יום ראשון, 19 במאי 2013

חרות ומלכות


פוליטיקה ישראלית היא פוליטיקה של חירות. אין לנו צורך ללמוד עיקרון זה ממקורות זרים, הוא מעוגן היטב במקורותינו שלנו


בס"ד                                                                                                                   י' בסיוון, תשע"ג

בהזדמנויות רבות וביניהן בנאום הבכורה שלו בכנסת, דבר ידידנו משה פייגלין על מושג החירות. לרבים נראה דבר זה קצת זר ומשונה; האסוציאציה המיידית של המושג חירות היא הדמוקרטיה בכלל או המהפכה הצרפתית ומלחמת העצמאות האמריקאית בפרט. הוא איננו מתקשר אסוציאטיבית ליהדות בכלל ולתפיסה של מנהיגות יהודית בפרט. יותר מזה, אם נזכור שהשיטה המדינית הישראלית המקורית קרויה "מלכות ישראל" תעלה השאלה עוד ביתר שאת: מה לחירות ולמלכות. על השאלה הזו אנסה לענות במאמר שלהלן; אנסה לעגן את מושג החירות בתפיסה הפוליטית הישראלית המקורית, המסורתית. גילוי נאות – המאמר מופשט ופילוסופי, ומיועד לאלה שמוכנים לשאת בנטל.

המפתח לדיון הוא הבדלה ברורה בין המושג של שליט או מושל, לבין המושג של מלך; בין מושג השלטון למושג המלכות.

ובחרת חיים


החיים, הנובעים מן האין סוף, הולכים ומתפתחים למדרגותיהם. ההבחנה היסודית היא של ארבעה שלבי התפתחות: דומם, צומח , חי ומדבר (אדם). רק בשלב האחרון, באדם, מגיעים החיים לשלב הגבוה שלהם – לתודעה. כאן החיים אינם רק זרימה אינסופית, אלא גם תודעת הזרימה הזו. עד האדם החיים הם אינסטינקטיביים, אוטומטיים, חסרי בחירה, נשלטים. רק באדם מופיעה התודעה, ומכאן גם הבחירה.
תחילת הופעת התודעה היא בתודעה עצמית. האדם מגלה את עצמו, ביחידותו. הגילוי הזה, תחילת הופעת התודעה, הוא בבחינת משבר. הוא חוסם, מעכב ומצמצם את זרימת החיים. נוכל להמשיל זאת להתפתחות האדם: הילד הקטן עדיין איננו בעל תודעה עצמית. הוא זורם. החיים מופיעים בו בחיוניותם וללא מעצורים. רק בגיל שלוש עשרה בערך, מופיעה הדעת. התודעה. ואז מתחילים הסיבוכים.
אלא שמטרת הופעת תודעת החיים איננה לסבכם אלא להקפיצם במדרגה. שלמות הדעת היא היכולת להתחבר באופן מודע לחיים, לחיות אותם במלואם ובחיוניותם המלאה, ללא סיבוכים. כאן מגיעים החיים האינסופיים לשלמותם. הם כבר אינם אינסטינקטיביים אלא מודעים, ומודעות זו איננה מעכבת אותם אלא מביאה אותם לשיאם. חיים בעלי תודעה שלמה, חיים המודעים למקורם ומחוברים אליו בבהירות, מתוך הכרה, מתוך בחירה – הם החיים המלאים והשלמים. הם מטרת הבריאה. הם פסגת האדם, ובאמצעותו – פסגת הבריאה כולה. "ובחרת בחיים".

