וויתורים כואבים

אמת, ניאלץ כנראה לעשות "וויתורים כואבים", אבל עיון מפוכח יביא למסקנה שהם לא יהיו על ארץ ישראל וגם לא על זהותה היהודית של המדינה, אלא דווקא על אחד מיסודות הדמוקרטיה. מאמר אידיאולוגי

בס"ד

ראוי לעשות אחת ולתמיד סדר ולהבהיר את מהותן של הבעיות המדיניות עמן מתמודדת מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים. מלחמה זו חשפה שתי עובדות בסיסיות: האחת גיאופוליטית והשניה דמוגרפית.

הראשונה – הגיאופוליטית – היא שאי אפשר לקיים ישות מדינית יציבה בארץ ישראל אלא בתנאי שהיא תכלול לפחות את כל השטח שבין הים לירדן. כל בר דעת – והיו כמה כאלה לפני 67, וביניהם שבתי בן דב בספרו "גאולת ישראל במשבר המדינה" (עמ' 143-145) – הבין שגבולות 48 הם בלתי יציבים ולכן זמניים וארעיים ושהם מזמינים מלחמה. השאלה לא היתה האם, אלא מתי תפרוץ המלחמה הזו.

העובדה השנייה – הדמוגרפית – היא ששטחי ארץ ישראל ששוחררו היו מיושבים בהמון ערבי רב. הצורך הגיאופוליטי להחיל את ריבונותה של מדינת ישראל על השטחים ששוחררו עורר דילמה הנוגעת לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. החלת הריבונות הישראלית על השטחים ששוחררו תוך מתן זכויות פוליטיות מלאות לערבים שהתגוררו בהם – היתה מביאה לוויתור על זהותה היהודית של המדינה. לחלופין, החלת ריבונות בלי מתן זכויות כאלה – היתה מביאה לותור על זהותה הדמוקרטית. על מדינת ישראל היה לוותר או על זהותה היהודית או על זהותה הדמוקרטית. מדינת ישראל לא רצתה לוותר על אף אחת מהן, וכאן בדיוק היא תקועה מאז ועד עתה ועד בכלל. לא לבלוע ולא להקיא.

ההנהגה הישראלית, מנתניהו (כנראה) ושמאלה, מנסה להתכחש לעובדה הגיאופוליטית ולהקים מדינה פלשתינית, אבל המציאות חזקה ממנה. אם חלילה בכל זאת יעלה זממה בידה, לא יביא הדבר ליציבות אלא לאישור מחודש של התנאי הגיאופוליטי – מלחמה חדשה, אכזרית וקשה מקודמותיה.

לאחרונה עולה לא אחת רעיון חדש, לנסות להתכחש לנתון הדמוגרפי: נחיל את הריבונות הישראלית ביו"ש תוך מתן זכויות פוליטיות לערביי יו"ש ובכל זאת ניוותר מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. ספק אם מדינת הכלאיים הזו תהיה דמוקרטית אך אין ספק שהיא לא תהיה יהודית. ומכיוון שהמציאות חזקה מהדמיונות, גם רעיון זה כנראה לא ייצא אל פועל, ואם בכל זאת יתגשם – יסתיים גם הוא בדם ואש ותימרות עשן.

עלינו להתפשר על אחד משלושת המרכיבים – זה כל הסיפור. על ארץ ישראל עד הירדן לא ניתן להתפשר; זהו כורח ביטחוני גיאופוליטי. גם על זהותה היהודית של המדינה איננו מוכנים להתפשר. אם חפצי חיים אנו, נותרה לנו רק ברירה אחת –– אל תיפלו מהכיסא – להתפשר (לפחות חלקית) על הדמוקרטיה.

גר תושב

הניתוח האמור איננו מקורי כלל; תורת ישראל חזתה אותו מראש, מסיני, עוד לפני הכניסה לארץ. לאור הנתון הגיאופוליטי, היא ציוותה אותנו על ארץ ישראל ודווקא בשלמותה. בהכירה בנתון הדמוגרפי, לפיו ריבונות ישראל בארצו כרוכה בהכרח במצב בו יהיו בה תושבים שאינם יהודים שיאיימו על זהותנו הלאומית, היא סיפקה את הפתרון האידאי-מוסרי לבעיה – גר תושב. מי שאינו יהודי יוכל לזכות בזכויות אזרחיות אבל לא בזכויות פוליטיות – "תושב קבע" בטרמינולוגיה העכשווית. את הזכויות הפוליטיות שלו הוא יוכל להגשים במדינות הערביות הסובבות, איש כפי בחירתו.

זהו וויתור חלקי בלבד על מרכיב אחד, מהותי אמנם, של הדמוקרטיה. אם אלה הטוענים שיש צורך בפרגמטיזם ובפשרות כנים בדבריהם, עליהם לקבל בעקרון גם את האפשרות שהפשרות עשויות להיות דווקא ביחס למרכיב הדמוקרטי, לא רק ביחס למרכיבים האחרים, גם אם ויתור כזה יהיה בבחינת "וויתורים כואבים". באשר לפונדמנטליסטים הדמוקרטיים, ששומרים על כל תג ותו של האידאולוגיה הזו, ככתבה וכלשונה, נראה לומר שהם חפצים בחלוקת הארץ והטיעון הדמוקרטי מהווה עבורם רק תירוץ.

ישנם הטוענים שהדבר לא מקובל בעולם. אבל זהו שקר. מיליוני תורכים חיים כך בגרמניה, אם להביא רק דוגמה אחת, ללא זכות להשתתפות בבחירות. הם מודים לגרמנים על האפשרות לחיות ולעבוד ביניהם, ואף אחד לא טוען שגרמניה איננה דמוקרטיה לאור מצב זה.

הבעיה שלנו אם כן איננה עם הערבים – אתם נצטרך להתמודד בכל מקרה – אלא עם עצמנו. הבעיה איננה במציאות האובייקטיבית אלא בראש שלנו המלא וממולא באידאות זרות שייבאנו לארץ ביבוא אוטומטי עם פרוץ הציונות. השאלה איננה האם הדמוקרטיה היא אמיתית, או צודקת. השאלה היא האם היא עולה בקנה אחד עם צורכי תחייתנו הלאומית. המציאות עונה על כך בתשובה "לא", וכך גם תורת ישראל שאין מציאותית ממנה.  

הדילמה אם כן ברורה: האם נקריב את קיומנו הלאומי למען הדמוקרטיה, או את מרכיבים מסוימים בדמוקרטיה למען קיומנו הלאומי. גם התשובה ברורה. נצטרך כנראה להשלים עם וויתורים כואבים, אבל יהיו אלה וויתורים על מרכיבים בדמוקרטיה, מה שיביא אותנו לתגלית מדהימה – יש חיים אחרי הדמוקרטיה.

רבים טוענים שבתקופתנו "הנאורה" הדבר לא ייתכן, ש"העולם לא ייתן", אבל אפילו אותם כבר חזה הנביא מראש: "לא ייתכן דרך ה'? שמעו נא בית ישראל, הדרכי לא ייתכן, הלוא דרכיכם לא ייתכנו" (יחזקאל י"ח).