כשחז"ל מלמדים אותנו ש"דרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש" הם מלמדים אותנו אמת פסיכולוגית עמוקה על מבנה נפשם של האיש והאשה; הם מזכירים לנו אמת מטאפיזית, קוסמית, מוחלטת. אלוקית.
בס"ד
ז' בשבט, תשע"ח
"העליהום"
הכללי על סמוטריץ ועל הרבנים החרד"לים עושה לי דז'ה-וו; אני לא יכול להשתחרר
מההרגשה שכבר הייתי בסרט הזה.
"פרימיטיביים",
"חשוכים", "ימי הביניים". "אלה שנותרו מאחור". לא
מצליח להיזכר מתי כבר שמעתי את זה.
"כדאי
שבצלאל סמוטריץ׳ יפנים שכבר אין קונים לסחורה שלו, רוב רובם של אזרחי ישראל הולכים
קדימה ומתנגדים לאמירות המטורפות והפרימיטיביות האלה", אומרת חה"כ תמר
זנברג, "הציבור הישראלי חזק יותר וימשיך להילחם בתופעות שוליים קיצוניות כמו
המתנגדים....".
"אין
קונים לסחורה"; "אזרחי ישראל הולכים קדימה" "אמירות מטורפות".
מגרד את הראש ומנסה להיזכר. מאיפה בדיוק האמירות הללו נלקחו. מגרד.
כן.
מצאתי. איך שכחתי. אוסלו. כמובן.
גם אז
היה "עליהום" על אותם רבנים מפגרים, פרימיטיביים, חשוכים – כמו הרב
אליהו, הרב אבינר ושאר רבנים "קיצוניים", "משיחיים" וכדומה –
שלא מסוגלים להבין שהעם לא איתם, ש"אין קונים לסחורה שלהם",
"שאזרחי ישראל הולכים קדימה". "שהגיע עידן השלום". ש"עבר
זמנם".
גם אז הרבנים
האלה קלקלו את החגיגות. אז היו החגיגות בשם השלום. היום בשם השוויון.
ובאמת,
איך אפשר להתנגד לשלום. ומיהו שיתנגד לשוויון. מי יעז.
אבל גם
אז הם העזו לא להתיישר, לא להיכנע, להצביע ולומר שהמלך ערו-ם.
גם אז הם
ידעו שלא יקשיבו להם, שילעגו להם מעל בימת הכנסת, שהתהליך יימשך איתם או בלעדיהם,
שרוב העם קונה את השקרים והדמיונות של השמאל – אפילו "הדתיים" – שנצטרך
ללמוד מהרגליים, לשלם מחיר כואב; אבל הם גם יידעו שחובתם למחות, חובתם להתריע,
חובתם לומר את דבריהם, ושביום מן הימים יתברר שדווקא הם, שעמדו בעוז מול נבאי השקר
– שדיברו בשם אלוקי ישראל – שדווקא הם צדקו.
לא הם
ניצחו בוויכוח. לא היה בכוחם לעצור את הזרם. גדול מהם. המציאות ניצחה, האמת
האלוקית של "לך נתתי את הארץ הזו" ניצחה. כי האמת האלוקית חזקה מכולם;
חזקה מאובמה, מקלינטון, מסקרי דעת קהל, מפרס, מהאיחוד האירופי, מהערבים, מהשמאל –
וגם אפילו מהימין. לא אדם היא להינחם.
וגם
היום, שלא תטעו, הם יודעים שיצחקו עליהם. שלא יקשיבו. שילעגו. שנצטרך ללמוד מן הרגליים.
לשלם מחיר כואב. אבל הם גם יודעים שהם אינם פטורים מלומר את האמת של תורת ישראל.
שלא יגידו שלא אמרנו.
כי
כשחז"ל מלמדים אותנו ש"דרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש"
הם מלמדים אותנו אמת פסיכולוגית עמוקה על מבנה נפשם של האיש והאשה; הם מזכירים לנו
אמת מטאפיזית, קוסמית, מוחלטת. אלוקית. אמת שעל פיה נברא העולם. והאדם. לא כזו
שנתונה להכרעה דמוקרטית, לבחירה אנושית, להעדפות פוליטיות או תרבותיות. לא אמת
אופנתית, אמת של שדרני ערוץ 2 ופרשני "ידיעות אחרונות"
ו"הארץ". לא כזו שארגוני השמאל יכולים לשנות, גם לא הזרמת כספים
אירופאיים. לא כזו שנביאי שקר פוסט
מודרניים יכולים לה, ואפילו לא כבוד ראש הממשלה.
אמת
אלוקית. שברגע האמת, ברגעי המבחן האמתיים – תיחשף.
והם
יודעים שלא יקשיבו. אבל הם יודעים גם שיום אחד גם האמת הזו תצא לאור. בדיוק כמו
ההיא.
והם
יודעים עוד דבר חשוב אחד. וזה העיקר: שממש כמו שאז לא שאיפת שלום הניעה את אדריכלי
הסכם אוסלו, כך גם היום, לא שאיפת שוויון לנשים בצה"ל מניעה את הקרן החדשה
וארגוניה:
"אני רוצה שלום
כדי שתהיה "ישראליות". השלום איננו מטרה בפני עצמה. זהו אמצעי להעביר את
ישראל מעידן אחד לעידן אחר, לעידן של מה שאני מחשיב כמדינה נורמלית.
"ישראליזציה" של החברה במקום "ייהוד" שלה...(רון פונדק. מאדריכלי
הסכמי אוסלו, ברגע של אמת)".
כן. דז'ה-וו.
אותו סרט בדיוק. אותו הסיפור. מלחמת תרבות.
"ישראליזציה"
של החברה במקום "ייהוד" שלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה