, שגם לאוניברסיטה העברית בירושלים חלק ונחלה בו.

אכן, ירושלים היא המקום הראוי לכתבים כאלה. כי ירושלים איננה רק מקום גיאוגרפי אלא גם צורת חשיבה. אין מי שחולק על התרומה העצומה שהביא המדע המודרני לאנושות, אבל לצערנו רבים לא מבינים את מגבלותיו ואת אופקיו המוגבלים. "הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים ביקום, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה מלכתחילה. אלוהים מושל בכל הדברים הללו ויודע מה יעשה או מה יכול להיעשות", כתב ניוטון, אבל זה כבר היה קצת מעבר למה שחשיבה המדעית המערבית מסוגלת להבין והיא דחתה את הדברים כ"מיסטיקה". את מה שהעולם המערבי דחה, ירושלים והאוניברסיטה העברית אימצו, גם אם שלא בכוונה תחילה.

אבל היום, לאור הידיעות שהאוניברסיטה העברית מתכננת להפסיק ללמד בעברית בחוגים לא מעטים, נראה שהכתבים הללו יצטרכו לחפש להם מקום ראוי יותר. הבעיה בכוונה להפסיק ללמד בעברית איננה רק טכנית; משמעותה היא גם להפסיק לחשוב בעברית. כי העברית איננה רק תקשורת שונה בין בני אדם; העברית היא גם ובעיקר צורת חשיבה שונה ואפילו לוגיקה והגיון שונים והם מוטבעים וחדורים בכל הווייתה. "אלוהים לא יוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו", כתב גרשום שלום על העברית. בדיוק כפי שיש הבדל מהותי בין הרפואה האלטרנטיבית לרפואה הקונבנציונלית, יש הבדל מהותי בין החשיבה העברית לחשיבה היוונית-מערבית.

אין הכוונה רק לתכנים של המחשבה, לערכים, לאידאות, וכדומה. הכוונה היא, קודם כול, לצורת המחשבה לאופן המחשבה ולכלי החשיבה. במובן זה אנחנו שקועים עמוק בצורת מחשבה מערבית, גם כשאנו עוסקים בתכנים עבריים. אוניברסיטת "בר אילן", למשל, היא אוניברסיטה "דתית" רק במובן זה  שחלק גדול מתלמידיה ומוריה הם דתיים; מבחינת צורת המחשבה וכלי החשיבה הנהוגים בה זוהי אוניברסיטה מערבית לכל דבר.

המחשבה הרציונליסטית המערבית, שיסודה בפילוסופיה היוונית, היא מושגית. המושג הוא כלי עבודתה העיקרי. המושג השכלי הוא תמיד מוגדר, מסוים, חד ממדי. הוא איננו יכול לתפוס את החיים בזרימתם, במהותם, באינסופיותם. יכולתו לשמש ככלי מחשבה גדולה, אבל מוגבלת. לפני הפילוסופיה היוונית הייתה צורת מחשבה אחרת, המיתולוגית, ולה יתרונות ומגרעות משלה. המחשבה של המזרח הרחוק משתמשת בכלי מחשבה מסוג שלישי כדי לבטא את תכניה, הכולל בין השאר את הפרדוקס, את סתירה עצמה. גם חז"ל חשבו בדרכם שלהם, בעברית (גם כשדיברו ארמית), בין השאר בחשיבה-נושאת-הפכים. הם גם ביטאו את מחשבתם בצורה שונה: במשלים ציוריים, בסיפורים, וכדומה. תרבויות שונות ותקופות שונות מפתחות להן כלי מחשבה התואמים את מהותן הפנימית, והם גם באים לידי ביטוי מובהק בשפתן.

כל מי שעוסק בתורת ישראל בכלל ובפנימיות התורה בפרט, יודע עד כמה המחשבה המושגית המערבית איננה יכולה להבין ולבטא את עומק האמת הישראלית. בדורנו הגיעה החשיבה המערבית למיצוי עצמי מסוים, והתודעה האנושית פתוחה לחיפוש של אופקים חדשים וצורות חשיבה חדשות. החשיבה העברית היא אלטרנטיבה כזו. הכוונה אינה למדע ספציפי, אלא ליצירת תשתית חשיבה מדעית הבנויה על צורות מחשבה שונות, מתודות מחקר חדשות, ובעיקר הנחות ואקסיומות אלטרנטיביות. לא שהמדע המערבי ייזרק כלאחר יד, אלא שתימצא הדרך להעלות אותו, לברר ולזקק אותו, ולהפוך אותו לסולם באמצעותו תוכל האנושות לצעוד צעד מהפכני קדימה.

