ימינה חייבת להפסיק להתנצל

ימינה מתנצלת על מה שהיא, במקום לנופף בזה כדגל; היא פועלת מתוך אינטואיציה ולא מתוך מודעות שלמה; אף שבידיה הפתרון הנכון למשבר העמוק בתהליך שיבת ציון בדור הזה, היא עדיין מתקשה לומר אותו בקול גדול ובריש גלי.

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 15.4.2022

ראש הממשלה נפתלי בנט הבטיח לפני הבחירות לעשות ככול שביכולתו כדי למנוע בחירות חמישיות. בהבטחה הזו, יודו גם כל מתנגדיו, הוא עמד. אבל נפתלי בנט לא הבטיח לעשות מה שמעבר ליכולתו על מנת למנוע אותן. ייתכן שהמצב הפוליטי שהולך ונוצר מביא עלינו בחירות נוספות בעל כורחנו.

ראוי לנסות לייצב את סיעת ימינה ואת הקואליציה. בשבועות או בחודשים הקרובים יתברר אם הקואליציה מסוגלת לתפקד במצב שנוצר, ומה המחיר הנדרש לכך. אבל עם כל חשיבותה, הקואליציה הזו אינה קדושה ולא כל מחיר ראוי לשלם כדי שתשרוד. גם בלי להיכנס לתרחישים כאלה או אחרים, צריך להיות ברור שישנם קווים אדומים שאותם אין לחצות. יש סיבות רבות להימנע מבחירות חדשות, אבל חובה על ימינה להבין שהישרדותה הפוליטית איננה אחת מהן. דווקא מכך אין לה סיבה לחשוש, בתנאי שתתחיל להיות מודעת לעצמה.

בניגוד לנרטיב שהצליחו יריביו הפוליטיים של נפתלי בנט להטמיע בציבור, מה שהניע אותו לעשות את המהלך המהפכני של הקמת הממשלה הזו ועמידה בראשה אינו רק שאיפות אישיות. אפילו לא בעיקר. בנט היטיב לחוש באינטואיציה, מה שמחנה הימין עדיין מסרב להבין: המסקנה ההכרחית מעצם קיומן של ארבעה מערכות בחירות רצופות ללא הכרעה היא שמשהו עמוק ובסיסי השתנה בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית; הפוליטיקה המבוססת על לעומתיות, ניגודים ושסעים מוצתה והיא חסרת תכלית. זהו הרקע לכך שנפתלי בנט העז, כבר לפני הבחירות, לשחרר את הציונות הדתית מהתלות בליכוד, להתייצב בנקודה המרכזית של המערכת הפוליטית הישראלית, לא לפסול שום צד, ולכוון לעמדת לשון מאזניים.

הבעיה הגדולה אינה במה שעשו הוא וימינה, אלא בחוסר היכולת להסביר את ההיגיון בעשיהם. הבעיה היא בהצגת המהלך ככורח פוליטי טקטי בלבד (מניעת בחירות חמישיות), במקום להציג אותו כבשורה וכמסקנה הפוליטית והאידאולוגית המתחייבת מהשינוי העמוק האמור בפוליטיקה הישראלית. ימינה מתנצלת על מה שהיא, במקום לנופף בזה כדגל; היא פועלת מתוך אינטואיציה ולא מתוך מודעות שלמה; אף שבידיה הפתרון הנכון למשבר העמוק בתהליך שיבת ציון בדור הזה, היא עדיין מתקשה לומר אותו בקול גדול ובריש גלי.

על שלושה ועל ארבע צירי שסעים מתקיימת הפוליטיקה הישראלית: על הציר המדיני של ימין ושמאל; על הציר האמוני של דתיים וחילוניים; על הציר העדתי של מזרחיים ואשכנזים ועל ציר נוסף, שהוא עניין לעצמו, הציר הלאומי של יהודים וערבים. הכאוס הפוליטי מוכיח שמערכת זו כבר לא מתפקדת, ושעלינו להוליד, ממש יש מאין, מכנה משותף חדש שיצור הסכמה רחבה חדשה בחברה הישראלית.

בעצם עשייתה הוכיחה ימינה שדרכה יכולה להוות את הנקודה המרכזית של המערכת המורכבת הזו – נקודה שנושאת את כל ההפכים, ושמאותה סיבה בדיוק סופגת את כול הלחצים וחווה את ההתנגדות הקשה ביותר. רבים מידי במערכת הפוליטית הישראלית מתפרנסים מהשסעים הללו. עבורם גילוי של נקודת אמצע שמנסה לאחות את הקרעים הוא איום קיומי, והם יעשו הכול כדי למוטט אותה.

קצת קשה לדבר על הרעיון של ימינה ועל האידאולוגיה שלה, אבל לא כי אין לה כאלה, אלא מכיוון שהיא לא לגמרי מודעת להם אף שהיא פועלת על פיהם. זו הסיבה לבלבול הגדול של בנט בישורת האחרונה לקראת הבחירות האחרונות, שהביא אותו לפיזור הבטחות מיותרות וסותרות, לאובדן מנדטים ולהסתבכות עם תדמית של שקרן.

ימינה חייבת להפסיק להתנצל. דווקא בגלל היותה תנועה ציונית דתית לאומית היא יכולה להוות את הגשר המחבר את הציבוריות הישראלית בכול צירי השסעים האמורים. הפעם לא מדובר על המקף המחבר הציוני-דתי המפורסם של בורג שהיה במהותו פשרה; הפעם מדובר על סינתזה חדשה של כל הניגודים, שמבשרת שלב חדש בתהליך התחייה. לבשורה פוליטית כזו יש סיכוי גדול בפוליטיקה הישראלית, אבל בתנאי שהיא תאמר במפורש.

בהסברו של הרב קוק להכרחיותו של לחם העוני שאכלו אבותינו במצריים הוא מדגיש שאין די בצד החיובי כדי שכוח חיים יצא אל הפועל; יש צורך גם בהתנגדות גדולה, בכוח "שהוא הפכו...העוצר, הדוחק והמונע, הלוחץ בעד הכוח המוכן לצאת, שלא יצא, שיהיה כלוא ונסכר", כדי שבבוא הזמן להופעת כוח החיים החדש, ההתנגדות הזו תוסיף לו "חופש ועוצמה להגדיל מעופו ועוז חיי התנשאות פועלו" (עולת ראיה). אם ההתנגדות לימינה תביא אותה לפרש בפה מלא את הבשורה הפוליטית שהיא נושאת, אין לה מה לחשוש מבחירות נוספות; גם אם תקבל רק ששה מנדטים בבחירות כאלה, היא תוכל למלא את יעודה. ואם היא לא מסוגלת לכך, הרי שלא אלמן ישראל ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.