קבלת עול מלכות שמים


תוכנו של ראש השנה – אחד החגים המרכזיים שלנו – הוא קבלת עול מלכות שמיים. ראש השנה, יש להדגיש, איננו יום בריאת העולם, אלא דווקא יום בריאת האדם, משום שרק כאשר מגיעה הבריאה לשלב ההתפתחות האנושית, כשנוצרת תודעה, ייתכן שהחיים ישובו ויתאחדו עם מקורם. האדם נקרא להכיר שהוא איננו יוצר את עצמו. שהוא איננו בודד אלא חלקיק קטן מהופעת אינסופיות החיים ואחדותם. הכרה זו, בגרות והבשלה זו, הבנת האדם את מקומו בבריאה ובחיים – היא היא קבלת עול מלכות שמים.
עד הופעת האדם, שולט הבורא בעולמו באמצעות האינסטינקטים. זהו מנגנון השליטה של האינסוף בבריאה. אבל זוהי איננה מלכות. בעוד ששליט שולט בכוח, בכפיה, בנתיניו, מלכותו של המלך תלויה בהכרתם של הנתינים. המלך, בניגוד לשליט, תלוי בנתינים. אם הם אינם מקבלים עליהם – מתוך בחירה ורצון חופשי – את מלכותו, הוא איננו מלך אלא שליט בלבד.
אביא כמה דוגמאות על מנת להבהיר את מושג המלכות. בצבא ישנן יחידות רבות. רק הנבחרות שבהן הן יחידות של מתנדבים. המפקד המושלם איננו חפץ שחייליו יבצעו את הוראותיו רק משום שהן פקודות, ללא הכרה, ללא רצון חופשי, מתוך כפיה, ב"ראש קטן". המפקד המושלם חפץ שהחיילים יפעלו מתוך הכרה, מתוך בחירה, מתוך הזדהות עם המשימה, שיהיו "ראש גדול". זהו ההבדל בין שליט לבין מלך.
ניקח לדוגמה אב דתי המחנך את בנו לתורה ומצוות. החפץ האמיתי של האב איננו רק שהבן ימשיך את דרכו. הוא חפץ שהבן יעשה זאת מתוך בחירה והכרה. על מנת להגיע למדרגת חיים כזו אין לאב שום אפשרות אלא להשאיר לבן מקום, להכיר בעצמאותו, להכיר בריבונותו, להכיר בבחירתו. האב האמיתי חייב לקחת את הסיכון שהבן יוכל לבחור גם בדרך אחרת, שאם לא כן לא תתאפשר בחירה אמיתית מתוך הכרה. האב, אם כן, חייב להכיר באוטונומיה, בחרות, של הבן, בכדי שהבן יוכל לבחור באב ובדרכו.

החרות כתנאי למלכות


האב במשל, והמלך בנמשל, תלויים בנתין: המלך חייב להכיר בנתין, בעצמאותו ובחרותו, בכדי שהנתין יוכל להשיב בבחירה, בהכרה, במלך. מאמר חז"ל, "אין מלך בלא עם" (פרקי דרבי אליעזר, פרק י"א), מובא רבות בספרות החסידות והקבלה. אחת ממשמעויותיו העיקריות שלו היא זו שהסברנו למעלה: המלך, בניגוד לשליט, זקוק לעם. הוא זקוק להכרה, לבחירה, לקבלת העול החופשית.
מושג המלכות בישראל שונה ממושג השלטון. המלכות תלויה בחופש, בבחירה חופשית, בהכרה – בחירות. מלך בישראל איננו מלך אלא מתוקף הכרתו של העם. למעשה רואה היהדות את המלכות הפוליטית בישראל כהשתקפות של מלכות שמים – "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (ברכות נ"ח, א') – גם במובן זה ששתיהן תלויות בבחירת האדם.
עם הופעת האדם, הופעת התודעה, הופעת הבחירה החופשית, מגיעים החיים לשלב הגבוה שלהם. הם כבר לא אוטומטיים כמו בדומם בצומח ובחי, אלא חיים מתוך בחירה והכרה. האדם אמור לבחור להדבק במקור החיים, בבורא העולם. שלמות חייו תלויה בבחירה זו והבחירה חופשית לחלוטין. מלכותו של בורא עולם תלויה בבחירתו של האדם לקבל על עצמו עול מלכות שמים. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות, ל"ג, ב' )אומרים חז"ל; ריבונו של עולם שולט בעולמו ללא עוררין, אך בכדי למלוך בו הוא זקוק ליראת השמים, לקבל העול של האדם.
כך גם באשר לשלטון המדיני בישראל. מלכות ישראל איננה דיקטטורה. היא תלויה ברצונו החופשי של האדם בישראל, בחירותו. החירות היא תנאי למלכות בישראל.

