אתה בחרתנו

כעם, אין אנחנו יכולים לחיות רק למען עצמנו, אנחנו זקוקים לפרספקטיבה ולייעוד הרבה יותר רחבים ומקיפים, כלל-אנושיים. הביקורת של השמאל הקיצוני יונקת אם כן מאמת גדולה, אבל לא כך הפתרון שהוא מציע.

מה שמתגלה בדור שלנו הוא עומק האמת שבביקורתו של הרב קוק על האידאולוגיה הציונית הקלאסית, ששאפה לבסס את חזרתנו לארצנו, את שיבת ציון המודרנית, על הרעיון של "עם ככל העמים", על הרעיון הלאומי מהזן האירופי.

"טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החידלון מההכרה של "אתה בחרתנו" (אורות, עמ' נ"ה)", כותב הרב קוק, ומתכוון בין היתר לכך שהרוח הישראלית לא תוכל להצדיק לאורך זמן לאומיות אגואיסטית, שוביניסטית, המבוססת רק על הדאגה של עם לעצמו.

למרבה הפלא, דווקא בביקורתו של השמאל הרדיקלי של דורנו, מתגלה חוסר הנחת מלאומיות מצומצמת שכזו. הרבה שנאה עצמית, שפלות מוסרית, רדידות רעיונית ושאר קלקולים וסירחונות מניעים את הביקורת הזו של השמאל הרדיקלי, אבל בנקודתה הפנימית, גם אם היא עצמה איננה מודעת לכך, היא יונקת ממקום גבוה מאד, אותו מביא לידי ביטוי גם הרב צבי יהודה קוק בספרו "לנתיבות ישראל": "אין לנו לאומיות שוביניית גרידא כשאר אומות העולם; לאומיותנו הלא היא תמיד גם קוסמופוליטית, תמיד גם אנושית-כללית וגם עולמית-כללית.....כי האידאלים העולמיים, הנצחיים, האינסופיים, האלוהיים, אשר הובעו בראשית מטעו של עמנו ובאביב ממלכתו, גנוזים הם בה ומקימים אותה (עמ' ט"ז)". 

אכן, כעם, אין אנחנו יכולים לחיות רק למען עצמנו, אנחנו זקוקים לפרספקטיבה ולייעוד הרבה יותר רחבים ומקיפים, כלל-אנושיים. הביקורת של השמאל הקיצוני יונקת אם כן מאמת גדולה, אבל לא כך הפתרון שהוא מציע. כי בשם הממד האוניברסלי שואף השמאל הקיצוני לחיסול הלאומיות שלנו, לחיסול המפעל של שיבת ציון, ולהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, למדינה קוסמופוליטית מתוך פרוק וריסוק המסגרת, ההגדרה והתודעה הלאומית.

מתוך עומק תורת ישראל, הבין הרב קוק – בניגוד להם – שהקוסמופוליטיות שלנו לא חייבת לבוא וגם לא תוכל לבוא על חשבון הלאומיות שלנו ועל חורבותיה, על ידי פרוק וריסוק המסגרת הלאומית שלנו, אלא דווקא על ידי גלוי ממד העומק שלה, חשיפת נשמתה והכרת ייעודה האוניברסלי, דבר שיחזק את המסגרת הלאומית, ייתן לה עומק ועושר רוחני, יוסיף לה משמעות, ימתק וימתן את האגואיזם שעלול להתגלות בה, יבסס אותה על אדני נצח ויאפשר לה חיי עולם, ולכן הוא טען כבר אז, לפני כמאה שנה, ש"טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החידלון מההכרה של "אתה בחרתנו".

השמאל הישראלי הקיצוני של דורנו מוכיח את צדקתו של הרב קוק, אבל הוא מוכיח בביקורת שלו עוד דבר חשוב: שמבחינה היסטורית האידאולוגיה הלאומית הציונית הקלאסית סיימה את תפקידה, שהיא איננה יכולה להמשיך להוות את הבסיס להווייתנו הלאומית, ושהגיע זמנה של הלאומיות המקורית שלנו, הלאומיות המבוססת על מקורותינו העצמיים בתורת ישראל, לאומיות שהיא בו זמנית גם אוניברסלית – הלאומיות האמונית.

"תוהו קודם לתיקון" מלמדים אותנו חז"ל. התוהו מבשר את התיקון, מעורר אותו – ומאלץ אותו – לצאת אל הפועל. הדברים מופיעים בסדר אלוקי; קודם כול בצורה הרסנית, ואח"כ – ומתוך כך – בהופעה המתוקנת שלהם.