יום שבת, 13 באפריל 2013

"בארץ ישראל קם העם היהודי"?!


בניגוד לדעתו של בן גוריון, העם היהודי קם באקט חד פעמי, במתן תורה, בסיני, ולא בארץ ישראל. ארץ ישראל איננה כלל מולדתו של עם ישראל; היא ארץ ייעוד


 בס"ד

(מאמר זה הוא גרסה חדשה למאמר בשם זה שפרסמתי כאן בחודש שעבר בהקשר אחר. הנוסח החדש הוא לכבוד יום העצמאות)

אי אפשר אלא להצדיע לבן גוריון ולהוקיר אותו ואת דור מקימי המדינה; מפעל חייהם היה בלא ספק אחת המהפכות הגדולות – והמוצלחות – בהיסטוריה האנושית. יחד עם זאת, עשרות השנים שעברו מאז, מבליטות את הצורך ב"מקצה שיפורים".
"מגילת העצמאות" שנוסחה על ידי בן גוריון (או בהנחייתו), היא מסמך שיכול להעיד היטב על תודעת הדור ההוא. כבר משפט הפתיחה שלה, בו קבע בן גוריון – בניגוד לתפיסה הישראלית המקורית – ש"בארץ ישראל קם העם היהודי...", בעייתי מאד. כידוע, לפי המסורת, העם היהודי קם באקט חד פעמי (גם אם קדמו לו חבלי לידה ארוכים), במתן תורה, בסיני. הפסוק "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (דברים כז, ט), נאמר לפני ולקראת הכניסה לארץ ולא בארץ ישראל, ודאי לא אחרי עשרות או מאות שנות גיבוש לאומי בארץ (ותודה למגיב האלמוני על ההערה המחכימה. ראו נוסח קודם באתר זה). ארץ ישראל איננה כלל מולדתו של עם ישראל. אדרבה, העברי הראשון, אברהם אבינו, עזב את ארצו, מולדתו ובית אביו, על מנת לצאת למפעל הקמתו של עם ישראל. עבורנו ארץ ישראל איננה "מולדת" אלא ארץ ייעוד, ארץ בה אנו אמורים להגשים את יעודנו הלאומי ומתוך כך את זה האוניברסלי.
אלא שתפיסה זו של העם העברי כמובן לא התאימה לבן גוריון. תפיסתו הלאומית של בן גוריון היתה התפיסה הלאומית האירופאית, לפיה עם נוצר מתוך אוסף אנשים היושבים על טריטוריה משותפת, המתחילים לפתח שפה, פולקלור, היסטוריה משותפת, חוויות מכוננות משותפות וכדומה, עד לשלב של מודעות עצמית, והגדרה עצמית כעם – הקמת מדינה לאומית. לפי תפיסה זו העם הוא אמנם בעל עבר משותף, אבל לא יעוד משותף; הקיבוץ הלאומי הוא אוסף של יחידים ולא בעל מהות מוגדרת; לפי התפיסה האירופאית עיקר עניינו של העם הוא הקיום כשלעצמו; העבר איננו מחייב מוסרית ואיננו מגדיר את העתיד; העתיד פתוח לחלוטין וכך הולכת זהותו של העם משתנית ונשחקת על פי אילוצי ההיסטוריה.
כל שכן, שבן גוריון לא יכול היה לקבל את הסיפא של הפסוק הנ"ל – "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך". עם ישראל, אליבא דבן גוריון, הוא עם ריבוני שאיננו כפוף לדבר, ודאי לא לריבונו של עולם.
מכיוון שכך, חשוב היה לבן גוריון להדגיש – בניגוד לתפיסה היהודית – שהעם היהודי, ממש כמו כל שאר עמי התבל, נוצר בתהליך היסטורי, בהתפתחות טבעית ("קם", כך סתם, מעצמו), ודווקא בארץ ישראל. חשוב היה לו גם לבסס את תפיסת ה"מולדת", תפיסה אירופאית ולא יהודית. גם שאלת "זכותנו ההיסטורית" על הארץ היתה כמובן חשובה לבן גוריון. הוא לא יכול היה לבסס אותה על הצו והיעוד האלוקיים ואם היה משלים עם העובדה שהעם נוצר במתן תורה, כלומר בסיני, היה מאבד את הבסיס ל"זכותנו ההיסטורית" בארץ ישראל.
היום, כידוע, תפיסה לאומית מערבית זו כבר פשטה את הרגל באירופה; הלאומיות האירופאית – שהיא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה, בערך 250 שנה – מקוטלגת היום במושג "קהילות מדומיינות", מושג שטבע הפילוסוף בנדיקט אנדרסון בספרו בשם זה. גם אצלנו היא פשטה את הרגל זה מכבר, אלא שקצת קשה לנו עדיין להשלים עם העובדה. למזלנו, בניגוד לאירופאים, לנו יש תפיסה שונה, שעל פיה נוכל לחזור ולבסס את יסודות לאומיותנו על אדנים נצחיים ולא על אדנים מדומיינים.  
ממילא מובן שמגילת העצמאות הבן גוריונית – שכבר במשפט הראשון שלה ניכר שהיא מופרכת, רושם שהולך ומתחזק ככל שממשיכים בקריאתה, כפי שמסביר שבתי בן דב (כל כתביו, כרך 3, עמוד 319 ואילך) – היא מסמך דל ושטחי, מלא בסתירות פנימיות, שאיננו יכול להיות בסיס רציני לקיומנו הלאומי-ממלכתי בארץ ישראל. היא היתה מתאימה לתודעת זמנה.
איך אמר ר' נחמן: צריך לעשות תשובה על התשובה. החזרה לארץ והקמת המדינה היו בבחינת "חזרה בתשובה" לאומית במובן העמוק ביותר של המושג. עכשיו הזמן להעמיק עוד יותר – לבסס אותן על התודעה היהודית.    

