יום שישי, 1 ביוני 2018

אדמה, זה כל הסיפור


לנו קדושים חיי אדם, לערבים קדושה האדמה. זו עוצמתם וזו גם חולשתם. אם אנחנו רוצים תמונת ניצחון שאינה משתמעת לשני פנים, המחיר חייב להיות בדיוק שם.


בס"ד
י"ט בסיוון, תשע"ח
(פורסם הבוקר בעיתון "מקור ראשון")

מיד עם תחילת ההתפרעויות בגבול רצועת עזה, די ברור היה כיצד רוצה ממשלת ישראל לראות אותן מסתיימות: ברגיעה ובחזרה לנקודת ההתחלה. מבחינתה ההישג הנדרש הוא ששום ערבי לא יפרוץ את הגדר ושהמצב ישוב לקדמותו. במילים אחרות, שהערבים לא ישלמו שום מחיר על תוקפנותם.

לא פלא אם כן שהשבוע שוב זכינו לאירועי ירי ולמטחי רקטות ופצצות מרגמה. שוב ניסו שרים וראשי מערכת הביטחון לאיים על החמאס בתשלום מחיר, אבל החמאס איננו מורתע. מבחינתו הוא לא משלם שום מחיר.

וזה כבר הפך אצלנו לכלל. במבצע "צוק איתן", כמו במערכות שקדמו לו ברצועת עזה, וכמו גם במלחמת לבנון השנייה, התוקף הערבי לא הפסיד דבר. כי הרס תשתיות ואובדן חיי אדם, אינם "מחיר" מבחינתו. לא רק השליטים, גם הרחוב הערבי אינו רואה בכך תשלום. להפך, מבחינת האויב הערבי עצם הוכחת יכולתו "לתת פייט" לצה"ל ולהעסיק אותו לאורך זמן משמעותי היא עצמה ניצחון.

לא פלא שכל המערכות הללו הסתיימו בתחושה חמצמצה של תיקו. חיפשנו תמונת ניצחון על מנת להוכיח לערבים שהם אלה שהובסו, ולא נמצאה לנו אחת כזו. רצינו ליצור מולם הרתעה ולא הצלחנו.

הבעיה העיקרית באסטרטגיה שלנו מול הערבים היא שאנחנו מדברים אליהם בעברית ולא בערבית. הרס תשתיות, ובמיוחד אובדן חיי אדם, מהווים מחיר כבד בשבילנו. לא כך עבורם. להפך, כל הרוג בגבול רצועת עזה הוא הישג לחמאס. גם הרס תשתיות אינו מרתיע את הערבים. לבנון נהרסה בעבר, עזה נהרסה, סוריה נהרסת. אף אחד שם לא התרגש יותר מידי. הרס תשתיות ואובדן חיי אדם מצטלמים מצוין בעולם, ומביאים ליצירת לחץ מדיני על ישראל, וזו בדיוק מטרתו של החמאס. הם גם מתסיסים ומלהיבים את הרחוב הערבי להמשך "ההתנגדות" ומפנים את זעמו כלפי ישראל, ולא כלפי אלה ששולטים בו, מה ששוב משרת את האינטרסים שלהם.

זה לא חייב להימשך כך, כי גם לערבים ישנו דבר יקר ערך בעיניהם, שאובדנו מהווה עבורם הרתעה, ועל הפסדו הם באמת יכאבו. יש דבר שיוכיח לרחוב הערבי מי ניצח במערכה ומי הובס בה. דבר שייתן לנו את תמונת הניצחון הנחוצה לנו כל כך. לדבר הזה קוראים אדמה.

אדמה. זה כל הסיפור. היא המפתח. אדמה. לנו קדושים חיי אדם; לערבים, באשר הם, קדושה האדמה. זו עוצמתם, וזו גם חולשתם. הם מוכנים להקריב מיליון בני אדם למען גרגר אדמה.

משמעות הדבר היא שאם אנחנו רוצים ליצור מולם הרתעה, לגבות מהם מחיר כואב, מחיר שאכפת להם ממנו, לוודא שהם משלמים על תוקפנותם ובעיקר אם אנחנו רוצים ליצור תמונת ניצחון שאיננה משתמעת לשתי פנים – המחיר חייב להיות באדמה, בדונמים, בקמ"ר. לא בתשתיות ולא בחיי אדם. זו תמונת הניצחון הנחוצה לנו: הפסד אדמה.