מקומה של המהפכה התודעתית והמדעית הזו, שאמורה להוות אלטרנטיבה לאתונה, היא ירושלים. היא אמורה להיות לא רק דוברת עברית אלא בעיקר חושבת עברית. מדובר על אלטרנטיבה כוללת לכל התפיסה המדעית המקובלת היום. תפיסת העולם הישראלית הפנימית וכלי המחשבה שהיא פיתחה עשויים להוות בסיס לפרדיגמת חשיבה מדעית שונה, שבמסגרתה גם המדע הקונבנציונלי יוכל למצוא את מקומו ולהשלימה.

אוניברסיטה עברית במלוא מובן המילה אמורה לקדם מחקר היוצא מתוך יסודות חשיבה ואקסיומות ישראליות, עבריות, על האדם, הבריאה, הקוסמוס, החברה והטבע. בתחומי החברה והרוח ההבדל בין הפרדיגמות ברור וממנו תוצאות לפסיכולוגיה אחרת, סוציולוגיה שונה, שלא לדבר על פילוסופיה, מדע-מדינה, לימוד היסטוריה וחינוך שונים, ועוד ועוד. אבל מדובר גם על תחום המדעים המדויקים, ואפילו מדעי החיים והביולוגיה. פנימיות תורת ישראל תתרום כאן את כלי החשיבה שהיא פיתחה ואת מושגיה אודות האינסוף, החיים, הבריאה, מעמד התודעה, שאלות של תורת ההכרה והאונטולוגיה.

זה היה אמור להיות החזון של האוניברסיטה העברית בירושלים. כל עוד היא דוברת עברית, הדרך עדיין פתוחה לפניה להיות בבוא הזמן גם חושבת עברית. אבל ברגע שהיא בוחרת ללמד ביוונית, היא חוסמת בפני עצמה את הדרך הזו. חבל שמי שאמורה להיות ראש לאריות בוחרת להיות זנב לשועלים.

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")



     
     

2 comments:

  1. פוסט מענין , רק שלא מסביר הוא מלכתחילה , מדוע זה האוניברסיטה העברית החליטה כך , או מתעתדת להחליט כך . לפחות כמה מילים , ורצוי לתקוף חזיתית את השיקולים להחלטה , ולא לפתוח חזית מקבילה בלבד , מבלי לתקוף את הנימוקים שלהם גופא .

    השבמחק
  2. למוטי קרפל שלום רב,
    תגובתי זו הועברה היום לעיתון מקור ראשון ואת העתקה אני מצרף בזאת.

    תרגום השבעים, תרגום התורה ליוונית, שהוכן לבקשת יהודי אלכסנדריה, לא היה מעשה שקיבל את תמיכת חז"ל. כך שתגובתו המעט-פבלובית של מוטי קרפל, נראית מוצדקת במבט ראשון. במחשבה שניה, אני הקטן, הייתי בוחן לפני פסיקה סופית, גם שיקולים של בעד ולא רק של נגד. היום אנו יודעים כי תרגום השבעים הביא להפצת התנ"ך בכל העולם כולו.
    לעניות דעתי, השפה העברית ועמה החשיבה העברית, עלו במאת השנים האחרונות על דרך המלך, לאחר שהכריעו את יריבותיהן שדבקו בהן בשנות הגלות הארוכות. הארמית, הלדינו, היידיש, בלא להזכיר שפות לועז ממש. עתה, אם רוצים אנו בקירוב יהודי הגולה לארץ ובהפצת אורנו בגויים, מוטב לדעתי כי נתיר מעט את הרצועה גם באוניברסיטאות ונאשר את השימוש בשפת לועז בתחומים מקצועיים מוגדרים.
    השימוש באנגלית, שבימינו הפכה לשפה בינלאומית, ימשוך לכאן נוער יהודי ושאינו יהודי מכל רחבי התפוצות והעולם. כפי שהצוף של הפרח מושך אליו את הדבורים ואת שאר החרקים ומאפשר בזאת להפיץ את הגנים שלו בכל רחבי תבל, כך תתפתח תוצאה דומה לגבי הלומדים - שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה. כלומר, תוך כדי לימוד, יתוודעו גם לשפה העברית וגם לחשיבה העברית. הוא הדין לגבי המרצים, שהרי יבואו לכאן בני ברית ושאינם בני ברית ואלו יהיו שגרירינו הטובים ביותר בהפצת אורנו בגויים.
    בצמוד למאמרו של מוטי קרפל בעמוד הדעות, פרסם עורך העיתון את מאמרו של ד"ר ידידיה שטרן "השבט האופטימי", שהינו שיר הלל לכוחה של תורת ישראל לחולל פלאות בשבט הקטן של שומרי התורה ומצוותיה בארץ ישראל. מי פילל ומי מילל שכך יפרוץ השבט הזה לאחר 70 שנה בלבד. לכן, מוטב לשקול את נושא שילוב השפה הזרה באוניברסיטאות, מתוך נקודת מבט אופטימית, מלאת בטחון, בעוצמתה של השפה העברית והתרבות העברית.

    השבמחק