תורת ישראל: שמרנות או מהפכנות?

תורת ישראל איננה שמרנית; תורת ישראל היא אם כל המהפכות ומקורן. היא היא המהפכנות האמתית. תורת ישראל ניתנה לעם ישראל על מנת לבצע את המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות – תיקון האדם. שום דבר פחות מזה.

ידידיי יואב שורק ותומר פרסיקו נפגשים. "מפגש בין שני קטבים אידאולוגיים". מומלץ. בטוח שיהיה מרתק ומעניין. אבל בכל זאת, יש לי הערה אחת, לפחות על הגדרת המפגש שכנראה מקובלת על שני הצדדים "מחשבות על השמרנות החדשה ומשבר הליברליזם". אז בואו נדבר רגע על "השמרנות החדשה", ומתוך כך, על הדרך, ניגע גם ב"משבר הליברליזם":

הליברלים טוענים כנגד תורת ישראל והיהדות שהן שמרניות. גם רבים מאלה שחפצים להגן על תורת ישראל מנסים לחפש לגיטימציה לעמדותיה בחסות השמרנות, שכן השמרנות היא עמדה מקובלת ולגיטימית בעולם המערבי. השמרנות החדשה, הם קוראים לכך.

אבל זו טעות חברים. גם עקרונית וגם טקטית. 

תורת ישראל איננה שמרנית; תורת ישראל היא אם כל המהפכות ומקורן. היא היא המהפכנות האמתית. תורת ישראל ניתנה לעם ישראל על מנת לבצע את המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות – תיקון האדם. שום דבר פחות מזה.

אברהם אבינו היה שמרן?! הצחקתם את אבותינו; אברהם אבינו היה אבי אבות כל המהפכנים והמהפכות. הוא שהתחיל את "הפרויקט הישראלי" – שאין מהפכני ממנו – תיקון עולם במלכות שדי; ומשה רבנו, אגב, הוא שמיסד אותו. יחדיו הם "הרימו" אומה שתהווה את המנוף למהפכה הגדולה בתולדות האדם.

להיות יהודי פרושו להיות מהפכן; להאמין – בניגוד לכל חכמי העולם הזה, מכל המינים והאסכולות, בתי המדרש הפילוסופיות האופנות והאקדמיות – שניתן לגאול את האדם. לא רק שניתן, אלא שאי אפשר שלא, ושאין שום טעם אחר לחיים.

אמנם אלפיים שנות הגלות חייבו את עם ישראל לגלות את כשרון השרידות שלו ואת יכולת השמרנות שלו, וגם זה מבחן חשוב לכל מהפכה, אבל עכשיו, עם החזרה לארץ ישראל, הולכת ומופיעה התורה בכל הדרה ותפארתה – ככוח היחיד בתרבות האנושית שמסוגל לגאול את האדם.

כל חרדי ממאה שערים – אם רק מביטים לעומק – הוא יותר מהפכן מכל הליברלים עטורי המשקפיים העגולות. כי הראשון חי תרבות המחויבת לשליטה ביצרים הטבעיים, לתיקונם, העלאתם וקידושם – שזהו חידוש מהפכני – ואילו האחרונים חיים תרבות שמצדיקה ומקדשת את הכניעה להם.  

כל יהודי שמחובר לזהותו היהודית, גם אם איננו מקפיד על קלה כחמורה, הוא יותר מהפכן בנשמתו מכל סטודנט שתולה פוסטר של צ'ה גווארה על קיר חדרו. והציונות – שהייתה ללא ספק אחת מהמהפכות הגדולות והמוצלחות בהיסטוריה – תוכיח.  

אבל ישנה מהפכנות וישנה מהפכנות.

ישנה מהפכנות ילדותית, בוסרית, קצרת רוח, חסרת סבלנות, נעדרת אורך נשימה, שבועטת בכל הערכים, המוסדות, המסגרות, מערכות היחסים והסדרים. זוהי מהפכנות שיודעת להרוס את העולם, אבל אין לה שום מושג כיצד לבנות על הריסותיו עולם מתוקן.

וישנה המהפכנות הישראלית, זו שאיננה מפחדת מדרך ארוכה, זו שיש לה סבלנות ואורך נשימה של אלפי שנים, של דור ועוד דור ועוד דור אחד. שיודעת את דרכה ובטוחה בעצמה. מהפכנות שיש לה כלים להגשים את מטרתה.

מהפכנות רצינית, אחראית, כבדת ראש. מהפכנות קדושה.

הליברליזם הרדיקלי של ימינו, שמחריב את עולם הערכים, האומות, ערכי המשפחה, הזהויות, יחסי המינים; זה שבועט באמת ובשקר, בטוב וברע, בטהור ובטמא, הליברליזם הזה, שמתהדר בחירות – אבל בפועל מכתיר את ההפקרות – איננו מהפכני באמת. הוא ילדותי.

הוא אפילו לא חדשן. אין שום חידוש בשלילת כל הערכים וקריאת דרור לכל יצרים. כל ההיסטוריה מלאה בתרבויות שדגלו בכך. ונכחדו. ולכולן היה בניין-על אידיאולוגי אינטלקטואלי יפיפה ומשכנע, שתפקידו היה להצדיק את ההפקרות.

ועכשיו לטקטיקה:

אמנם לאלה שנשבו בקסמו של הליברליזם הרדוד הזה, לא בגלל ההפקרות שהוא מעלה על נס, אלא בגלל שחשבו בטעות שיש בו גאולה; לאלה שהאמינו שטמון בו תיקון האדם; לאלה שחיפשו בו חרות, והם מספיק ישרים להודות בפני עצמם שאין בו הרבה יותר מקריאת דרור ליצרים; לאלה שנשבו בקסם המהפכני-כביכול שלו.

כל אלה, שהם נשמות מהפכניות ואידאליסטיות באמת – משמע ישראליות – אלה לא יסתפקו לעולם בשמרנות. לא ישנה ולא חדשה. ובצדק.

שהרי כיצד ניתן להשלים עם קיום אנושי לא-נגאל.

לנשמות כאלה ישנה רק תשובה אחת: חיפשתם חרות ולא במקרה מצאתם הפקרות, כי חרות אמתית, כפי שאומרת החכמה עתיקת היומין של העם הזה, נמצאת רק במקום אחד: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".  

אמנם צריך לנער ממנה קצת את האבק שהיא צברה – ואיך לא – באלפיים שנות גלות; ולעשות זאת בעדינות ובזהירות, שמא יישברו הכלים.

 ואז היא כבר תבהיק מעצמה.