תהיה זו טעות מבחינתנו אם המהומות, אירועי הירי וניסיונות החדירה על גבול רצועת עזה יסתיימו בהחזרת המצב לקדמותו. הם חייבים להסתיים בהזזת גדר הרצועה במקום אחד לפחות בקילומטר או שניים מערבה. שום דבר פחות מזה. צה"ל יבחר משיקולים צבאיים טהורים את הגזרה המועדפת בעיניו. אם תתחדש האש, בד בבד עם הפצצות של חיל האוויר מן הראוי גם להתחיל במהלך קרקעי כזה.

לא מדובר על כיבוש מטעמים אידאולוגיים ולצורכי התיישבות; מדובר כרגע על כיבוש צבאי מטעמים ביטחוניים טהורים. הוא אמור לייצר תמונת ניצחון, ולהבהיר לערבים שמעתה הם ישלמו על תוקפנותם. לא מדובר גם על פתרון היסטורי וסופי של בעיית עזה, אלא על שיפור אסטרטגי חיוני, בנתוני המסגרת הנוכחית של המאבק.  

יהיה לכך גם רווח משני. במקום שהעולם יעסוק בחודשים הבאים במספר ההרוגים בעזה, בזכויות אדם, בוועדות חקירה, בצילומי ההרס שחוללו המהומות ובתוכניות שיקום ועזרה לערבים המסכנים, עדיף שהעולם יזדעק כנגדנו על "הכיבוש" וילחץ עלינו לסגת. עדיף מבחינתנו שהעולם ינסה לעצור בעדנו מלהרחיב את "הכיבוש", מאשר ימשיך לגנות אותנו על אובדן חיי האדם.

אנחנו צריכים לקבוע את סדר היום. אנחנו צריכים ליזום ולתת לערבים ולעולם להגיב. אנחנו צריכים לעשות מה שלימד אותנו אורד וינגייט לפני קום המדינה – לצאת מן הגדרות. הן אלה הפיזיות, והן אלה המנטליות. עלינו להפסיק להסתפק במגננה – וזה בדיוק מה שאנחנו עושים היום בעזה – ולעבור למתקפה. ועל המדיניות הזו צריך להכריז מראש. העולם בכלל וזה הערבי בפרט, צריך לדעת שהכללים השתנו.

חייבים לשנות את כללי המשחק.






3 תגובות:

  1. אני מצטער שעליי לכתוב את זה, אבל הפוסט הזה, וגם פוסטים קודמים שלך, מלאים בהתחסדות, וחסרי מודעות עצמית (ואולי -- איני יודע -- גם יושר) בסיסיים. אם קדושים עבורך חיי אדם, ולא קדושה עבורך אדמה, צא מבת עין (התנחלות שאליה אין כניסה ללא-יהודים), ונסה לדבר עם פלסטינים באופן פתוח וקשוב (ולא, לא כאדון ברמי לוי שבצומת הגוש) על הסבל שהכיבוש (ללא מרכאות) גורם להם באופן יומיומי. נסה לראות באמת את המציאות מבעד לעיניים שלהם, בני אדם ממשיים, ולא רק מבעד למיתוסים לאומיים קוסמיים שמלטפים לנו, היהודים, את האגו הפצוע שלנו. כולי תקווה שתתייחס להודעה שלי ברצינות. שתהיה שבת שלום. אני מאחל לך בריאות, אושר, ואהבה.

    השבמחק
  2. לאנונימי אציל הנפש,
    תגובתך האצילית הזכירה לי את יחסו של יהונתן בן שאול כלפי דוד ואת תגובתו הקשה של אביו, שאול המלך: "ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו – בן נעות המרדות, הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן-ישי לבשתך ובושת ערות אמך. כי כל הימים אשר בן-ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי, כי בן מוות הוא." (שמואל א, כ, ל).
    עולי הימים חסרי ניסיון החיים, השואפים לחיות בעולמות האגדיים של הנסיך הקטן, ימחאו כפיים למעשהו של יהונתן. אך שאול המלך, החי עם שתי רגליים על קרקע המציאות, אינו יכול להרשות לעצמו לשגות בהזיות.
    על כן אני נאלץ לדחות את תגובתך ובסגנונו של המלך שאול לקבוע כי כל הימים אשר תורתו של השליח (מוחמד), תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שגורה בפיהם של המוסלמים ומוטבעת באמנת החמאס, לא יכון השלום על מדינת ישראל.

    השבמחק
    תשובות
    1. אלכס היקר, לא התמודדת בכלל עם הטענות שלי. רק זרעת פחד וקבעת הכללות בנוגע למיליוני אנשים שאת רובם המכריע אתה לא מכיר. אשמח לתגובה רצינית ועניינית.

      מחק