ישראל משותקת

קשרנו לעצמנו את הידיים ואנחנו משותקים. התודעה הישראלית במצבה העכשווי אינה ערוכה להתמודדות עם האתגרים שבפניה.

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 13.5.22

בשנות החמישים, במהלך העשור הראשון לתקומת המדינה, ניתח הוגה הדעות שבתי בן דב בחיבורו "גאולת ישראל במשבר המדינה" את המציאות הישראלית באותה עת. שב"ד טען שהמציאות הזו זמנית, בלתי יציבה, משברית מעצם מהותה והיא עתידה להשתנות מן היסוד בכל רגע: "...ואם כי אנחנו מצדנו מסובכים אנו יותר מדי בתסביכים ובמשברים בשביל שנוכל לפי שעה ליזום בעצמנו את הגשמת החוק המונח ביסוד תחייתנו – הלוא מכל מקום אווירה הטעונה חומר נפץ יש לה אפשרויות עצמיות משלה, ועל אף כל הגורמים המעכבים ייתכן יום יום שיפרוץ מה שסוף סוף הוא חייב לפרוץ" (שם, כרך ב' עמ' 240 בהוצאת כל כתביו).

"ואם תפרוץ המלחמה....– עדיין יש בכוחה של מדינת ישראל....לעמוד על נפשה ולהעמיד בעל כורחה במרומיו של הר הבית, אם לא את צבא ישראל, הרי לפחות את צבא ההגנה לישראל..", המשיך שב"ד כשהוא חוזה את פריצת מלחמת ששת הימים ואת תוצאותיה, ומסכם ש"בסך הכול תעלה ההתפתחות הלאומית על פסים עקרוניים חדשים לגמרי, אשר לגבי הוויית המדינה כמות שהיא, תהיה בהם מהפכה גמורה מכל מקום".

כאז גם היום, שוב נקלעה התחייה הישראלית למשבר עמוק. כאז גם היום אנחנו בלב ליבה של מערכת בעיות אסטרטגיות, מדיניות, ביטחוניות, פנימיות, רוחניות ופוליטיות ועוד, שאין בכוחנו לפתור. כאז גם היום אנו מצויים בהוויה לאומית מלאה סתירות עצמיות משתקות וכובלות ידיים. כאז גם היום בתודעתנו "אנחנו מצדנו מסובכים אנו יותר מידי בתסביכים" מכדי "ליזום בעצמנו את הגשמת החוק המונח ביסוד תחייתנו". הר הבית, הטרור הערבי, עזה, יהודה והשומרון, ערביי ישראל, המשילות בנגב, גבול הצפון, ועדיין לא הזכרנו את הגרעין האיראני. כולם סימפטומים המשקפים את סיבוכינו עם עצמנו.

קשרנו לעצמנו את הידיים ואנחנו משותקים. התודעה הישראלית במצבה העכשווי אינה ערוכה להתמודדות עם האתגרים שבפניה. החברה וערכיה, מערכת המשפט, המערכת הפוליטית, שקיעת האתוס הלאומי, צה"ל וכל שאר ערכי ומערכות חיינו אינם מאפשרים לנו להתמודד עם הבעיות שמציבה בפנינו המציאות.

אין זו שאלה של ממשלה כזו או אחרת. שום ממשלה בישראל לא מסוגלת להתמודד עם אוסף האתגרים האלה. לא הממשלה הנוכחית, ולא שום ממשלה אחרת. ההתקוטטויות הפוליטיות, ההשמצות ההסתות והאשמות ההדדיות, ערכן בנסיבות אלה כמשחק הילדים של "מי בראש הגבעה". גם אם תיפול הממשלה הנוכחית ותעלה ממשלת ימין מלא בראשות נתניהו, אין בכוחה להוציא את התחייה מסבך הסתירות הפנימיות שלתוכן היא נקלעה. בשנים עשר שנות שלטון הליכוד ונתניהו לא רק שבעיות אלה לא נפתרו אלא שהן אף העמיקו והחריפו.

תומכי הימין נאבקים בלהט על הפלת הממשלה הנוכחית, אבל אין שום סיכוי שממשלת החלומות שלהם, גם אם תקום, תוכל לשנות את הדברים מיסודם. ולא, נושאים כמו אביתר, חומש או אפילו בניה נרחבת יותר ביו"ש, אינם מעלים ואינם מורידים. נושאים אלה טובים לניגוח של הקואליציה ולצבירת מנדטים בסקרים, אבל קידומם לא יכול לשנות את ההוויה הישראלית מיסודה. הטרור יימשך כפי שהיה בעבר, עזה לא תפסיק למרר את חיינו, ערביי ישראל יוסיפו לצבור נשק ולחולל מהומות בערים המעורבות, הר הבית ימשיך להוות פצצת זמן וגם את איום הגרעין האיראני ממשלה כזו לא תסיר.

ישראל זקוקה לשינוי עמוק, יסודי, שורשי, הן בזהות, בתרבות ובערכים, הן באסטרטגיה הביטחונית והמדינית והן במישור הפוליטי, ואין היום בחברה הישראלית שום כוח שיכול לקום וליזום את השינוי הנחוץ, אפילו לא באחד מהנושאים האלה. ישראל משותקת. השיתוק הפוליטי הוא רק סימפטום לשיתוק העמוק, השורשי, התודעתי.

וכמו אז, בדיוק גם היום, האווירה טעונה חומר נפץ. ואווירה כזו "יש לה אפשרויות עצמיות משלה, ועל אף כל הגורמים המעכבים ייתכן יום יום שיפרוץ מה שסוף סוף הוא חייב לפרוץ". וכשהוא יפרוץ, מעצמו, מלמעלה, שכן "אין בכוחנו ליזום את החוק המונח ביסוד תחייתנו", ייכפה החוק הזה עלינו הר כגיגית. ובדיוק כפי שמצאנו עצמנו בעל כורחנו במרומי הר הבית ובמרחבי יהודה והשומרון, בלי שעלה כלל בדעתנו לקום וליזום זאת, כך גם נמצא עצמנו בעל כורחנו "שוברים את הכלים", משתחררים מסיבוכינו עם עצמנו, פורצים את הקיבעון שנקלענו לתוכו ומשנים את מצבה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית מיסודו.

אין טעם לנסות להעריך מה יהיה הגפרור שיצית את גל הניפוץ של מכלול הבעיות האלה הקשורות אלה באלה כצבת בצבת עשויה. מה שכן ניתן להעריך הוא שגודל האירוע יצור בנו אחדות גם בעל כורחנו, בדיוק כפי שקרה אז. למרות זאת, כדאי שנשאף לאחדות לאומית כבר היום; זהו הדבר החיובי העיקרי שבכוחנו לעשות כהכנה לבאות.