פחד גבהים

הפיצול יאפשר לסמוטריץ' להקים מפלגה עצמאית על טהרת התפיסה התורנית,אבל זו תהיה מפלגת חסות של נתניהו והליכוד, מפלגת לווין, מנותקת מהציבור, "אגודת ישראל הסרוגה". 

בס"ד

ב' בשבט, תשפ"א

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

נפתלי בנט לא יכול לבוא בטענות לבצלאל סמוטריץ' על התרגיל שעשה לו. ברגע האחרון, בלי הודעה מוקדמת ובמהלך מתוכנן מראש, התפצל סמוטריץ' מבנט ונתן לו לחוות את הטעם אותו הטעים את אנשי הבית היהודי כשנטש אותם בעבר. נכון לרגע כתיבת שורות אלה נראה שהפיצול בימינה בלתי נמנע.

לפיצול של סמוטריץ' יש בסיס אידאולוגי מוצק. הוא ביטוי לתביעה אמתית, שזוכה גם לגיבוי ציבורי ורבני, לבטא בקול רם וצלול את הערכים של הזרם התורני של הציונות הדתית. יש לו גם נימוק פוליטי איתן: הוא נובע מהחשש שבנט ייקח את הקולות שסמוטריץ' יביא לו וישתמש בהם להקמת קואליציה עם לפיד או אפילו מר"ץ, רק כדי להגשים את מה שנראה לחוגים התורניים כחלומו הפרטי להיות ראש הממשלה.

מי שערכי האגף התורני של הכיפות הסרוגות יקרים לו, לא יכול לבטל את הטענות האלה. אבל גם אם מסכימים עליהן, עדיין נותרת השאלה מה עושים איתן. לאיזו מסקנה מעשית הן צריכות להוביל? האם הפיצול הוא שיקדם את העמדות והנושאים החשובים לסמוטריץ', או דווקא המשך ההליכה המשותפת? כדי לענות על כך ראוי לבחון את שתי האפשרויות.

הפיצול יאפשר לסמוטריץ' להקים מפלגה עצמאית על טהרת התפיסה התורנית והאינטרסים הפוליטיים שלה. זו תהיה מפלגה קטנה אבל ברורה בתוכנה, והיא תניף בגאון את הדגל של הציונות הדתית, לפחות התורנית. אם נשתחרר לרגע מהמילים הגבוהות, מדובר בסופו של דבר במפלגה במתכונת "אגודת ישראל הסרוגה"; מפלגה מגזרית שמתרכזת באינטרסים, בעמדות ובנושאים החשובים לה, שלא שואפת לראשות הממשלה ואפילו לא להיות כוח מרכזי ומשפיע בציבוריות הישראלית. היא תוכל לדבוק בעמדותיה בלי פשרות אבל תהיה זרה לכלל הציבור ומנותקת ממנו. כמו המפלגות החרדיות היא תהיה מפלגת חסות של הליכוד, מפלגת לוויין. נתניהו ייתן לה לעסוק בנושאים הקרובים לליבה, אבל ינטרל אותה מכול השפעה בנושאים המרכזיים כמו חוץ, משפטים ביטחון וכדומה. הוא יאפשר לסמוטריץ' לסלול כבישים ביו"ש, אבל לא להחיל ריבונות או לחולל שינויים משמעותיים במערכת המשפט.

בסופו של דבר מפלגה כזו גם לא תוכל להשמיע קול צלול. כי לבדה, בטהרתה, וגם אם תכלול את תנועת נעם ואת מה שנותר מהבית היהודי, היא לא תעבור בביטחון את אחוז החסימה. היא תהיה חייבת לחבור לאיתמר בן גביר. אז אמנם ישמע קולה מסוף העולם ועד סופו, אבל יפסיק להיות צלול ומדויק, לפחות לשיטתה.

מנגד, מתוך אותה ביקורת של האגף התורני על בנט, ניתן היה להגיע למסקנה הפוכה, שדווקא המשך הליכה עם ימינה ישרת את מטרותיו. ימינה במצבה קודם הפיצול עמדה להיות כוח מרכזי בכל קואליציה אפשרית. לא רק שבאמצעותה ניתן היה להביא למרכז הציבוריות הישראלית את הקול של האגף התורני, אלא שהיא גם הייתה מאפשרת לו השפעה עמוקה על מדיניות הממשלה הבאה. שיתוף פעולה חברי ופורה, כפי שידעו הנפשות הפועלות ליצור ביניהם בעבר, היה מאפשר לסמוטריץ' להשפיע לא רק על החלטותיו הפוליטיות של בנט, אלא גם על דרכו. בהקשבה צנועה סמוטריץ' היה גם יכול ללמוד ממנו ומנקודת מבטו דבר או שניים. אמת, זהו מצב מורכב יותר שמחייב מחירים ופשרות, אבל הוא מלא אפשרויות ופותח אופקים חדשים. הסיכוי להביא את אורו של הרב קוק ללב הציבוריות הישראלית, להפוך את הציונות הדתית לחלק מרכזי בשלטון, אם לא לתנועת שלטון ממש, הוא הנפת הדגל האמונית האמתית.

אבל הבעיה של סמוטריץ' ותומכיו היא שאיפתו של בנט להגיע לראשות הממשלה; הם רואים בה גחמה פרטית. אי אפשר לדחות בקש טענה זו, אבל אפשר לראות בשאיפה זו דווקא מעלה, להצטרף אליה, לתמוך בה, לברר ולדייק אותה, ולמנף אותה. אם הציבור הישראלי יבחר להנהגה חובש כיפה סרוגה, ודווקא דתי מסוגו של נפתלי בנט שאתו הוא יכול להזדהות, ישרה הדבר רוח ואווירה חדשים בציבוריות הישראלית, יקרב אותה למסורת, לאתוס הישראלי המקורי ולזהותה היהודית.

בכול מקרה, גם אם סמוטריץ מתנגד לשאיפות האישיות של בנט, רואה סכנה בחבירה לשמאל ומעדיף את מנהיגותו של נתניהו, הוא תמיד יכול לקחת את המנדטים שלו, לפרוש מימינה ולפעול לטרפוד המהלכים של בנט. סביר להניח שעם בנט הוא היה משיג יותר מנדטים עצמאיים מאשר עם בן גביר. המהלכים שסמוטריץ' חושש מהם הם בבחינת שמא, ואף מותנים בתוצאת הבחירות; היתרונות של ההליכה המשותפת הם בבחינת ברי. היא פותחת אופקים רחבים ואפשרויות חדשות. אבל ייתכן שדווקא זה מה שמפחיד את סמוטריץ' ותומכיו. אפשר שהם נתקפו בפחד גבהים. הם מעדיפים את הפינה החמה המדויקת והבטוחה שלהם תחת כנפי נתניהו והליכוד, מאשר להביא את ערכיהם למרכז ההוויה הישראלית.