רוב אזרחי ישראל מעדיפים לשכוח מהר הבית, אבל הוא לא שוכח אותנו. שוב ושוב הוא תובע את עלבונו ולא מאפשר לנו להתעלם ממנו ולהתכחש לאמת שהוא נושא.
בס"ד
פורסם ב"מקור ראשון" ב- 21.4.2002
נוכח
המהומות שהתחוללו השבוע בהר הבית אי אפשר שלא להיזכר במה שאמר המשורר אורי צבי
גרינברג: "השולט בהר שולט בארץ". מאז הצהיר מוטה גור "הר הבית
בידינו" נשחקה גם מעט הריבונות שהתירה לעצמה מדינת ישראל בהר הבית בעקבות
מלחמת ששת הימים. הר הבית כבר לא בידנו ואירועי השבוע היו רק תזכורת לעובדה זו,
שממשלות ישראל לדורותיהן מעדיפות להתעלם ממנה.
רוב
אזרחי ישראל מעדיפים לשכוח מהר הבית, אבל הוא לא שוכח אותנו. שוב ושוב הוא תובע את
עלבונו ולא מאפשר לנו להתעלם ממנו ולהתכחש לאמת שהוא נושא. ואם אנחנו מעדיפים לדחוף
את ההר מתחת לשטיח בתקווה שהגיבנת לא תיראה עוד, הוא שולח את הערבים לחשוף אותה
בפנינו.
קל מאוד
להצית את המזרח התיכון; צריך רק לזהות את ליבתו. מי שמצית את ההר מצית את הארץ. כמו
בחד גדיא המפורסם, הוא גורם בקלות לשרשרת ניפוץ של סיבות ומסובבים, כפי שראינו השבוע.
לכן מעדיף החמאס לעורר מהומות בהר הבית מאשר לירות קטיושות בעוטף עזה. זה הרבה קל,
לא עולה לא במאומה ולאין ערוך יותר יעיל מבחינתו. כמה עשרות פעילים שמתססים את
ההמון הערבי מוסלמי במקום ובזמן המתאימים, וכל המציאות הרעועה המאפיינת את ישראל
מחשבת להישבר. זו דרכו של הר הבית לנפץ לנו את האשליות ולהבהיר ששום יציבות לא
תיתכן כול עוד אנחנו מתכחשים לו.
קודם כל
הקואליציה. מנסור עבאס, עם כל כוונותיו הטובות, לפחות אלה המוצהרות, לא יכול שלא
לאיים בפרוקה. כשמדובר באל-אקצה, הוא חייב ליישר קו עם הרחוב הערבי המוסלמי הישראלי.
כך מצליח הר הבית לאיים בהפלת הממשלה הנוכחית, שמצבה רעוע גם בלאו הכי, ולקפד את ניסיונותיה
להוציא את ישראל מהכאוס הפוליטי וליצור שיווי משקל פוליטי מינימלי בישראל כדי
שהממשל יוכל לתפקד. גם האופוזיציה מוסיפה שמן למדורה; היא לא יכולה להתאפק מלנצל
את ההזדמנות לתקוף את הקואליציה ולהאשים אותה במהומות. היו ימים שהאופוזיציה, גם
זו של הליכוד, גילתה אחריות לאומית, אבל הימים האלה חלפו מזמן.
גם את מרקם
היחסים העדין והמורכב של ישראל עם המדינות הערביות במזרח התיכון הר הבית פורם
בקלות. עבדאללה מלך ירדן לא יכול שלא לגנות את ישראל, וראש הממשלה ושר החוץ לא
יכולים שלא להגיב ולגנות את הגינוי. גם מחבלי החמאס והג'יהאד האיסלמי לא יכולים לעמוד
מנגד וחשים חובה קדושה לירות לפחות קטיושה או שתיים (בינתיים) בשביל הפרוטוקול. אפילו
נשיא תורכיה רג'פ ארדואן, שנרגע לאחרונה ומנסה לשקם את היחסים המדיניים שלו עם
ישראל, נכנס לדיכאון עמוק בעקבות המהומות. "מה שקורה באל-אקצה הוא עצב גדול
עבורנו", אמר. מסכן, עצוב לו נורא.
כך פועל החד
גדיא הזה; הצתת אש בהר הבית ממוטטת את כל הסדרים ומערכות היחסים הפוליטיים
והמדיניים, בתוך ישראל ועם שכנותיה, ומציגה אותם ככלי ריק. רק אירוני הוא שהכול
התחיל, לכאורה, מחד גדיא ממש. גדי אחד קטן שאחד מפעילי הר הבית הטעין על כתפו
במטרה לצעוד אתו להר על מנת לחדש את מצוות הקרבת קורבן הפסח. הוא נעצר כמובן על
ידי המשטרה, אבל זה הספיק לערבים שחפצו בכך כדי לתרץ את המהומות. לא צריך להתבלבל.
לא הגדי גרם למהומות, הוא רק היה התירוץ, בדיוק כפי שעליית אריאל שרון להר הבית
בשנת 2000, לא הייתה הסיבה לפרוץ האינתיפאדה השנייה אלא רק שקר תעמולתי.
הר הבית
לא עומד להניח לנו. האמת שהוא נושא ממוטטת כל ניסיון לבסס את המציאות הישראלית על
אמת זמנית, חלקית ומסולפת. עם זאת, ברור לחלוטין שאין כרגע בישראל שום כוח פוליטי
שיכול לשנות מיסודו את המצב בהר הבית ולהשיב למדינת ישראל את הריבונות עליו. החברה
הישראלית רחוקה מאוד מתודעה שתאפשר לה זאת. על השמאל הישראלי אין מה לדבר כמובן,
אבל גם לא על מחנה הימין. הליכוד בצביעותו יכול לתקוף את הממשלה, אבל כולנו זוכרים
מה היה כאן בזמן שלטונו. אפשר היה אולי לקוות שחה"כ בן גביר יודיע על העברת לשכתו
להר הבית, פתרון הקסם שלו ושל תומכיו לפתרון כל בעיות הריבונות והמשילות בישראל,
אבל גם זה לא מסתמן בקרוב.
אבל ההר לא
שוכח אותנו. כפי שהוא כפה עלינו את נוכחותו ואמתו במלחמת ששת הימים, למרות שכחתנו והתכחשותנו,
הוא עתיד להכריח אותנו בדרכו שלו להחיל עליו מחדש את ריבונותנו, גם בעל כורחנו. אם
לא היום הרי מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה