אור לעמים

בין שיקולי היחס הישראלי כלפי תנועות הימין הקיצוני באירופה צריך לכלול את העובדה שאנו מגדלור לאומי מוסרי. אירופה זקוקה להשראה שלנו.

בס"ד

ב' בתמוז, תשע"ח

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

שאלת יחסה של מדיניות החוץ הישראלית כלפי תנועות הימין הקיצוני העולות ופורחות באירופה בעת הזאת, עלתה השבוע שוב לסדר היום. ראש ממשלת אוסטריה, סבסטיאן קורץ, ניסה בביקורו השבוע בישראל לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לחזור בו מהחרם אותו הטילה ישראל על מפלגת הימין הקיצוני באוסטריה, שותפה בכירה בממשלתו.

התייחסותנו למפלגות הללו מחייבת חשיבה חדשה. חה"כ יהודה גליק, לדוגמה, נמצא במגעים עם מפלגות הימין הקיצוני באוסטריה ובגרמניה. ישנם רבים שלא אוהבים את זה ויש להם סיבות טובות לכך. אבל נוסף לכל השיקולים האחרים ובלי להתעלם מהם, יש לקחת בחשבון שיקול נוסף, חדש לחלוטין: אירופה זקוקה להשראה שלנו על מנת שהריאקציה הלאומית שמתגלה בה כנגד הליברליזם הפוסט מודרני לא תחזיר אותה למה שאנחנו קוראים "הימים האפלים". והיא מודעת לכך.

מהתבטאויות רבות של ראשי התנועות הללו, באוסטריה, גרמניה, ובמיוחד בהולנד, עולה שהם רואים בישראל מקור השראה, מגדלור מוסרי, מודל בריא, דגם של לאומיות שאיננה לאומנות הרסנית; לאומיות המבוססת על תוכן חיובי ולא זקוקה לשנאת עם אחר בכדי לפרנס את עצמה.

המפתח להבנת התופעה נעוץ בדברי הרב קוק, לפיהם ישנם שלושה יסודות עיקריים בתופעה האנושית – הדת, הלאומיות והאדם (ההומניזם); או, בשפתו: "הקודש, האומה, האנושיות (אורות, עמ' ע')". שלושת אלה נמצאים בכל אדם, חברה אנושית ואומה, וכן באנושות כולה כאחד, במינונים דגשים ואופנים שונים. הדינמיקה ביניהם, האינטראקציה בין כחות, המשיכה ההתנגדות והדחיה ההדדיים, חיפוש האיזון ביניהם, אופייניים לתופעת האדם ויוצרים את הדינמיקה של ההיסטוריה האנושית.

לאורך הזמן בישראל נשמר האיזון בין שלושת היסודות. כמובן, בגלות, שהיא מצב של אנומליה, הופיע רק היסוד הדתי. שאר היסודות היו רדומים. הם נכחו בספרים ובתפילות בלבד. אבל מששבנו לארצנו ולעצמנו, כל השלושה שבים לתחייה.

הדוגמה המובהקת לכך בזמננו היא המאבק לגרוש המסתננים. הנטייה ההומניסטית הקצינה על חשבון שני המרכיבים האחרים, והם פועלים כנגדה על מנת להשיבה למידתה הראויה ולאזן את האורגניזם כולו. בכך הן מועילות לא רק לעצמן אלא גם לה; הן שומרות עליה שלא תצא מהפרופורציות.

באומות העולם, לעומת זאת, אין איזון פנימי כזה, אין שיווי משקל, ולכן כל נטייה כזו מתפרצת על חשבון האחרות, משליטה עצמה עליהן ומדכאת אותן. אירופה, לדוגמה, הייתה תחת הגמוניה נוצרית עד העת החדשה. האדם דוכא וגם הלאומיות לא באה לידי ביטוי. בעקבות המהפכה הצרפתית והשחרור מן הכנסייה, הופיעה הנטייה הלאומית, והשתלטה היא על האחרות. קיצוניותה – שהיא הכרחית לאור בלעדיותה, כשחסרים הגורמים האחרים המאזנים – הביאה בשיאה להרס והחורבן של שתי מלחמות העולם; בעקבות הלקח הנורא, במערב בכלל ובאירופה בפרט, השתלטה הנטייה ההומניסטית, האינדיבידואליסטית, הרב תרבותית, זו שרואה לנגד עיניה רק את האדם האינדיבידואלי; הנטיות האחרות מדוכאות. האיזון הופר שוב. במקום לאומיות, שבהכרח הפכה בזמנו ללאומנות קיצונית וגסה, הופיעה הרב תרבותיות, ושוב, בקיצוניות הרסנית, ועל חשבון הרכיבים האחרים.

מה שאנו רואים היום באירופה בעליית תנועות הימין השמרניות, ובארה"ב בעליית טראמפ, איננה תופעה בריאה. זוהי ריאקציה. תנועת נגד. אין לאירופה לאומיות בריאה שהיא חלק ממכלול לחזור אליה. התופעה הזו, של מעבר מקיצוניות אחת לאחרת, בלי יכולת למצוא את האיזון, נקראת במסורת הישראלית "כף הקלע" – טלטול תרבותי הרסני מצד לצד. מקיצוניות אחת לאחרת.

לא רק טראמפ ואנשיו רואים בישראל מודל לחיקוי, מגדלור ומקור השראה. גם תנועות הימין השמרני העולות היום באירופה מתחילות להביט בנו כך. הם זקוקים לנו מכיוון שאנו מפגינים בעצם הוויית חיינו הלאומיים בריאות אנושית הנובעת מהיכולת ליצור איזון בין שלושת המרכיבים שעושים את האדם למה שהוא. כמעט בשום מקום היום בתרבות המערבית אין לאומיות חיה תוססת ובריאה כמו אצלנו. אנחנו אמנם מזלזלים בעצמנו, רואים רק את נגעינו ועסוקים בבעיותינו, אבל דברים שלא רואים מכאן – רואים משם.

 אז כן, כבדהו, ובעיקר חשדהו, וצריך לבדוק כל תנועת ימין אירופית כזו במיקרוסקופ – כי ציציות אין להם – אבל חייבים להבין גם שלמערכת היחסים הזו, נכנס אלמנט חדש, שלא ידענו בעבר, אלמנט שיכול לשנות את התמונה כולה, וגם אותו יש להוסיף לחשבון – אור לעמים.

יכול להיות שמערכת היחסים שלנו עם אירופה עומדת בעתיד הקרוב להתבסס על עקרונות חדשים, שונים לחלוטין מאלה שהכרנו עד היום. מעכשיו לא רק אנחנו זקוקים לאירופה, גם אירופה זקוקה לנו. ולא פחות. היכולת לשנות את בסיס מערכת היחסים שלנו עם האומות באירופה תלויה גם בנו, ביכולתנו להשתחרר מקיבעונות, לחשוב בצורה חדשה ולהבין לעומקו את תפקידנו בין האומות בעת הזאת.