המנגנון הפוליטי


במאמר זה עסקנו בצד הפילוסופי של הסוגיה. חפצנו להראות שמלכות וחירות הם מושגים משלימים. הצד הפוליטי של המלכות בישראל, השאלות הנוגעות ליצירת מנגנון שמיישם בפועל את השיטה המדינית, הצד הנודע לטכניקה המדינית, למנגנון והשיטה הפוליטיים – דורש עיון לעצמו. אפשר שניצור בעתיד ווריאציה ישראלית ייחודית של השיטה הדמוקרטית. אפשר שהשיטה הדמוקרטית המערבית כפי שאנו מכירים, זרה לרוח הישראלית, כפי שכתבתנו, בין היתר, בספר "המהפכה האמונית" (עמ' 253 ואילך, עמ' 284 ואילך), ונצטרך ליצור לנו שיטת ממשל משלנו, הנאמנה להנחות היסוד של התודעה הישראלית ולצרכיה. בכל מקרה, העיקרון החשוב כשלעצמו ברור – מלכות מותנית בחירות.  
מושג החרות רלוונטי כמובן למישורים רבים – מוסרי, פסיכולוגי, מטפיזי, ועוד – אבל גם אם מתייחסים אנו למשמעותו הפוליטית-מדינית בלבד, איננו צריכים ללמוד אותו מעמים אחרים. הוא מעוגן היטב במסורת החשיבה המדינית הישראלית.

12 תגובות:

  1. תודה רבה.

    השבמחק
  2. יפה מאוד!!! ככל שנתקדם בגאולה הדברים יהפכו טרוויאלים.

    השבמחק
  3. הגשה יפה ומתיישבת עם תודעה יהודית.הלוואי והראש(הריבון) היה בוחר להעביר חיים
    לכל אברי הגוף.בלי חסימות .כך גם יתר האברים יתאחדו באחדות אחת פשוטה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לאנונימי, אז אולי לא היינו לומדים איזה איבר חיוני יותר ושעם ישראל הוא "הלב שבאברים", כפי שכתב ריה"ל ב"כוזרי". מה שכואב, חסר ולא מתפקד מעיד בצורה הטובה ביותר על הישגיו בצורתו התקינה. צריך ברור היסטורי.

      מחק
  4. מאמר יפהפה.
    קראתי את ספרך המקיף - 'המהפכה האמונית', עם רוב הדברים הסכמתי לגמרי, אך מאז צפו ועלו לי שאלות משאלות שונות בעניין החירות והיהדות.
    בנוגע למאמר אשאל - ברור שהמלכות בישראל תשאף לקבלת עול שמים מבחירה של כל היהודים (או 'נתיניה' - כולל גויים), אך מפשט המקורות הנוגעים בסמכות המלך/תפקידו - עולה כי זוהי 'דיקטטורה' למען השם.
    מפשט דברי הרמב"ם עולה כי אם צריך - המלך כופה את קיום המצוות על העם: "*ויכוף* [המלך שיעמוד] כל ישראל לילך בה [בתורה שבכתב ושבע"פ] ולחזק בדקה" (הלכות מלכים יא, ד; ובעוד מקומות שורש 'כפה' בנושא המלך) ועיין עוד בהלכות יו"ט ו, כא - לעניין תפקיד השוטרים ביום טוב. - זוהי כפייה על עשיית רצון ה'.
    ומלבד זאת, מפשט הכתובים ב'פרשת המלך' (שמואל א' ח, יא-כא) משמע שהמלכות היא יכולת המלך לשלול כאוות נפשו את חירות נתיניו, גם במישור ה'חומרי'. במיוחד: "...וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ *לַעֲבָדִים*. וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם, וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא" (שם יז-יח). [מלבד זאת - הביטוי 'איש הישר בעיניו יעשה', אשר לכאורה משקף את מושג ה'חירות' כפי שהוא מוכר כיום, מובא בכתובים כסיום למילים "בימים ההם אין מלך בישראל", משמע שהמלכות היא הפך מה שנתפש היום כ'חרות'.]
    איני בא להתנגח, אני חפץ בחירות וחפץ במלכות, אני מחפש תשובות מספקות לשילוב ביניהן (במבט ראשוני נראה כי משמעות ה'חירות' הניתנת ל'עבד ה' ' - מצריכה הגדרה מחודשת ועמוקה יותר בהתייחס אף לחובות הכלל כלפי ה')

    השבמחק
    תשובות
    1. איתמר
      ברור שכל מלכות ושלטון עניינם כפיית החוקים על האזרחים. השאלה היא האם האזרחים מקבלים את השלטון עצמו מרצונם או מכפיה. גם בדמוקרטיה, אחרי שהאזרחים בחרו מרצונם, הם מקבלים עליהם את עול השלטון.
      מצב של "איש הישר בעיניו יעשה" הוא אנרכיה, לא שלטון. לא זה מושג החירות. לא בדמוקרטיה ולא במלכות ישראל.
      את הרמב"ם שהבאת יש לעניות דעתי להבין באופן האמור.

