העולם החרדי הולך ומסיים את תפקידו

המגיפה הנוכחית עומדת לחולל שינויים משמעותיים בחלק גדול מהעולם החרדי. הוא לא יוכל להימלט מחשבון הנפש המתבקש. הוא כנראה יישאר חרדי באופיו אבל יהיה חייב למצוא את הדרך להתחדש ולהשתלב בהוויה הישראלית הנוכחית. אט אט ילך ויתברר שתפקידו ההיסטורי של העולם החרדי הפך למיותר, פשוט משום שהוא מולא בהצלחה. בזכותו יש לציונות לאן לחזור ומהיכן להתחדש.

בס"ד

כ"א בתשרי, תשפ"א

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

כדי לנסות להעריך מה המגיפה מחוללת בעולם החרדי בכלל ובחלקו החסידי בפרט, צריך להבין את התפקיד החשוב שהוא ממלא בתהליך ההיסטורי של שיבת ציון. ממבט שטחי נראה שהיהדות החרדית רק צופה בו מהצד ולא ממלאת בו תפקיד כלל, אך למעשה יש לה תפקיד מפתח בתהליך, גם אם פסיבי, והוא לא יוכל להגיע לתכליתו בלעדיה.

תהליך שיבתו של עם ישראל לארצו ולעצמו הוא מסע ארוך, מורכב ומסובך, צעד מהפכני בהיסטוריה. באשר לכל מסע, גם של האדם הפרטי, אנו מאחלים שיפתח ברגל ימין. אבל למרות שתשומת הלב ממוקדת ברגל ימין המובילה, רגל שמאל היא החשובה יותר. תפקידה הוא לייצב את המהלך על ידי ביסוס עמדתו ועמידתו של הגוף כולו. כל עוד רגל ימין נמצאת באוויר, כל עוד היא לא סיימה את המהלך והגוף כולו וידא שהמהלך נכון, ראוי, ומסתיים על קרקע יציבה – תפקידה של רגל שמאל הוא קריטי. היא הבסיס המאפשר את המהלך, אבל בתנאי שתישאר יציבה ולא תזוז. כל עוד לא הובטח שרגל ימין הגיעה לחוף מבטחים אסור לרגל שמאל להתרומם ולהצטרף אליה.

אי אפשר להגזים בחשיבותו של המהלך של תחיית עם ישראל וחזרתו לארצו ולכן גם לא במורכבותו ובסכנות הכרוכות בו. אחרי כאלפיים שנות תלישות, ארעיות, נדודים ופיזור, חוזר העם לארצו ולעצמו. מורכבותו של התהליך איננה רק בצדדים ההיסטוריים, מדיניים, ביטחוניים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים. האתגר הגדול הוא המהפכה התודעתית-רוחנית שכרוכה במעבר הזה מגלות לגאולה. תורת ארץ ישראל, לימדונו חז"ל, שונה מזו של בבל, והופעתה מהווה קפיצה במדרגת החיים הישראליים. גדלות לעומת קטנות.

 רגל ימין, הציונות, התחילה את המהלך המורכב וכל עוד הוא לא הסתיים בהצלחה והשלים את יעדיו מותיר הגוף הלאומי גם בסיס יציב כלשהו מאחור. הציונות יצאה מן היהדות המסורתית וממנה מקורות האנרגיה והתנופה שלה. כל עוד היא לא תמצא את הדרך לשוב למקורותיה, אמנם בפנים חדשות ומאירות יותר, היא תמשיך להתקשות בהשלמת המהלך, בדיוק כפי שאנו רואים בימינו. בכדי שיהיה לאן לחזור ומהיכן להתחדש, צריך גורם שישמר את נקודת המוצא ואת התוכן המקורי.

 זהו תפקידו של העולם החרדי – רגל שמאל. באופן דיאלקטי העולם החרדי הוא הבסיס המאפשר לגאולה לצעוד קדימה, דווקא באשר הוא נותר במקומו, מאחור. זהו תפקיד לא אטרקטיבי וכפוי טובה. לתהילה זוכה רגל ימין. היא הדינמית, הנועזת, המחדשת והנאורה. אבל העולם החרדי מבטיח את שיבת ציון הן כנקודת משען ומנוף לתנופת המהלך, והן על ידי הביטחון שיהיה לאן לחזור מבחינת רוחנית כדי שהתהליך יושלם. כל עוד לא נוצרה כאן תרבות יהודית אמונית אותנטית, נאורה, בריאה, יציבה ומאוזנת – תפקידו של העולם החרדי, רגל שמאל, הוא להיוותר מאחור, שמרני, מקובע, ספקני, ביקורתי ומנוכר.

על התפקיד החיוני הזה היהדות החרדית משלמת מחיר כבד. הוא מחייב הסתגרות ביחס לכול התחדשות וחידושים: המדע המודרני, ההשכלה, הקדמה, הציונות, המדינה שהיא הקימה ואפילו הסתייגות מארץ ישראל. להסתגרות הזו יש מחיר ועם כל ערכו איכותו ויתרונותיו של העולם החרדי, כולנו מודעים גם לעיוותים הרבים שלמרבה הצער קיימים בו, שלא כאן המקום לפרטם. עיוותים אנושיים-מוסריים, וגם תורניים. לא זו תורת החיים שאמורה לצמוח ולפרוח עם שיבת העם לארצו. לא זו תורת ארץ ישראל, תורת הגאולה, תורת האחריות הציבורית הישראלית וחיי האומה.

 אחד העיוותים שנוצרו בעולם החרדי בכלל ובחסידי בפרט הוא שהקהילתיות, שהיא מיסודות היהדות, הפכה אצלם לחזות הכול. ועצם קיומו מותנה בה. הצורך להסתגר הפך את הקהילתיות שלו – שיש בה כמובן הרבה צדדים יפים וחיוביים, אבל גם לא מעט צדדים מדכאים, חונקים ומנוונים – לנשמת חייו, בבחינת ייהרג ובל יעבור. הקהילתיות הזו, שאפשרה את הישרדותה של היהדות בגלות, הפכה עם החזרה לארץ לחרב פיפיות. בגלות היא סיפקה את ה"יחד" ההכרחי ושימשה כתחליף חיוני לכלל ישראליות; בגאולה היא מהוה מחסום מפניה. 

 המגיפה הנוכחית חושפת עיוותים רבים וסתירות רבות בחברה הישראלית. היא מאיצה תהליכים שבזמנים רגילים היו יכולים להימשך עשרות שנים ומבשילה אותם בטמפרטורה גבוהה בחודשים מעטים. היא חושפת גם את העיוותים של היהדות החרדית, ובראשם את הקהילתיות המאפיינת אותו, שהפכה אצלה מסם חיים לסם מוות.

 המגיפה הנוכחית עומדת לחולל שינויים משמעותיים בחלק גדול מהעולם החרדי. הוא לא יוכל להימלט מחשבון הנפש המתבקש. הוא כנראה יישאר חרדי באופיו אבל יהיה חייב למצוא את הדרך להתחדש ולהשתלב בהוויה הישראלית הנוכחית. רגל שמאל כבר לא יכולה שלא להתרומם ולהצטרף לרגל ימין, וזה עצמו האות שהציונות כבר מצאה את הדרך לשוב למקורותיה בתורת ישראל ושתורת ארץ ישראל כבר התחילה להופיע באומה. אט אט ילך ויתברר שתפקידו ההיסטורי של העולם החרדי הפך למיותר, פשוט משום שהוא מולא בהצלחה. בזכותו יש לציונות לאן לחזור ומהיכן להתחדש.

 (פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")