שטן גדול, שטן קטן

טראמפ הוא אדם ישיר ופשוט. במובן זה הוא דינוזאור. הוא נותר בעל תודעה מודרנית בעולם פוסט מודרני.

בס"ד

י"ג בטבת, תש"פ

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

"אתה לא יכול לעשות דבר לאיראן", התרברב המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי כלפי נשיא ארה"ב דונלנד טראמפ, יום לפני חיסולו המפתיע של מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני. אבל טראמפ הוכיח לו שהוא דווקא כן יכול. חמינאי לא התכוון כמובן לאי יכולת צבאית; הוא יודע מצוין שמבחינה צבאית, ארה"ב יכולה להחזיר את איראן מאה שנה לאחור בתוך ימים ספורים. חמינאי התכוון ליכולת נפשית-מוסרית.

הערכת המצב הזו של מנהיג איראן הייתה הגיונית לחלוטין. שני העשורים האחרונים הוכיחו שלמערב אין יכולת נפשית-מוסרית להתמודד עם המופרעים של העולם והם יכולים לעשות בו כרצונם. עברו חלפו להם הימים של מלחמת העולם השנייה, שבהם הגדירה ארה"ב את היטלר וגרמניה הנאצית כהתגלמות הרוע, ויצאה למלחמת הכרעה והשמדה נגדם. היום התודעה המערבית איננה מסוגלת להתמודד עם שום איום. אירופה נכנעת מול האסלם הקיצוני שמאיים עליה מבית ומחוץ. ארה"ב של אובמה לא רק שלא התמודדה מול האיום האיראני אלא הושיטה לו את הלחי השנייה, ניסתה לרצות אותו ואף טיפחה אותו. האחראי הישיר לכאוס המתחולל במזרח התיכון מזה קרוב לעשור הוא נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה. הוא גם אחראי להפיכתו של קים ג'ונג-און המופרע הצפון קוראני לאיום ממשי על שלום העולם. המופרעים של העולם למדו שמול המערב רק המעז מנצח, והם אכן העזו – וניצחו. כששרת החוץ של האיחוד האירופי עולה לרגל לאיראן ומנשקת את ידי האייטולות כשהיא עוטה כיסוי ראש, זוהי בהחלט תמונת ניצחון.

אבל מה לנו להלין על אחרים. גם מדיניות ישראל התבססה בעבר על המחשבה שאם נרצה את הטרור ונעניק לו מדינה הוא יניח לנו, והסיסמה המופקרת של "שלום עושים עם אויבים" שלטה כאן שנים רבות. וגם אצלנו זוהי הנכות הנפשית-מוסרית ולא חוסר היכולת הצבאית, שאפשרה, ועדיין מאפשרת, לגידולים ממאירים כאלה למרר את חיינו. אנחנו מאכילים את הרשות הפלסטינית כבר קרוב לשנות דור בתקווה שהיא לא תינשך את היד המאכילה אותה, אף שהיא מקפידה לעשות זאת כל ארוחה מחדש.

אז מה יש בו בטראמפ, מעבר לכול אותן תכונות צבעוניות שהתקשורת עסוקה בהן לעייפה, שאפשר לו להפתיע את עלי חמינאי? התשובה ברורה: טראמפ הוא אדם ישיר ופשוט. הוא לא מבולבל. יש אצלו טוב ורע ויש טובים ורעים. יש אצלו מוסר וצדק מוחלטים. כוחו בפשטותו ובחוסר התחכום שלו. במובן הזה טראמפ הוא דינוזאור. הוא נותר בעל תודעה מודרנית בעולם שהוא כבר פוסט מודרני. לכן כל בלבולי המוח הנאורים המתוחכמים והמפולפלים של התודעה הפוסט מודרנית והתקינות הפוליטית, שסירסו ושיתקו את המערב, שהביאו אותו למצב שהוא כבר לא יודע להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר בין אוהב לאויב, לא נגעו בטראמפ כהוא זה.   

ישנם כמובן אינטרסים פוליטיים גלובליים במדיניות של טראמפ, אבל שורשה הוא בבריאות המוסרית. טראמפ קורא לדברים בשמם. איראן היא השטן הגדול, היא התגלמות של הרוע העולמי, היא זורעת הרס, הרג וסבל במזה"ת, היא סכנה לשלום העולם, וצריך להוריד אותה על ברכיה. כך רואה טראמפ את העולם. בפשטות. מבחינתו חיסולו של סולימאני הוא לא רק פגיעה קשה בתדמית המתרברבת של איראן ובכוחות ייצוא המהפכה האיסלמית השיעית לכול רחבי המזה"ת; היא חיסולו של נחש. במדיניותו של טראמפ  חוזרים מושגי הטוב והרע, הצדק והעוול, האמת והשקר ו"ציר הרשע", לבימת הפוליטיקה העולמית.  

זוהי בדיוק הסיבה לכך שהשמאל העולמי הליברלי והפרוגרסיבי, במערב ואצלנו, הזדעזע כל כך מחיסולו של סולמינאי, גינה אותו ומתאבל. על עצמו הוא מתאבל. החיסול הזה ממוטט את עולמו ומציג אותו ככלי ריק. הוא מוריד את המסכה מעל פניו, את הכסות המוסרית שהוא עוטה על עצמו, את הפוזה של הנאורות שהוא מתהדר בה, וחושף את חולשת הדעת והבלבול שלו. והבלבול הזה הוא אסון מוסרי משום שהוא הביצה שמאפשרת לרע העולמי לפרוח.

איראן היא השטן הגדול, ובה עוסק לשמחתנו הנשיא דונלנד טראמפ. התגובה האיראנית המינורית והסמלית, לפחות בשלב זה, מעידה שטראמפ יודע את המלאכה. לנו יש שטן קטן משלנו, הטרור הפלסטיני. הרשות הפלסטינית, פרי יצירתו של הארכי טרוריסט יאסר ערפאת, היא התוצאה הישירה של החולשה והבלבול המוסריים שלנו. אי אפשר להמשיך להנשים אותה, ואסור לנו להשלות את עצמנו שהיא תשלים אתנו. ברוע לא מכירים ולא עושים אתו הסכמים; יש לקרוא לו בשמו ולהעביר אותו מן העולם.