השלב הבא
בהתפתחות העניינים היה משמעותי מאד. בוקר אחד התעוררתי מוקדם לקולן של קריאות,
קולות שירה, וצעקות מתחת לביתי. התברר שכמה ילדים עמדו מול ביתו של שכני הקרוב שמואל
(שם בדוי) – מצדו השני של ביתי – וקראו לעומתו קריאות גנאי, שרו לו שירים מעליבים
וכדומה.
הילדים
הללו, כחמישה במספר, היו בניהם הקטנים של אותן שתי משפחות שילדיהן מהווים את
הגרעין המרכזי בחבורה. ילדים בני 10-12. אולי גם פחות. פתחתי את החלון, צעקתי
עליהם בכל כוחי והם נפוצו לכל עבר.
שמואל
הוא יהודי יקר, מוזיקאי מוכשר, בעל תשובה יליד ארה"ב, הנוטה לסגנונו הדתי של
הרב שלמה קרליבך. מטבע הדברים הוא גם הומניסט. הוא עוסק, בין היתר, במפגשים עם
ערבים מהסביבה, מפגשים שאותם יוזמת חבורה קטנה מיישובי גוש-עציון, מתוך שאיפה כנה
לדו-שיח והבנה בין הצדדים. דיברתי אתו רבות בנושא, והערכתי מאד את רגישותו, אם כי
לא האמנתי שמשהו רציני עשוי להתפתח ממפגשים אלה.
חטאו של
שמואל הייתה תגובתו לאירוע פציעת-שריפת המשפחה הערבית ברכבם, אירוע שתיארתי בפרק
א' של היומן. שמואל כאב את הפגיעה הזו, והלך לבקר את הפצועים הערביים בבית החולים
על מנת הביע בפניהם את צערו כאבו ומחאתו נגד המעשה. צוות של ערוץ 2 שהזדמן למקום,
ראיין אותו לכמה שניות ונתן לו הזדמנות פומבית להביע את מחאתו. ביקור זה נתפס על
ידי הנוגעים בדבר כהודאה שלפיגוע בקבוק התבערה אחראים תושבים מבת-עין.
זה היה
חטאו של שמואל, על כך הוא זכה לכינויי גנאי כמו, שמאלני, משת"פ, שתול וכדומה,
ועל כך הוא "סומן" על ידי הנערים. בשיחה שיזמתי עם אחד מהוריהם שמעתי
ממנו שדווקא טוב שהילדים "העמידו אותו על מקומו".
והייתה
התפתחות נוספת בעניין שמואל: שבת אחת הוא הוזמן על ידי גבאי בית הכנסת להיות שליח
ציבור בתפילת מוסף. מוזיקאי מוכשר, אמרנו. אחד ממבוגרי היישוב יצא במחאה מבית
הכנסת, חבורת "חסמבה" יצאה מיד בעקבות, והם ניהלו תפילת מוסף
"אלטרנטיבית" במבואת בית הכנסת.
שמואל
"זכה" לעוד הצקות, העלבות ורדיפות ילדותיות מסוג זה. עקבתי אחרי
ההתפתחות, ניסיתי להסביר למבוגרים שהיו אמורים להיות "אחראיים" את סכנתה,
אבל "אין קול ואין עונה". לא היה עם מי לדבר. הופתעתי מהקלות והספורטיביות
בהן שמואל התייחס לתופעה.
לבסוף
לקח שמואל את משפחתו הצעירה והמקסימה – ועבר ליישוב אחר. מעולם לא שאלתי אותו
מדוע.
זהו
חברים. כאן קבור הכלב. אלה נראים עניינים ילדותיים, פעוטים וטרחניים, אבל משמעותם
חובקת עולם. בכדי להבין את משמעותה ההרסנית של תופעת "תג טרור" לא צריך
יותר מזה.
אצלי
האירועים הילדותיים הללו – הדליקו את כל הנורות האדומות.
הבנתי
מיד: "תג מחיר" מתחיל נגד ערבים, עובר במהירות לפעולות נגד שוטרים, מיד בהמשך
גם כנגד חיילים (פרטים בהמשך), ומתדרדר באופן הכרחי ובמהירות מסחררת לפעולות נגד אזרחים
יהודים (כנ"ל, פרטים נוספים בהמשך). כאן הכול היה עדיין ברמת
"חסמבה" ילדותית, אבל הדינמיקה הזו מובילה בקו ישר לאסון לאומי.
משני
האירועים המינוריים-ילדותיים הללו הבנתי: "תג מחיר" יגבה מחיר קודם כל מהיישוב
עצמו (והוא גובה, פרטים בהמשך) ויביא לסכסוכים פנימיים, סתימת פיות, השתקות,
איומים אילמים וגם אלימים. הבנתי מיד: תופעת "תג מחיר" היא רעל פנימי
שמפרק כל רקמה חברתית אורגנית והורס אותה מבפנים. סכנתו לערבים מתגמדת לעומת סכנתו
ההרסנית ליישוב, להתיישבות, לאומה, למדינה ולגאולה.
(המשך,
אי"ה, יבוא)
משני האירועים המינוריים-ילדותיים הללו הבנתי: "תג מחיר" יגבה מחיר קודם כל מהיישוב עצמו ויביא לסכסוכים פנימיים, סתימת פיות, השתקות, איומים אילמים וגם אלימים. הבנתי מיד: תופעת "תג מחיר" היא רעל פנימי שמפרק כל רקמה חברתית אורגנית והורס אותה מבפנים. סכנתו לערבים מתגמדת לעומת סכנתו ההרסנית ליישוב, להתיישבות, לאומה, למדינה ולגאולה.
השבמחק