יום חמישי, 28 בפברואר 2013

רגל שמאל ורגל ימין – העולם החרדי ושאר העם

העולם החרדי הוא הבסיס המאפשר לגאולה לצעוד קדימה, דווקא באשר הוא נותר במקומו, מאחור. מאמר הגות


בס"ד

(מאמר זה פורסם במוסף "עמדה" של עיתון "מקור ראשון" בחודש תשרי, תשע"ב (ספטמבר 2011). אשבץ בבלוג מידי פעם, בין המאמרים והפוסטים החדשים, מאמרים ישנים שפורסמו בבמות שונות ועדיין לא נס לחיים. עוד מאמרים כאלו, שנכתבו בשנה-שנתיים האחרונות אבל קשורים לאירועי הזמן, אכניס לבלוג בתאריך כתיבתם. זוהי הסיבה שלמרות שפתחתי את הבלוג רק בחודש אדר תשע"ג (פברואר 2013), נמצאים בו גם מאמרים משנים קודמות)

"כל מסע גדול", אומר הפתגם הידוע, "מתחיל בצעד קטן". עוד נהוג לומר בהקשר זה, שרצוי שהצעד הזה יהיה ברגל ימין. מה שלא מדובר בו בדרך כלל הוא בתפקידה של רגל שמאל בסיטואציה האמורה. מה בדיוק עושה רגל שמאל, כשרגל ימין צועדת קדימה?
ובכן, למרות שתשומת הלב ממוקדת ברגל ימין, תפקידה של רגל שמאל איננו פחות חשוב. תפקידה הוא לייצב את המהלך על ידי ביסוס עמדתו ועמידתו של הגוף כולו. כל עוד רגל ימין נמצאת באוויר, כל עוד היא לא סיימה את המהלך והגוף כולו וידא שהמהלך נכון, ראוי, ומסתיים על קרקע יציבה – תפקידה של רגל שמאל הוא קריטי. היא הבסיס המאפשר את המהלך, אבל בתנאי שתישאר יציבה ולא תזוז. אסור לה "לקפוץ קדימה" כל עוד לא הובטח שרגל ימין מצאה את מקומה. יותר מכך, רגל שמאל היא הביטחון שאם הגוף לא ימצא קרקע יציבה להניח עליה את רגל ימין, שאם יכשל המהלך – יהיה לאן לחזור.

אי אפשר להגזים בחשיבותו של המהלך של תחיית עם ישראל וחזרתו לארצו. זוהי בשורה לא רק במימד הלאומי אלא גם בזה האוניברסאלי. אי אפשר גם להגזים במורכבותו ובסכנות הכרוכות בו. אחרי כאלפיים שנה של תלישות, ארעיות, נדודים ופיזור, חוזר העם לארצו ולעצמו. מורכבותו של התהליך איננה רק בצדדים ההיסטוריים, מדיניים, פוליטיים, כלכליים, חברתיים, צבאיים וכדומה. האתגר הגדול הוא המהפכה התודעתית-רוחנית שכרוכה במעבר הזה מגלות לגאולה. תורת ארץ ישראל, לימדונו חז"ל, שונה מזו של בבל; גדלות לעומת קטנות. זוהי קפיצה במדרגת החיים, לא רק ביחס ליהדות של הגלות, אלא אפילו ביחס לזו של בית ראשון ושני.
מי מבטיח לנו שהניסוי הנועז של חזרת העם לארצו יסתיים בהצלחה. מי תוקע לידינו שנצא מכל הסיבוכים הכרוכים בו – העליות, הירידות, הפסגות והנפילות – בשלום. מי חותם לנו שנגיע לייעדנו, נגשים את ייעודנו ונוכל לברך על המוגמר. עינינו הרואות עד כמה רבים הספקות באשר לעתידו של העם בארץ, נוכח הקשיים המתגלים תוך כדי המהלך.
רגל ימין – הציונות, הכוחות הדינאמיים של העם – התחילה את המהלך. אין זה המקום לנתח את מורכבותו, אבל מה שברור הוא שכל עוד לא הובהר שהוא הסתיים, ובהצלחה, ראוי גם להותיר בסיס יציב כלשהו מאחור, בכדי שאם יתברר שהמהלך היה פזיז ונמהר מידי והקדים את זמנו – יהיה לאן לחזור, ולו גם בשן ועין, בכדי להתחיל מחדש, או לפחות להישרד.
זהו תפקידו של העולם החרדי – רגל שמאל. באופן דיאלקטי העולם החרדי הוא הבסיס המאפשר לגאולה לצעוד קדימה, דווקא באשר הוא נותר במקומו, מאחור. זהו תפקיד אפור ומשעמם. להיות לכתחילה ראש קטן. לא הייתי רוצה להיות שם. את התהילה "גוזרת" רגל ימין. היא הדינאמית, היא הנועזת, היא המחדשת, היא הנאורה. אבל העולם החרדי מבטיח את קיומו של עם ישראל הן כנקודת משען ומנוף לתנופת המהלך, והן על ידי הביטחון שיהיה לאן לחזור, אם יהיה צורך.
מכאן גם נגזר, שכל עוד לא הובטח המהלך של החזרה לארץ; כל עוד לא זכינו לניצחון, לשחרור הארץ במלואה, וליציבות מדינית וגיאופוליטית; כל עוד לא הוקמה כאן תרבות יהודית אותנטית, בריאה, יציבה ומאוזנת; כל עוד לא הקמנו, אם לא את הבית השלישי, הרי לפחות את "תרבות הבית השלישי" – העולם החרדי, רגל שמאל, עתיד להיוותר מאחור – שמרני, מקובע, ספקני, ביקורתי, סטטי ומנוכר; וכן, מה אפשר לומר – גם מרגיז.
שינויים מסוימים, בעיקר טכניים, עתידים אמנם להתחולל בו, ומתרחשים כבר עתה, בפריפריה החברתית שלו יותר מאשר ב"גרעין הקשה". אבל התופעה הרוחנית-תרבותית-חברתית-מנטאלית של החרדיות, תיעלם מחיינו רק לאחר שהמהלך של שיבת ציון יושלם, על כל מימדיו, ובעיקר כמובן התרבותיים-רוחניים, שבהם תלויים כל שאר מימדי החיים.    
    


