יום שישי, 28 בדצמבר 2018

הרשימות המשותפות


אין שום סיבה שמימין לליכוד לא יופיע כוח אחד גדול שיכיל את מרב הרסיסים ושברי הרשימות שמתרוצצות במרחב הזה 

 בס"ד
כ' בטבת, תשע"ט
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מטבען של מערכות בחירות שהן טומנות בחובן הפתעות. מפלגת הגימלאים, שהופיעה משום מקום בבחירות 2006 וגרפה שבעה מנדטים הייתה אחת כזו. בדרך כלל ההפתעה היא רשימה או אישיות, אבל אפשר שבבחירות הקרובות נראה הפתעה מסוג חדש. אפשר שההפתעה הגדולה של הבחירות הקרובות, הגיבור הגדול שלהן, יהיה דווקא אחוז החסימה. בבחירות הקרובות עלול אחוז החסימה לגזור גורלות, להשפיל גאים ולהגביה שפלים, לשבש את כל החשבונות הסקרים וההערכות, וליצור לנו בכנסת העשרים אחת מערכת פוליטית שלא הכרנו עד היום.

שני תהליכים שהתרחשו בד בבד בעשור האחרון מתנקזים לבחירות הבאות. הראשון הוא אחוז החסימה, שהועלה ועומד היום על 3.25 אחוזים מכלל הבוחרים, שהם כארבעה מנדטים. התהליך השני הוא התפרקותם של הכוחות הגדולים בפוליטיקה הישראלית פיצולם ושבירתם לרסיסים של רשימות מזדמנות. "המפץ הגדול" של הפוליטיקה הישראלית, ההולך ומואץ, הפך אותה מפוליטיקה של רעיונות וציבורים, לפוליטיקה של אישים, שהפיצול הוא במהותה. כבר לא מדובר באידאולוגיה, אפילו לא בפוליטיקה, אלא בפסיכולוגיה.

לא מדובר רק על בעלי יומרות פוליטיות ותופרי חליפות לעצמם, שמתחממים על הקווים ומחכים להזדמנות להיכנס למגרש, אף שלנוכח אחוז החסימה האמור הסיכוי שלהם אפסי. מדובר גם ובעיקר על המפלגות, התנועות והרשימות שכבר נמצאות בכנסת הנוכחית, או לפחות מופיעות ונספרות בסקרים. הן יכולות ביום טוב לקבל בסקרים 5, 6 או אפילו 7 מנדטים, אבל שום דבר לא מבטיח להן שביום הבחירות הן תעבורנה את אחוז החסימה. מר"צ, ליברמן, אורלי לוי אבוקסיס, ש"ס, בוגי יעלון, עדינה בר שלום, ואפילו כחלון, שייכים לקטגוריה הזו. אף אחד לא יכול להבטיח להם שמפלגותיהם עוברות.

בעצם יש כרגע רק חמש-שש "רשימות בטוחות": הרשימה המשותפת, המחנה הציוני, יש עתיד, הליכוד והבית היהודי בהנחה שילך יחד עם סיעת תקומה. גם מקומה של "יהדות התורה" מובטח, בתנאי כמובן שלא תתפצל.  כל השאר בנוי על חולות נודדים אווירה משתנה ומצבי רוח מתחלפים.

ככול שמתרבות הרשימות, ועד סגירת הרישום ניתן להניח שנראה עוד כמה וכמה שיצטרפו למערכה, מתרבה הסיכוי שגם מפלגות שנלקחות כרגע בחשבון ומופיעות בסקרים לא יעברו את אחוז החסימה. במצב כזה קשה לשער מה יהיה המבנה הפוליטי של הכנסת הבאה, ומה יהיו יחסי הכוחות בין הגושים המסורתיים.

משמעות הדברים היא שייתכן שאלה שחולמים אצלנו על פרלמנט של שתי מפלגות גדולות, כמו בארה"ב, יראו לפחות חלק מחלומם מתגשם. ייתכן שבכנסת הקרובה תהיינה רק כשש-שבע אולי שמונה רשימות שונות. אבל המשמעות הגדולה יותר היא שמי שיתאחד, ובמיוחד מי שיאחד – ירוויח. מי שיוכל ליצור קואליציה רחבה שבה יש מגוון דעות אידאולוגיות קרובות, המגובשות לכוח פוליטי משותף, לא ירוויח רק את כוחם הפוליטי של סך כול החלקים המרכיבים את הרשימה המשותפת, אלא גם את העודפים הרבים מאוד שכנראה יותירו הרשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. המנדטים האבודים שלהן יחולקו על פי חוק באדר-עופר, והשלם יהיה גדול מסכום חלקיו. בונוס גדול.

