סיפוח דמוקרטי

מבחינה עקרונית-דמוקרטית סיפוח שטחי C הוא עניין פשוט יחסית; אבל כיצד מתקדמים הלאה. אז למה שלא נשאל אותם, את התושבים הערבים.

בס"ד

כ"ג בטבת, תשע"ז

בואו נדבר רגע על מה עושים אחרי החלת הריבונות על שטחי C, או לפחות על מעלה אדומים וגושי ההתיישבות. כמובן, אנחנו עדיין לא שם, ולמרות שאפילו א.ב. יהושע כבר מבין שאין מנוס מכך ומוכן לדבר על זה, הדבר עוד ייקח זמן, אבל תמיד טוב לחשוב צעד אחד קדימה.

מבחינה עקרונית-דמוקרטית סיפוח שטחי C הוא עניין פשוט יחסית; מתגוררים שם כ-60-80 אלף ערבים, ואפשר לתת להם מעמד כשל ערביי ירושלים המזרחית, או אפילו אזרחות שלמה, כולל זכות בחירה לכנסת. נעמוד בזה. יצא לנו יותר זול מאוסלו, וגם התושבים הערבים יקפצו על זה בלב שלם. אבל מה עושים אחרי כן. כיצד מתקדמים. כיצד ממשיכים את התהליך גם לשטחי A ו-B?

אז למה, לשם שינוי, שלא נשאל אותם, את התושבים הערבים?

ראוי להתחיל מאותם כפרים שצמודים גאוגרפית לשטחי C. נותיר להם את הבחירה להצטרף ולקבל על עצמם את הריבונות הישראלית. אפשרות אחת היא שנפנה למוכתר הכפר או לנכבדים, כמייצגים של כל תושביו, והם ידברו בשמו; אפשרות אחרת היא לתת להם אפשרות לערוך בתוך הכפר משאל-כפר דמוקרטי (ונניח בצד כרגע את השאלה כיצד מבטיחים שארגוני הטרור והרשות לא יפריעו לו להתנהל).

כפר שיבחר להצטרף, בתנאים שנציע, כמו למשל מתן מעמד אזרחי דומה לזה של ערביי מזרח ירושלים, – מעמד מיוחד של "תושב קבע" שיצרו בזמנו מפא"י ההיסטורית והשמאל הישראלי ולכן הוא יכול להיות לגיטימי בעיני רוב הציבור הישראלי – תוחל הריבונות הישראלית גם עליו והוא יצטרף לרצף הגאוגרפי.

מה נשיג על ידי תהליך כזה:  

א.    הריבונות תוחל עליהם מבחירתם שלהם, מה שייפתח פתח לסיכוי והיתכנות לשיתוף פעולה מבחינתם.

ב.   הדבר גם יספק רווח הסברתי עצום, פנים-ישראלי ובינלאומי חשוב. מי שיתנגד למהלך, בין אם יהיה זה השמאל הישראלי, האיחוד האירופי, או הרשות הפלסטינית, יוכיח בהתנגדותו שלא רצונם האמתי של התושבים הערביים עומד לנגד עיניו, אלא אינטרסים ושיקולים הזרים להם. לכן גם חשוב שהבחירות הללו יערכו בשקיפות ובהוגנות מלאות, ובהחלט ניתן לשקול פיקוח בינלאומי עליהן במידה והוא יוכל להיות ניטרלי באמת.  

ג.      כל מי שמכיר את השטח יודע שרוב התושבים הערבים חפצים בעיקר בשקט, פרנסה, כבוד, חינוך עצמאי ויחס הוגן. הם שונאים את הרשות יותר מאשר אותנו. אנחנו הפקרנו אותם לידי הרשות וארגוני הטרור, ואפשרנו להם לשלוט בהם לצורך עצמם. תהליך כזה יפרק את השליטה וההגמוניה של הרשות הפלסטינית ואת השפעתם של החמאס ושאר הארגונים, שנהנים כרגע מהוואקום שאנחנו הותרנו בכפרים. כפר שיצטרף יקבל כמובן גם חסות ביטחונית ישראלית כנגדם. אחרי כחמישה כפרים כאלה – כול השאר ירוצו להצטרף.

ד.    בהמשך התהליך, יצורפו מספר כפרים כאלה למועצה אזורית אחת. מועצה זו תקבל אוטונומיה מקומית ותקבל לאחריותה תחומי חיים אזרחים ככול שיתאפשר מבחינתנו. המועצות יצטרפו לקנטונים, בהתאם ל"תוכנית הקנטונים" של ד"ר מרדכי קידר. לקנטונים המקומיים-אזוריים לא תהייה מסגרת-על לאומית. הם יהיו כפופים ישירות לישראל. מעל הכול תתפרש מטריית ריבונות ישראלית. הרשות תלך ותצטמק, תלך ותאבד את כוחה, תלך ותתאדה.

משמעות הדבר הוא ארגון חיי הערבים באזור על בסיס מקומי-חמולתי, במקום יומרת ארגונם על בסיס לאומי, כפי שהיה מונח בסיסם של הסכמי אוסלו.  

חשוב להדגיש: ערכה של יוזמה כזו הוא בתנאי שהיא באה מתוך החלטה ישראלית נחושה להכריע את הטרור והיומרות "הפלסטיניות" אחת ולתמיד, ולכן היא חייבת לבוא לאחר צעדי החלת ריבונות ראשונים. אם לא זה מה ש"תשדר" ההצעה, היא לא תוכל ליצור בקרב התושבים הערבים את הנכונות להיכנע ולהשלים עם המצב. 

וכמובן, אם הרשות תבחר לטרפד את התהליך או להפריע לו באמצעות אלימות – ותוכיח בזה שלא רצונם והאינטרסים של התושבים הערביים עומדים לנגד עיניה – אז במלחמה כמו במלחמה. מלחמה כזו כבר לא תהייה מלחמה שלנו נגד התושבים, אלא מלחמה שלנו נגד כנופיית הטרור של אש"ף, לשחרורם של התושבים הערביים משליטתה. ושוב, מי שמכיר את הלכי הרוח של התושבים הערביים בשטח, לא יהיו מופתע אם הכפריים הללו יתמכו בנו – כנגד הרשות וארגוני הטרור.