הרשימות המשותפות

אין שום סיבה שמימין לליכוד לא יופיע כוח אחד גדול שיכיל את מרב הרסיסים ושברי הרשימות שמתרוצצות במרחב הזה 

 בס"ד

כ' בטבת, תשע"ט

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מטבען של מערכות בחירות שהן טומנות בחובן הפתעות. מפלגת הגימלאים, שהופיעה משום מקום בבחירות 2006 וגרפה שבעה מנדטים הייתה אחת כזו. בדרך כלל ההפתעה היא רשימה או אישיות, אבל אפשר שבבחירות הקרובות נראה הפתעה מסוג חדש. אפשר שההפתעה הגדולה של הבחירות הקרובות, הגיבור הגדול שלהן, יהיה דווקא אחוז החסימה. בבחירות הקרובות עלול אחוז החסימה לגזור גורלות, להשפיל גאים ולהגביה שפלים, לשבש את כל החשבונות הסקרים וההערכות, וליצור לנו בכנסת העשרים אחת מערכת פוליטית שלא הכרנו עד היום.

שני תהליכים שהתרחשו בד בבד בעשור האחרון מתנקזים לבחירות הבאות. הראשון הוא אחוז החסימה, שהועלה ועומד היום על 3.25 אחוזים מכלל הבוחרים, שהם כארבעה מנדטים. התהליך השני הוא התפרקותם של הכוחות הגדולים בפוליטיקה הישראלית פיצולם ושבירתם לרסיסים של רשימות מזדמנות. "המפץ הגדול" של הפוליטיקה הישראלית, ההולך ומואץ, הפך אותה מפוליטיקה של רעיונות וציבורים, לפוליטיקה של אישים, שהפיצול הוא במהותה. כבר לא מדובר באידאולוגיה, אפילו לא בפוליטיקה, אלא בפסיכולוגיה.

לא מדובר רק על בעלי יומרות פוליטיות ותופרי חליפות לעצמם, שמתחממים על הקווים ומחכים להזדמנות להיכנס למגרש, אף שלנוכח אחוז החסימה האמור הסיכוי שלהם אפסי. מדובר גם ובעיקר על המפלגות, התנועות והרשימות שכבר נמצאות בכנסת הנוכחית, או לפחות מופיעות ונספרות בסקרים. הן יכולות ביום טוב לקבל בסקרים 5, 6 או אפילו 7 מנדטים, אבל שום דבר לא מבטיח להן שביום הבחירות הן תעבורנה את אחוז החסימה. מר"צ, ליברמן, אורלי לוי אבוקסיס, ש"ס, בוגי יעלון, עדינה בר שלום, ואפילו כחלון, שייכים לקטגוריה הזו. אף אחד לא יכול להבטיח להם שמפלגותיהם עוברות.

בעצם יש כרגע רק חמש-שש "רשימות בטוחות": הרשימה המשותפת, המחנה הציוני, יש עתיד, הליכוד והבית היהודי בהנחה שילך יחד עם סיעת תקומה. גם מקומה של "יהדות התורה" מובטח, בתנאי כמובן שלא תתפצל.  כל השאר בנוי על חולות נודדים אווירה משתנה ומצבי רוח מתחלפים.

ככול שמתרבות הרשימות, ועד סגירת הרישום ניתן להניח שנראה עוד כמה וכמה שיצטרפו למערכה, מתרבה הסיכוי שגם מפלגות שנלקחות כרגע בחשבון ומופיעות בסקרים לא יעברו את אחוז החסימה. במצב כזה קשה לשער מה יהיה המבנה הפוליטי של הכנסת הבאה, ומה יהיו יחסי הכוחות בין הגושים המסורתיים.

משמעות הדברים היא שייתכן שאלה שחולמים אצלנו על פרלמנט של שתי מפלגות גדולות, כמו בארה"ב, יראו לפחות חלק מחלומם מתגשם. ייתכן שבכנסת הקרובה תהיינה רק כשש-שבע אולי שמונה רשימות שונות. אבל המשמעות הגדולה יותר היא שמי שיתאחד, ובמיוחד מי שיאחד – ירוויח. מי שיוכל ליצור קואליציה רחבה שבה יש מגוון דעות אידאולוגיות קרובות, המגובשות לכוח פוליטי משותף, לא ירוויח רק את כוחם הפוליטי של סך כול החלקים המרכיבים את הרשימה המשותפת, אלא גם את העודפים הרבים מאוד שכנראה יותירו הרשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. המנדטים האבודים שלהן יחולקו על פי חוק באדר-עופר, והשלם יהיה גדול מסכום חלקיו. בונוס גדול.

אצלנו, בימין האידאולוגי, במחנה האמוני, החשבון הזה משמעותי מאוד. צר לומר שמה שערביי ישראל מסוגלים לעשות, ללכת ב"רשימה משותפת", אנחנו עדיין לא מסוגלים. אין שום סיבה שמימין לליכוד לא יופיע כוח אחד גדול שיכיל את מירב הרסיסים ושברי הרשימות שמתרוצצות במרחב הזה. כוח כזה לא רק ימצה את הפוטנציאל הקיים במרחב הפוליטי שמימין לליכוד, שהוא בערך 14-16 מנדטים; ולא רק יוכל להרוויח את העודפים שיותירו אלה שלא יעברו את אחוז החסימה; אלא יותר מכך – רשימה משותפת כזו תיצור גם אפקט פוליטי משמעותי שימשוך אליו מנדטים נוספים. מעצם כובד משקלה האלקטוראלי מהווה מסה פוליטית רצינית כזו מרכז כובד שסוחף אליו את הסביבה הפוליטית הקרובה אליו. עניין של גרביטציה.

לא מדובר רק על אחדות לשם אחדות ועל אחדות כערך, אלא על אסטרטגיה פוליטית נכונה ועל אחריות לאומית. האחריות הזו מוטלת על כל הצדדים, הן על ראשי הרסיסים הפוליטיים שבמרחב המדובר, והן על ראשי הבית היהודי, שאמור להיות המוקד של המהלך מחויב המציאות הזה.

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")