אצלנו, בימין האידאולוגי, במחנה האמוני, החשבון הזה משמעותי מאוד. צר לומר שמה שערביי ישראל מסוגלים לעשות, ללכת ב"רשימה משותפת", אנחנו עדיין לא מסוגלים. אין שום סיבה שמימין לליכוד לא יופיע כוח אחד גדול שיכיל את מירב הרסיסים ושברי הרשימות שמתרוצצות במרחב הזה. כוח כזה לא רק ימצה את הפוטנציאל הקיים במרחב הפוליטי שמימין לליכוד, שהוא בערך 14-16 מנדטים; ולא רק יוכל להרוויח את העודפים שיותירו אלה שלא יעברו את אחוז החסימה; אלא יותר מכך – רשימה משותפת כזו תיצור גם אפקט פוליטי משמעותי שימשוך אליו מנדטים נוספים. מעצם כובד משקלה האלקטוראלי מהווה מסה פוליטית רצינית כזו מרכז כובד שסוחף אליו את הסביבה הפוליטית הקרובה אליו. עניין של גרביטציה.

לא מדובר רק על אחדות לשם אחדות ועל אחדות כערך, אלא על אסטרטגיה פוליטית נכונה ועל אחריות לאומית. האחריות הזו מוטלת על כל הצדדים, הן על ראשי הרסיסים הפוליטיים שבמרחב המדובר, והן על ראשי הבית היהודי, שאמור להיות המוקד של המהלך מחויב המציאות הזה.

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")













2 comments:

  1. מענין , וגם דיעה די מצויה , אבל מתעלמת מן העיקר למעשה . ומהו העיקר ? אם כך :

    כותב הפוסט הנכבד , רואה בבחירות לכנסת למעשה , את חזות הכל . אבל , הוא לא שת ליבו , ליום שאחרי . להקמת הממשלה ( שזה עיקר העיקרים , האספקט הביצועי הרי ) . הבעיה הינה זו , שהבחירות הינן בחירות יחסיות ( במדינת ישראל ) משמע :

    לרוב , הממשלה מוקמת , כתמהיל של כמה וכמה מפלגות , בעלות השקפה מנוגדת אחת לשניה לא פעם. זה מכרסם במשילות , מכרסם ביציבות , ובאמון הציבור בנבחרי העם . שהרי , לשונות מאזניים , ומינופים של מפלגות יותר קטנות , מאיימות תדיר על היציבות .

    הפתרון שמציע כותב הפוסט , הוא פשוט , לאחד כוחות. אבל , גם איחוד כוחות מהווה בעיה . שהרי :

    נניח הוא מציע גוש ימין מימין לליכוד כדבריו ( בלי כניסה עכשיו להסתברויות ) . אזי :

    הוא מייצר גוש הומוגני או מונוליטי , וזה מעקר את כושר התמרון של הבוחר , ועשוי ליצור תופעה הפוכה של פירוק ולא איחוד . איך ?

    אם כך , הבוחרים עצמם , יכולים להיות בעלי השקפה מורכבת . לא קוהרנטית . נניח :

    ליכוד גיאו פוליטי , אבל , חברתי בו זמנית ( הליכוד לא נתפס כמפלגה חברתית ממש ) . אז מה עושים ? מצביעים כחלון . כחלון הוא ליכוד גיאו פוליטי , אבל , בניגוד לליכוד , מציע גם אלמנטים חברתיים מהותיים ( מבחינה כלכלית נניח , לפחות עיונית אידיאולוגית כך ) .

    אז אם כחלון היה חובר לליכוד , אזי , מצביע מסויים , היה גורס כך : אעדיף להצביע אורלי לוי , ולא הליכוד . שהרי זו הראשונה חברתית . יוצא מכאן :

    שגוש כזה , שהיה נעדר את אורלי לוי , היה מפסיד קולות , ולא מושך קולות .

    אז גם זאת יש לקחת בחשבון . זה אגב שיקול הדעת , של רבים מן הבוחרים בישראל אגב .

    לכן , הפיתרון אינו באיחוד דווקא או יצירת גושים מונוליטים . אלא , לראות במשילות את היעד המרכזי , ולהטיל ולבחור באדם בתפקיד ראש הממשלה , והוא מצידו מרכיב כראות עיניו , את הממשלה . והפרלמנט לעומת זאת , נפרד מן הממשלה במובן זה ( כפי בארה"ב למשל בעיקרון ) .

    אבל , זה מזקיק כמובן שינוי חוקתי רדיקלי . בלי קשר , זוהי ליבת הבעיה במשטר כאן .

    תודה

    השבמחק
  2. הפיתרון צריך להיות : כל מנדט יהיה שווה 1 חלקי 120 חברי כנסת. אם יצביעו רק 50% מבעלי זכות הבחירה, אז יהיו רק 60 ח"כים. וכבר ראינו מה קורה במדינה שלנו כשנותנים לאזרח הממוצע 2 פתקים- בפתק הראשון הוא מצביע ברצינות גמורה, וכל פעם הולך לקיצוניות אחרת, ובפתק השני הוא מרסק את הכנסת למפלגות סקטוריאליות חסרות אחראיות לאומית. הכל רק לא זה.

    שימו לב שהרב מוטי כתב בשישי, והנה כבר במוצ"ש בנט ושקד הכריזו על הימין החדש. די מאנטש טראכט און גוט לאכט. אתה רוצה להצחיק את אלוהים, ספר לו על התוכניות שלך לימין הקיצוני....

    השבמחק