לא נוכל לתבוע מכל יהודי בחברה הישראלית להפוך לדתי ולקיים את כל השולחן הערוך. כן נוכל לבוא לכל יהודי בחברה הישראלית ולתבוע ממנו תשובה על השאלה: מה המשמעות של היותך יהודי, מבחינתך?
פורסם ב"מקור ראשון" ב- 3.6.2022
לאחרונה דיווח עיתון "הארץ" שאברהם בורג, לשעבר יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות, מבקש מבית המשפט לבטל את רישומו כיהודי במשרד הפנים. "אינני יכול עוד להרגיש הזדהות עם הקולקטיב הזה", נימק בורג, "תמחקו אותי". דרישת בורג עוררה לא מעט לעג ובוז, אבל אל לנו להחמיץ אותה; יש הרבה מה ללמוד ממנה, ובעיקר על הזהות היהודית. השאלה שהיא מעוררת מהותית ביותר: האם היות יהודי היא גזירת גורל או בחירה. והתשובה, החשובה מאין כמוה, היא שגם וגם.
אביא כאן מניסיוני האישי. אחד הדברים שגרמו לי לחזור בתשובה בשעתו היה
הגילוי שאני יהודי. כמובן, גדלתי בבית יהודי, חילוני וציוני ובתעודת הזהות שלי היה
כתוב שאני יהודי. אבל העובדה הזו לא אמרה לי דבר. יום אחד התחלתי לתת דעתי עליה ולשאול
את עצמי מה משמעותה מבחינתי. הבנתי שעובדת היותי יהודי היא נתון אובייקטיבי. לא
בחרתי בה. היא גזירה משמיים. אבל עכשיו, כשזהו מצב הדברים, הבנתי שעומדת בפני בחירה:
לקבל את העובדה הזו, להכיר בה, לבחור בה, ולשאול את עצמי מה מבחינתי המשמעות של
היות יהודי – או לנסות להתעלם ממנה, להתכחש לה ולהיאבק בה. אני בחרתי בדרך הראשונה;
הבנתי שלא אוכל לברוח מעצמי. אברהם בורג בוחר בדרך ההפוכה.
הגזירה והבחירה עומדות בשני מישורים שונים ולכן לא רק שיכולות להתקיים
יחד אלא אף משלימות זו את זו. במושגים עכשוויים קוראים לכך ה"אני" ו"העצמי".
במושגים ישראליים מסורתיים זו "התודעה" ו"הנשמה", או
"האני" ו"האנוכי". צו החיים של "אנוכי ה' אלוקיך", שבו
מתחילות עשרת הדיברות שנקרא בבתי הכנסת בחג השבועות, הוא תביעה אלוקית המתגלה
בנשמתנו להיות אנו עצמנו. העצמי, האנוכי, הנשמה הישראלית – אלו הם יצירה אלוקית.
"עם זו יצרתי לי". "האני" הוא מה שמתגלה ממנה בתודעה. ההכרה
שלנו בה היא עצם שמיעת קולה הקורא לנו לבחור בה.
הדברים אינם מובאים כאן כדרשה לחג. יש להם משמעות אידאולוגית ופוליטית.
הם המפתח ליצירת אחדות חדשה בחברה הישראלית. הם הבסיס ליצירת הקומה השנייה של
התחייה. הקריאה שלנו לחברה הישראלית חייבת להיות קריאה לבחור בזהותנו היהודית.
אכן, זהותנו נתונה מראש, אבל המאיסה בדת, שאפיינה את דור התחייה, השכיחה אותה
מאתנו והפכה אותה לחסרת משמעות. לא נוכל לתבוע מכל יהודי בחברה הישראלית להפוך
לדתי ולקיים את כל השולחן הערוך. הדבר לא ריאלי וייתכן גם שלא רצוי. כן נוכל לבוא
לכל יהודי בחברה הישראלית ולתבוע ממנו תשובה על השאלה: מה המשמעות של היותך יהודי,
מבחינתך?
הזהות היהודית של החברה הישראלית תיווצר מתוך כל התשובות שכול היחידים
יענו לעצמם על השאלה הזו. אל לנו לצפות שהתשובה של כל הציבור הישראלי על שאלה זו
תהיה התשובה הדתית-תורנית, הכוללת ממילא קבלת עול תורה ומצוות. באופן טבעי היא
תהיה רכיב דומיננטי בדינמיקה הזו, אך לא הרכיב היחיד. היהדות אינה רק דת, והזהות
היהודית איננה רק הזהות הדתית, במיוחד לא כפי שהיא מופיעה בימינו. ישראל שתיווצר
מתוך האינטראקציה הזו, שתימשך שנות דור, תהיה "ישראל יהודית"; לא "ישראל
דתית".
עלינו לפתוח בפני עם ישראל את האפשרות להתחבר מחדש לזהותו היהודית וההתחברות
הזו לא תבוא מתוך כפייה אלא רק מתוך חיפוש עצמי אמתי, חופשי ומשוחרר. כול תשובה
כנה ואמתית לגיטימית. חזקה על כל יהודי שהמפגש החופשי עם התורה יגרום לו לתהליך רוחני של
חיפוש ובירור אמתיים. ואם תורת ישראל אמת היא, ואכן אמת היא, חזקה על כל יהודי
שלומד אותה שיגיע לאמת. זו אולי לא תהיה בדיוק האמת שלי, אבל זו תהיה אמת יהודית
אותנטית. אין לפחד כלל. צריך להאמין בעם ישראל. הנשמה האלוקית של כל יהודי, המאור
שבתורה ואווירה דארץ ישראל, אלה הם הערבות המשולשת לכך שהמפגש המחודש והחופשי של כולנו
עם התורה יעלה יפה. מתוכו תתלבן ותתברך גם התורה. הדמיונות, החולשות והפחדים –
משני הצדדים – יתבררו, ואנו נזכה לתחיית התורה בתרבות הבית השלישי.
יתר על כן: השיח
הציבורי בשאלות דתיים-חילונים, דת ומדינה וכדומה, הוא על מקומה של תורת ישראל
במסגרת הזהות הליברלית-חילונית של החברה הישראלית. זהו המגרש בו מתנהל השיח.
משמעותו של מה שמוצע כאן היא שהשיח הציבורי יישאר על כנו, אבל הוא ייערך על מגרש
אחר: הזהות היהודית. מעתה השאלה לא תהיה האם ערכי היהדות עומדים בקריטריונים הליברליים, אלא האם הערכים הליברליים עומדים בקריטריונים
של היהדות. זהו הבדל קטן אבל מהפכני, ובו תלוי המשך תהליך התחייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה