יום שישי, 27 במרץ 2015

הקלפים בידיים של בנט

על בנט להודיע מיידית על הסרת תמיכתו מנתניהו. רק זה ימנע מנתניהו למעול בהכרעת העם ולהפוך את "ניצחון הימין" בבחירות ל"ניצחון נתניהו".


בס"ד
 ז' בניסן, תשע"ה

(פורסם הבוקר בעיתון "מקור ראשון")

לזעקות השבר שמתחילות להישמע מכיוון הבית היהודי בנוסח "הצילו! נתניהו מתכוון להשאיר אותנו בחוץ", כמו גם לדיבורים על "תרומת איברים" לליכוד, אין מקום בפוליטיקה. הפוליטיקה איננה תנועת נוער ואיננה אמורה לגמול חסדים למתנדבים שלא הצליחו לממש את כוחם.

אם אין לבית היהודי כוח פוליטי בסיטואציה שנוצרה, ילך נא וילקק את פצעיו; אם יש לו כוח כזה – יופע מיד. והאמת היא שיש לו כוח; כוח רב. חשבון נכון מורה באופן חד משמעי – לבית היהודי קלפים חזקים. אסים. נתניהו תלוי בבנט יותר מאשר בנט בנתניהו.

עברו בקושי שבוע ימים מאז הבחירות ומתברר שנתניהו שב לתרגיל הידוע שלו. התרגיל שלו ברור, מוכר ולא בלתי צפוי. הוא מתכוון לבסס ממשלה לאומית וכשזו תהייה בידיו לפנות ל"מחנה הציוני" מעמדת כוח, להקים אתו ממשלת אחדות בראשותו ולהותיר את הבית היהודי באופוזיציה. זו איננה הכרעה פוליטית אלא הכרעה מדינית-אסטרטגית. נתניהו חושש מאובמה, מהאיחוד האירופי מהשמאל הישראלי וממפלגת התקשורת. במילים אחרות, בניגוד להכרעת הציבור, נתניהו מתכוון להפוך את "ניצחון הימין" בבחירות האחרונות ל"נצחון נתניהו", ניצחונו האישי.

אבל אסור לשכוח את האריתמטיקה: בלי שמונת המנדטים של הבית היהודי – אין לנתניהו ממשלה. לא ממשלה לאומית, וכפי שנראה מיד – גם לא ממשלת אחדות. בקושי אולי ממשלה בעייתית עם לפיד והחרדים. אם הבית היהודי ישחק נכון ובקור רוח את הקלפים שבידיו הוא לא יצטרך לכרוע על ברכיו ולבקש טובות.

אם יודיע בנט בהקדם האפשרי, ביום ראשון בבוקר, על הסרת תמיכתו מנתניהו, הוא מחזיר בכך את "המחנה הציוני" למשחק הפוליטי. בנט יקים את "המחנה הציוני" מהקרשים ויחזיר לו את הסומק ללחיים. במצב כזה, הפניה של נתניהו ל"מחנה הציוני" כבר לא תבוא מעמדת כוח, אלא מאילוץ  פוליטי וכורח המציאות. על הברכיים. במקרה כזה "המחנה הציוני" ידרוש – ולא יוכל להרשות לעצמו שלא לדרוש – רוטציה. את זה כמובן לא יוכל נתניהו להרשות לעצמו ומסיבות רבות, והעובדה שיהיה בכך להפוך את מה שהוא מעדיף לראות כניצחון אישי גדול – לתיקו מביך, היא רק אחת מהן.

בנט יכול אם כן להעמיד את נתניהו על מקומו. להזכיר לו שלא הוא ניצח בבחירות אלא הימין ולחייב את נתניהו לחזר אחריו, במקום לנסות לעורר את רחמיו.

מה שלכאורה מונע מבנט את המהלך הזה היא השאלה הטיפשית של מי מנע ממשלה לאומית. מובן שלפי תכניתו העכשווית של נתניהו לאחר שתהיה בידיו ממשלה לאומית הוא יאשים את הבית היהודי ואת שאר שותפיו הטבעיים בדרישות מופרזות וכיוצא בזה, ובכך יתרץ את הליכתו לממשלת אחדות.

אבל לא חייבים לשחק את המשחק הזה לפי התסריט של נתניהו. אפשר גם לאחוז את השור בקרניו. בנט יכול להודיע, מיידית, שהוא הוא שמסיר את תמיכתו מממשלה לאומית, לכתחילה, על מנת שלא לתת לנתניהו להפוך את ניצחון הימין לניצחונו האישי. זה היה רצון הבוחר.

אלה כבר אינם משחקים טקטיים פוליטיים-אישיים-אינטרסנטיים, אלא אסטרטגיה פוליטית שמגמתה שלא לאפשר לנתניהו למסמס את ניצחון הימין. היא מוצדקת לחלוטין ולא קשה להסביר את חיוניותה.

הברירה שתוותר לנתניהו תהיה ממשלה באמת צרה, לא יציבה ובעייתית מאד עם לפיד והחרדים, בהנחה מפוקפקת שלפחות ש"ס ילכו על זה. ימיה יהיו קצרים ונזק מדיני בלתי הפיך בגזרת "הפלשתינאים" היא לא תצליח לחולל. בנט מצדו, יוכל ללכת לאופוזיציה בראש מורם, לבנות את עצמו ואת הבית היהודי כאלטרנטיבה לנתניהו ולהמתין.  

בנט והבית היהודי ידעו להתנהל בקור רוח, בתבונה ובנחישות למחרת הבחירות הקודמות, כשאילצו את נתניהו להכניסם לקואליציה למרות כוונותיו להשאירם בחוץ. אין סיבה לחשוב שאין בכוחם לעשות זאת גם הפעם. והפעם זה חשוב, חיוני ומוצדק לאין ערוך.






