הלוויה שהיא ציון דרך

נפל דבר בישראל. רוב עם ישראל חש בזמננו שייכות לתורת ישראל ורוחש לה כבוד.

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 25.3.2022

ראינו כבר לא מעט הלוויות של גדולי תורה מהציבור החרדי אבל הלווייתו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל השבוע הייתה יוצאת דופן. לא מאות האלפים שליוו אותו בדרכו האחרונה עשו את ההבדל; ראינו כבר הלוויות גדולות כאלה בעבר. גם לא מפגן העוצמה המרשים של החברה החרדית שבא לידי ביטוי בהלוויה הזאת הוא העניין; כבר חזינו במפגני כוח מסוג זה בעבר. הדבר שראינו השבוע שלא ראינו בהלוויות של גדולי תורת חרדים בעבר היה יחסה של החברה הכללית, החילונית ברובה, לתורת ישראל בכלל ולגדול תורה כרב קנייבסקי בפרט.

התקשורת תמיד סקרה הלוויות של גדולי תורה חרדים, אבל היה זה תמיד מתוך סקרנות וממבט מהצד, בלי שום מעורבות והזדהות. הפעם זה היה אחרת. התקשורת הישראלית יצאה מעורה כדי להפוך את הלווייתו של הרב קנייבסקי זצ"ל לאירוע לאומי. קל היה לחוש כיצד היא מזדהה עם האבל שפקד את החברה החרדית, נוטלת בו חלק, ומאיצה בציבור הישראלי כולו לחוש את החיסרון ולהרגיש את משמעותו.

מרואיינים חרדים שעלו לערוצי החדשות לא ידעו עדנה שכזו. לא רק שהתקשורת הישראלית נתנה להם פיתחון פה אלא שהיא אף המריצה אותם להרבות בשבחו של הרב. עוד ועוד פרטים על צניעותו המופלגת, על התמדתו בתורה, על הסתפקותו במועט ועל בריחתו מכבוד, נחשפו בעזרתה האדיבה של התקשורת. גם הסיפור על מנהגו להמתין לאשתו לארוחת הצהריים לא הוחמץ. כך גם באשר למספר דפי הגמרא שלמד מידי יום ומשמעות לימודם. התקשורת הישראלית הפכה את הרב חיים לדמות מופת הראויה לחיקוי והיא לא עשתה זאת מתוך תחושה של מלוי חובה ממלכתית רשמית, כפי שנעשה בעבר בהלוויות של ראשי ממשלה ונשיאים, אלא מתוך יראת כבוד אמתית, הערכה כנה והזדהות עם האיש עם אורחות חייו ובעיקר עם התורה. והכל בשידור חי ומתוך אולפן פתוח ורצוף, בלי לוותר אפילו על העברת ההספדים בשידור ישיר.

גם הרשתות החברתיות הוצפו באין סוף דברי הערכה ותשבחות. כל מי שזכה לפגוש אותו אי פעם שיתף תמונה או סיפר סיפור. דירת שני החדרים הישנה שלו בבני ברק הפכה ליהלום שבכתר. הסנטימנט הציבורי של יראת כבוד לדמות מופת התורנית היה מובהק. פה ושם, בעיקר בחוגים הפרוגרסיביים והליברלים הקיצוניים, אפשר היה לשמוע קיטור על פקקי התנועה ועל יום העבודה שבוזבז, אבל אלה היו יוצאים מן הכלל שהבליטו מצוין את הכלל. כלל ישראל חש שהרב חיים קנייבסקי ותורתו שייכים גם לו.

נפל דבר בישראל. רוב עם ישראל חש בזמננו שייכות לתורת ישראל ורוחש לה כבוד. "ידע העולם כולו ויראה את הכבוד שעם ישראל נותן לתורה", צייץ ינון מגל אמירה שזכתה לפופולאריות רבה והביאה לידי ביטוי לא רק את התחושה של הציבור החרדי נוכח האבל, אלא גם את תחושתו של רוב הציבור הישראלי. הכבוד הזה לתורת ישראל, שנחשף לפתע בהלוויה הזו, לא נוצר ברגע; הוא פרי של תהליכים תודעתיים היסטוריים ארוכים שמביאים את החברה הישראלית להתייחס בדורנו לתורת ישראל באופן שונה מזה שהתייחסו אליה חלק ממייסדיה. אחרי דור או שניים של מרידה, זלזול ומיאוס ביהדות ובמסורת כדברים שאבד עליהם הכלח, התחיל תהליך הפוך. הריקנות שנוצרה עכב הניתוק מהשורשים, יצרה שאיפה להתמלא בתוכן ישראלי מקורי ולחיפוש דרך להתחבר מחדש לתורת ישראל. היחס המיוחד לתורה, ללימודה ולגדולי נושאיה כפי שבא לידי ביטוי השבוע, הוא קצה קרחון שחשף מהפכה שקטה שמתרחשת מתחת לפני השטח כבר שנות דור. בשלב הנוכחי היא מתגלה בנתינת כבוד לתורה וביחס של הערכה והוקרה לה ולגדוליה, אבל זהו שלב ראשון בלבד.

בספרו "אורות התשובה", כותב הרב קוק שתהליך התשובה וההתקרבות של הדור שנתרחק מקדושתה של תורה "צריך" שיתרחש בארבע שלבים: "כבוד הדת, חבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת". התחדשות האמונית הציבורית הישראלית לא אמורה להתרחש באקט חד פעמי אלא בתהליך, בשלבים. וכל שלב מתקדם, מדגיש שם הרב, תלוי במילוי של השלב הקודם. אין קפיצות דרך בתשובה הציבורית.

הלווייתו של הרב חיים קנייבסקי שהביאה לידי ביטוי את הכבוד שעם ישראל רוחש היום לתורת ישראל ללומדיה ולנושאיה, מיפתה בדייקנות את השלב בו נמצא תהליך ההתחדשות האמונית של עם ישראל. זהו רק שלב ראשון בדרך הארוכה של ההתחדשות רוחנית של עם ישראל בארצו, שלא תפסח גם על לומדי התורה ומקיימיה.