5 תגובות:

  1. העולם החרדי יקר לנו מאוד וצריך להבין כמה הוא מהותי לעצם הקיום שלנו כאן!
    יש פחד מובן אצלם,פחד מוצדק מאוד ! הלפיד אותו הם מחזיקים שנים רבות במסירות עצומה בקשיים רבים,בעניות גדולה ובטלטולי הזמן,
    צריך להמשיך לעבור לדורות הבאים..והם לא בטוחים מי הראוי לכך [ברור להם מי לא]
    אז קודם כל לתת להם את הכבוד כנושאי לפיד!
    דבר שני,אחרי הרבה כבוד וייקור ה"משא" אותו הם מחזיקים שנים- צריך להבין את הפחד שלהם מחשיפת ציבור שלם לכל מה שעד היום שמרו מכל משמר.
    לימוד התורה ,תורתנו היקרה,הוא שמונח על שולחן הניתוחים...תחת אורות חזקים כדי לאפשר לכולנו לבדוק היטב היטב מה מונח לפנינו...
    המחלוקות האחרונות שמתגלעות בציבור הישראלי-לימוד תורה,גיוס חרדים וכל מה שנכנס תחת הכותרת המכובסת: שויון בנטל,חושפות בעצם טפח רציני מעל הבעיה הרגישה הזו.
    בעל כורחנו כולנו נכנסים לברור מעמיק- מהו לימוד תורה...מה המשמעות האמיתית שלו? מי ראוי ומי יכול? למה? כמה ?
    מי צריך להמשיך ומי לא.
    לא בטוח שכציבור ברורה לנו לעומק ובפנימיות המשמעות של כוח התורה ולימודה.
    הגענו לשלב.. בו עלינו להישיר אליה מבט אמיץ ולשאול את השאלות הכי נוקבות.
    התשובות שיעלו יחשפו כיוון חדש רענן וניצחי.
    אנחנו מובלים לשם בעל כורחנו-ברוך ה'!


    השבמחק
    תשובות
    1. יעל
      את המאמר הזה פירסמתי, כאמור, לפני כשנתיים. לא העלתי אותו כאן דווקא בהקשר הפוליטי הנוכחי. זה בלי ספק מוסיף לדיון העכשווי, אבל, אני מקווה, נושא ברכה כשלעצמו.

      מחק
  2. אולי ניתן להבין את התהליכים המתרחשים עכשיו - גם ברמה הפוליטית, וגם ברמה הסוציולוגית (עד כמה שניתן להפריד בין רמות אלו) - כתחילת התהליך של הרמת רגל שמאל.
    המשמעות של זה היא שצריך לנסות ולהבין מה קורה עם רגל ימין.
    אולי המצב של הציונות כיום, איננו כפי שהתרגלנו לראות אותו.
    אולי מתחת לפני השטח הרקובים ישנה בריאות רבה, הממתינה לחשיפתה.
    ואדרבא, דווקא על ידי עניית האמן בעל כורחם של החרדים (המלאך הטוב...), ולמעשה מעין שמיטת רגל שמאל המייצבת, לא תהיה ברירה לרגל הימנית אלא להתאפס על עצמה.
    הציונות החילונית רגילה להסיר מעליה את האחריות כלפי זהותה היהודית מכיוון שיש מי שדואג לכך.
    מצב זה לא בריא הן לציונות והן לחרדים.
    ברגע שהחרדים כביכול מפסיקים לשאת בנטל שמירת היהדות בעם, נטל זה עובר אל שאר חלקי העם ומכריח אותם להישיר מבט אל זהותם הישראלית האותנטית.

    השבמחק
  3. ארנן.
    אני חושב שבהחלט "מתחת לפני השטח הרקובים ישנה בריאות רבה, הממתינה לחשיפתה". האם התהליכים הפוליטיים והסוציולוגיים שאנו רואים, משני "הצדדים" הם תחילת התהליך? יכול להיות ונצטרך לעקוב. איך שלא יהיה, מדובר כמובן בתהליך ארוך, שעיקרו דווקא מצד פיתוח הזהות היהודית של הציבור הכללי, וזה בהחלט מתחיל.הצד הדינמי הוא הצד שהוביל את הציונות. הצד החרדי הוא יותר בבחינת מגיב.

    השבמחק
  4. אתה מתעלם מדבר אחד: מובטח בנביאים שקיבוץ גלויות (שיבת ציון) השלישית (=הנוכחית)
    היא האחרונה. משמע שלא תהיה אפשרות לגלות נוספת או התפרקות נוספת
    של מדינת ישראל, ועצמאות העם היהודי בארצו.
    ייתכנו נפילות וכו- אבל כל מי שסבור שיש סיכוי ולו הקל שבקלים, שתהיה גלות נוספת
    בעתיד - אינו אלא טועה.

    בברכה,

    שרון

    השבמחק