יום שישי, 22 בפברואר 2013

אל הציפור(ה)

העובדה שציפי לבני הצטרפה ראשונה לקואליציה יכולה לתת לנו אינדיקציה ברורה לאן פניו של נתניהו. מאמר פוליטי


בס"ד

עתה, עם הצטרפותה של לבני לקואליציה, כולנו יכולים להצטרף לביאליק בשירו המפורסם "אל הציפור": "שלום רב שובך, צפורה נחמדת...אל קולך כי ערב מה-נפשי כלתה...זמרי, ספרי, צפורי היקרה..".
לא שלציפי לבני כשלעצמה ישנה איזו בשורה חשובה, ולא שעצם הצטרפותה לקואליציה היתה בלתי צפויה, אבל העובדה שהיא עשתה זאת ראשונה, בהחלט מהווה בשורה משמעותית. היא תוכל לפענח עבורנו את "חידת נתניהו"; האם פניו ל"קואליציית תהליך מדיני" או דווקא להמשך "הבונקר" המדיני. ציפי לבני יכולה אמנם לשמש את נתניהו כגורם משמעותי בממשלת תהליך מדיני, אבל גם, שלא בטובתה, כעלה תאנה מצוין בממשלת ימין-חרדים.
לפני הצטרפותה (נקווה שנוכל לומר – לכידתה) של הציפור, ממשלת ימין-חרדים עם "השותפים הטבעיים" כפי שעדיין נהוג לכנותם, היתה אופציה כמעט בלתי אפשרית עבור נתניהו. לא בגלל שבנט חבר ללפיד, וגם לא רק מכיוון שהיא היתה צרה מידי (62 ח"כים, כולל מופז), אלא בעיקר מכיוון שכראש ממשלת בונקר מדיני שכזו הוא לא היה יכול לקבל – לדעתו – את פניו של אובמה וגם לא להראות את פניו בעולם.
ציפי לבני היתה מתקשה להצדיק הצטרפות לקואליציית ימין-חרדים אילו היא היתה מגיעה אליה אחרונה (יש גבול לצביעות). עכשיו, אם אין פניו של נתניהו לתהליך מדיני, הוא יכול לצרף בשלב הקרוב את החרדים לקואליציה (אחרי מופז, אבל מי סופר אותו). לפיד ("לא אצטלם עם ש"ס") יאלץ להישאר בחוץ (נתניהו ישמח לתת לו להתייבש ולהתאדות), ובנט לא יוכל לעמוד מול הלחץ הציבורי והלחץ מתוך מפלגתו ויצטרף גם הוא לקואליציה. אדרבא, הוא יוכל אפילו להצטרף בשמחה, הן מכיוון שהוא (ולא לפיד) יהיה זה שיוכל להיות נציגו של הציבור הרחב בפתרון שאלת "השוויון בנטל", תפקיד שהוא גם טבעי לו וגם מבטיח; אבל גם, ובעיקר, בגלל הוודאות שתהליך מדיני רציני לא צפוי להיוולד מממשלה כזו. ציפי לבני, שלא כמו אותם יקירי ירושלים שהיו בודקים מראש עם מי הם הולכים לסעוד, תמצא עצמה כעלה תאנה. לא רק שהיא לא תתקוף את נתניהו מהאופוזיציה אלא שהוא גם ייתן לה לפטפט את עצמה לדעת עם אבו מאזן, להצטלם איתו בכל פוזה אפשרית ולדבר על "תהליך" בכל טרקליני תבל.
אם, לעומת זאת, יבחר נתניהו לקבל את האולטימטום של לפיד, להותיר את החרדים בחוץ, ולצרף ללבני ומופז את לפיד ובנט (69 ח"כים), משמע שהוא מתכוון ללכת לתהליך מדיני. זה גם יסביר היטב את התנכרותו ל"בית היהודי" לפני ואחרי הבחירות, דבר שלא סביר להניח שנובע מסיבות אישיות. נכון שמלכתחילה היה נתניהו מעדיף את החרדים במקום בנט לצורך "קואליציית תהליך מדיני", אבל האולטימטום של לפיד מחייב אותו לפשרה. בנט, בלית ברירה, ישמש לו במקרה כזה פקק זמני עד הבשלת התהליך המדיני (כמו ששימשה המפד"ל לשרון לפני ההתנתקות). אם וכאשר, ימצא נתניהו לבנט מחליף; אולי אפילו יהיו אלה החרדים, אחרי שסוגיית השוויון בנטל תימצא בינתיים את פתרונה, ולפיד יוריד את התנגדותו לצירופם.

   


2 comments:

  1. מה שמעניין אותי זה- במקרה ובנט ולפיד ישארו בחוץ...[היתכן?] כמו שזה קצת נראה עכשיו,איך המצב הזה משקף את הבחירות בכלל?
    הרי שני אלו קיבלו כלכך הרבה קולות מהציבור..איך יתכן שישבו באופוזיציה?
    או שאולי הם מעדיפים משם לביבי וחבריו את החיים...

    השבמחק
  2. יעל
    לדעתי שניהם מעדיפים להיות בפנים, בקואליציה, אבל בתנאים שלהם. בימים האחרונים מנסה נתניהו להפעיל לחץ על בנט להפר את "הברית" עם לפיד. אבל בנט מבין היטב שברגע שהוא יודיע על דבר כזה, נתניהו יסגור עם החרדים ולפיד, ולכן הוא לא עומד להפר.
    בקיצור, לא נראה שלנתניהו יש ברירה מלבד "להיכנע" להם. אלא אם כן הוא יוציא פתאום שפן מהכובע. או יעשה שטויות. שני הדברים עדיין אפשריים.

    השבמחק