      וכך גם כותב האדמו"ר האמצעי של חב"ד בנושא זה: "כידוע דהמלוכה ברצון, כמו ומלכותו ברצון קיבלו וכו', והממשלה בעל כורחם. והא בהא תליא, דלאחר שמקבלים המלך ברצון על ידי הכתר מלכות שמכתירין אותו, שמוסרים נפשם ורצונם אליו להיות נשמעים לרצונו.... הוא מושל לצוות ולגזור על העם לקיים רצונו גם שהוא נגד רצונם....וזה נקרא ממשלה.." (ספר "עטרת ראש", עמוד 14).
      דיקטטורה היא מצב בו השלטון עצמו, במהותו, נכפה על האזרחים בניגוד לרצונם.

      מחק
  5. תודה רבה על ההסבר.
    חידוד הענין: לכאורה, אם 'המלך המשיח' לבדו יוכל לשלוט על העם, אף כנגד רצונם - עליו לעשות זאת. (ולמיטב הבנתי מ'המהפכה האמונית' אתה אינך מקבל אמירה בסגנון - "הוא רוצה, רק שהוא לא יודע את זה" וכדו')
    אשמח להבין את גישתך בענין (על סמך המקורות).
    ושוב תודה רבה!

    השבמחק
    תשובות
    1. איתמר.

      מהיכן ה"לכאורה" הזה?

      מחק
    2. מחילה על האיחור בתשובה, למעשה לא חשבתי על מקור ל'לכאורה שלי, ובאמת ניסיתי לחשוב מהיכן עלו לי הדברים. אף שלא ראיתי התייחסות מפורשת לעניין - אני רואה צורך להבין יותר את המושג התלמודי 'קשר רשעים אינו מן המנין'.
      הבטוי נאמר ביחס להשוואת רוב מול מיעוט כשהרוב נקטו בעמדה שהיא כנגד דבר ה' והמיעוט חשש שה' רוצה שנכריע גם כאן כמו הרוב ולבסוף הנביא מכריע - שכיון שהם רשעים - דעת הרוב אינה נחשבת. הם למעשה יצאו מן 'הכלל', הם אינם חלק ממנו ואינם רשאים להשתתף בהחלטה גורלית.
      מכאן אולי ניתן ללמוד על יכולת המיעוט (אולי גם היחיד) לכפות את דעתו על הרוב כאשר האחרון אינו הולך בדרך ה'.
      [אני כותב בצורה מסופקת אף שאיני מכיר מקורות סותרים, כיון שבטוחני שיש לך מענה הגון לעניין]

      מחק
    3. איתמר שלום.
      נראה לי שהיסוד שהנחתי, הקשר המוחלט בין חרות למלכות, הוא כל כך יסודי, שאת כל השאלות שאפשר וצריך להעלות בנושא, צריך להעלות על פי העקרון שמביא הרב קוק בנושא אהבת ישראל, במתווה דומה. ראה: אורות, עמוד קמ"ט, פיסקה ד'.

      מחק
  6. שלום מוטי.
    כיצד מתיישב רעיון החירות עם דברי הרמב"ם על המשיח, שיכוף כל ישראל את דרכי התורה? (לא ציטוט מדוייק)

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום אביה.
      ראה תשובתי לשאלה דומה של איתמר חדד כאן למעלה. תשובה נוספת אפשרית היא זו של חסידי חב"ד ביחס לרבם: הם טוענים שבתנועת התשובה והחינוך ליהדות שיצר, יצא ידי חובת הדרישה הספציפית הזו של הרמב"ם ביחס למלך המשיח. כפיה במובן של חינוך שכנוע והוכחה.

      מחק