9 תגובות:

  1. התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.

    השבמחק
  2. אני לא יודע איך מצביעי המפלגה יקבלו את זה... זה יעלה מחדש את כל טענות ה"בנט מתמרכז" שכבר הספיקו לשקוע. מה גם שיש להם בסך הכל 8 מנדטים, אז כמה כבר הוא יכול לאיים?

    השבמחק
    תשובות
    1. גולן. בדיוק להיפך: הוא מציב עצמו מול נתניהו, ומוכן ללכת לאופוזציה על מנת להיות לו אלטרנטיבה. 8 מנדטים זה כל ההבדל: בלעדיהם אין לנתניהו ממשלה.

      מחק
  3. לבנט את האמת האומץ לעשות את זה כי, הספינים בתקשורת המגזרית וישראל היום ומעריב יוציאו אותו כעוכר ישראל כאחד שפוגע אנושות במחנה הלאומי וביבי יעניש את המתנחלים לכאורה ואת נאמני ארץ ישראל ויחבור לבוז'י.

    אין ספק שמר נתניהו פשוט מתעב את בנט ואת שקד, המפלגה הזו תקועה לו כמו עצם בגרון. לליברמן הוא נותן שר החוץ למרות שהוא גרוע ופוגע במעמדנו בעולם. לא מבין את זה ! איך נותנים לאיש קיצוני הזוי כמוהו להיות שר החוץ ?
    משהו מסריח כאן

    השבמחק
    תשובות
    1. לדעתי זה לא אישי. תראה כאן: http://blog.emuni.co.il/2015/03/blog-post_20.html

      מחק
  4. הניתוח הפוליטי יוצא מהנחה שנתניהו מעדיף ממשלה עם המחנה הציוני.
    לדעתי נתניהו לא רוצה ממשלת אחדות. מה גם שאם היה רוצה, דבר כזה לא יכול לקרות.
    הוא פשוט מנסה לדחוק את הבית היהודי לקבלת תיקים מעטים יותר, כדי לתת יותר לחברי מפלגתו.
    מעבר לכך - חשוב להבין שאין פה טובים ורעים. שני המפלגות ממוקמות חזק מאוד בימין.

    ובלי קשר, כל עוד הבית היהודי לא ייפתח לעם, בדיוק כפי שקרה במקרה אוחנה, זוהי מפלגה ללא עתיד בהנהגה. כמה שיבינו זאת מהר יותר, ייטב לכולם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן. זוהי הנחת היסוד של הניתוח. כל עוד מסתמן שהיא שרירה ולא הוכח להיפך, יש יסוד מבוסס לראות את הכיוון הזה כאפשרי, ולעשות הכל בכדי לנוע אותו. לגבי הסייפא - מסכים, ואני חושב שהלקח יילמד.

      מחק
  5. מוטי, בפוסט קודם כתבת: "לבנט היו אפשרויות רבות וכפיית ממשלת אחדות, על מנת להתמקם כאלטרנטיבה לנתניהו, כאמור, הייתה רק אחת מהן. אבל עדיף מבחינתו שנתניהו יהיה זה שישאיר אותו בחוץ. משחקים פוליטיים-טקטיים בסגנון ליברמן עלולים להזיק לתדמיתו בטווח הארוך."
    הפוסט הנוכחי נשמע סותר. אני לא מבין משהו, או ששינית את דעתך? (אני לא האנונימי הקודם)

    השבמחק
    תשובות
    1. שאלה מצויינת. בהחלט במקום. מכיוון שאני עצמי הייתי מודע לה, הכנסתי את הפיסקה השלישית לפני הסוף, שמתחילה במילים :"אלה כבר אינם משחקים טקטיים".
      את המאמר ההוא כתבתי ביום רביעי בבוקר, כ-8 שעות לאחר שנודעו תוצאות הבחירות. (מכיוון שהוא אמור היה להתפרסם ב"מקור ראשון", לא העלתי אותו לפני כן).
      מה השתנה בינתיים:
      א. התבררו התוצאות הסופיות ומספר המנדטים המדוייק ובעיקר - ש"יחד" לא עברו. אם הם היו עוברים, לבית היהודי לא היתה אופציה מהסוג שהעלתי כאן (וזו עצמה נקודה מעניינת).
      ב. התבהרו הדברים יותר: הסתבר שהחשש של ממשלה עם "העבודה" מתגבר, לאור התנהלותו של הליכוד. זה גרם לי להבנה מחודדת יותר.
      ג. הכי חשוב. ההבחנה בין "ממשלת ימין" שזו היתה הכרעת הציבור, לבין "ממשלת נתניהו" שמשמעותה היא מעילה בהכרעת הציבור, שזה לדעתי הנקודה החשובה במאמר (לאו דווקא האסטרטגיה הפוליטית), הבחנה זו התבהרה לי רק בהמשך. החשיבות שלה היא בכך שהיא נותנת הסבר רציני, נימוק נכון, שמצדיק מהלך של בנט מהסוג שתואר כאן. עצם ראיית הדברים בצורה זו, ההבחנה האמורה, הופכת מהלך כזה ללא רק אפשרי אלא חובתו המוסרית של הבית היהודי, להגן על הכרעת הציבור - ממשלת ימין.
      אני לא חושב שאיום מהסוג שהעלתי כאן מוצדק על רקע חלוקת תיקים. זה טקטי. אבל הוא בהחלט מוצדק, ואפילו מחוייב במציאות כאמור, על רקע מעילתו האפשרית של נתניהו בהכרעת הציבור.

      מחק