סער יגלה: קר בחוץ

החזית מול נתניהו מתפוררת לכמה כוחות מתחרים. הוא יוכל לפרק אותה בקלות.

בס"ד

כ"ו בכסלו, תשפ"א

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

פרישתו של גדעון סער מהליכוד והקמת מפלגתו החדשה אינה בדיוק "פיהוק אחד גדול" כפי שהגדיר אותן מסיבות מובנות אחד מאנשי נתניהו, אבל גם לא בטוח שהן "אירוע דרמטי" כל כך, כפי שהגדירו אותה ערוצי הטלוויזיה ביום שלישי בערב. את סקרי היום שאחרי, שבהם קיבל סער בין 15 ל-18 מנדטים, צריך לקחת בערבון מוגבל. אנחנו כבר מכירים את הריטואל הזה. אבי גבאי קיבל 24 מנדטים בסקרים בבוקר שלמחרת, מה שנגמר בסופו של דבר כ"תאונת עבודה" של 6 מנדטים. בנט ושקד קיבלו למחרת פרישתם מהבית היהודי כ-12 מנדטים, וסיימו את המרוץ מתחת לאחוז החסימה. לא בטוח שפרישת סער תסתיים בהרבה יותר מזה.

"בנט ושקד גילו שקר בחוץ", צייץ בצלאל סמוטריץ' כשלושה שבועות אחרי שהם הקימו את "הימין החדש", והתכוון לעובדה שמהר מאוד נעלמה התמיכה הראשונית שזכו לה, והם חשו על בשרם את משמעות אובדן בסיס התמיכה הסוציו-פוליטי הטבעי ושל טשטוש הזיהוי האידאולוגי שלהם. סער עומד גם הוא לגלות תוך מספר שבועות כמה קר בחוץ.

לסער משקל סגולי אישי גבוה, אך משקל סגולי סוציו-פוליטי נמוך. הוא אדם ראוי, שקול, עקבי ואידאולוגי, בעל ניסיון פוליטי רב, היה שר בכיר בעבר, והוא ההפך הגמור מדמות הפוליטיקאי המתקוטט והצעקן האופיינית לזמננו. אבל אין לו בסיס תמיכה סוציו-פוליטי מובהק. הוא נכנס עכשיו לגוב האריות, בין הליכוד, ימינה, וכחול לבן, והקולות שהוא בונה עליהם הם בבחינת חולות נודדים ברוח הסקרים. יועז הנדל וצבי האוזר שחברו אליו הם אנשים לאומיים ואיכותיים, אבל גם הם באים משום מקום וחסרים בסיס פוליטי מובהק.   

סער לא יזנב בליכוד עמוק מידי. רוב תומכי הליכוד שאינם אנשי "רק ביבי" כבר נטשו אותו ועברו בעיקר לימינה. סער יאיץ את התפרקות כחול לבן, אבל האיום המידי שלו הוא דווקא על ימינה. המנדטים שחונים עכשיו אצל בנט הם המועמדים הראשונים לעבור לסער. אבל לבנט כמה יתרונות משמעותיים על פני סער. ראשית, הבסיס הפוליטי. עכשיו אפשר לראות עד כמה נבון היה מצדו לא להיפרד מסמוטריץ' ולשמור בכך על הזיהוי שלו עם הציונות הדתית. שנית, בשנה האחרונה על רקע משבר הקורונה הפגין בנט נוכחות בולטת והוכיח מנהיגות. הוא כבש לבבות בעת כהונתו כשר הביטחון והמשיך לצבור אהדה גם בהמשך. על סער פשוט לא שמענו לאורך כל המשבר. מן הסתם הוא היה בארץ בשנה האחרונה, אבל לא הותיר שום רושם. ועוד, בנט התגלה ככריזמטי, חרוץ, ענייני, מחובר לציבור, חם ועממי. סער לעומת זאת קר, רשמי, אפרורי ויבש, והוא יתקשה לסחוף אחריו את הציבור. הסקרים העכשוויים עתידים להשתנות במהרה.

נזקי פרישת סער לנתניהו שוליים בהשוואה לתועלת שהיא מביאה לו. בשלב זה, לפחות, סער מוריד את ימינה בסקרים אל מתחת לעשרים המנדטים ומחסל עבור נתניהו את האיום המידי והעיקרי מכיוונו של בנט. בנט סחף מנדטים בסקרים בעיקר משום שהסתמן כאפשרות הריאלית ביותר להחלפת נתניהו. העובדה הזו הייתה מביאה לו עוד מנדטים רבים מהמרכז-שמאל אם זה היה המצב גם בישורת האחרונה של הבחירות, וסביר להניח שהוא היה מגיע למצב של ראש בראש מול נתניהו. אבל כניסתו של סער מוציאה את העוקץ מימינה, הכוח היחיד שיכול היה לסכן את נתניהו. עכשיו החזית מול נתניהו מפוררת לכמה כוחות שאינם רק בינוניים אלא גם מתחרים ביניהם: סער, בנט, לפיד ומה שנותר מכחול לבן. נתניהו יוכל לפרק את החזית המפורדת הזאת בקלות בשיטות של הפרד ומשול. לכן יכול להיות שהפרישה של סער לא תדחה את הבחירות אלא דווקא תזרז אותן, לפחות מבחינת נתניהו.

אם באמת מאמין סער כדבריו שהגיע הזמן להחליף את השלטון, הוא יצטרך לחבור עם מפלגתו לבנט וימינה. אילו היה מודיע על כך מיד עם פרישתו היא הייתה הופכת באמת ל"אירוע דרמטי"; יחד הם היו מגיעים כבר השבוע למצב של לפחות ראש בראש מול נתניהו ומסתמנים בברור ככוח שמסוגל להחליף את השלטון. החיבור ביניהם טבעי. סער התחיל בתחיה, איש המחנה הלאומי, איש ארץ ישראל השלמה ובשנים האחרונות אף התקרב ליהדות. גם צבי האוזר ויועז הנדל עשויים מחומרים דומים. לא מאוחר ליצור את החיבור המתבקש הזה. שאלת השאלות, מי בראש, תיפתר בשבועות הבאים, כשהאבק והרושם של פרישת סער ישקעו, מחוגי הסקרים יחזרו לאיפוס, ויתברר מה כוחם האמתי של השניים זה ביחס לזה.