13 תגובות:

  1. כשאתה כותב "לא על אדנים מדומיינים", אתה מתכוון לחבר הדימיוני, נכון?

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום עפר.
      אני מתכוון לכך שהתפיסה המקובלת של הלאומיות, בעידן הפוסט מודרני, רואה בה "קהילות מדומיינות". כלומר שהלאומיות הזו איננה מהות עצמית ואמיתית.
      ושלשמחתנו, בתפיסה העברית הלאומיות היא מהות אמיתית.

      מחק
    2. בהתחשב בכך שאין שום קשר בין היהדות או הלאום היהודי שהיה קיים בישראל עוד מהתקופה שהשבט הכנעני הפרוטו-ישראלי החל להתיישב בישראל, לפתח את התרבות הישראלית, ולהמציא לעצמו את מיתולוגיית מתן תורה ויציאת מצריים, ובין היהדות בגולה, ובין היהדות של ימינו אנו...

      כיצד קשה לי לראות כיצד אתה חושב שהלאומיות העברית היא מהות אמיתית, או איך היא פחות מומצאת מהלאומיות האירופאית - שאם כבר, היא הרבה יותר מבוססת ומיושבת מהעברית, וקיימת על הרבה יותר ישוב קבע והיסטוריה עניפה מזו של העברים, שבמשך אלפי שנים אומנם חיו בצד העמים האירופאיים, אבל שאבו מהם את התרבות, המנהגים, הגינונים והשפה.

      מחק
    3. עפר. זכותך לחשוב שאין קשר כנ"ל, ולמחשבה מסוג זה בדיוק אני מתכוון בכך שהתפיסה הלאומית הציונית מתפוררת.
      מי שחי בתודעה העברית/ ישראלית המקורית, חי את הקשר הזה, ורואה משמעות בחיי האומה בארץ - וזה לפחות כשליש מיהודי המדינה.
      בנושא ביסוס המחשבה הלאומית ראה גם אצל אדריאן הייסטיגס, בספרו החשוב :"בנייתן של אומות: התנ"ך והיווצרות מדינות הלאום" (בעברית, הוצאת שלם, 2008). בעקבותיו הולך החוקר הצעיר אסף מלאך, בכמה מאמרים שפרסם בשנים האחרונות, תוכל למצאם ברשת.

      מחק
  2. "מסמך דל ושטחי, מלא בסתירות פנימיות, שאיננו יכול להיות בסיס רציני לקיומנו הלאומי-ממלכתי בארץ ישראל. היא היתה מתאימה לתודעת זמנה."
    אפשר בקלות להגיד את זה גם על התורה

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, "אפשר בקלות לראות את" חד-הממדיות של ראשך, "יעקב"

      מחק
    2. יעקב. אפשר הכל. אם אתה רוצה לראות מדוע אני חושב כך, קרא בשבתי בן דב במקום שציינתי במאמר.

      מחק
  3. בסופו של דבר אכן יתברר שהלאומיות אינה נחוצה, שלמעשה היא רק פוגעת באינטרס הקיום של האדם כאדם. בסופו של דבר המדינה תתפתח לגוף שכל תכליתו לשרת את האדם ולא שהאדם נועד לשרת אותו.

    השבמחק
    תשובות
    1. יוסי. המדינה המערבית היא כזו כבר היום. בעצם - חברת ביטוח לפרט. ואם כך - בשביל מה יש צורך במדינת ישראל.
      אם יש צורך, הרי זה רק בתנאי שהמדינה היא כלי להגשמת אידיאות. לא שהמדינה היא המטרה, אבל גם לא חיי הפרט כשלעצמם (!)

      מחק
  4. מכובדי, מוטי קרפל,
    'המתחיל במלאכה אומרים לו גמור'. האם כבר מונחת לפניך טיוטה של הכרזת המדינה היהודית האמונית? האם המאמרים שלפנינו הוכנו על מנת להכין אותנו לקראת אירוע זה? חוק יסוד המדינה היהודית נמצא על שולחן הכנסת, האם זו התשתית האמונית לחוק זה?
    אני משוכנע ש 'מקצה שיפורים' יהיה חיוני. אני רק לא סבור ש 'עםישראל' כבר מוכן לכך. הקצה החרדי לא מכיר במדינה הציונית החילונית וגם הקצה של 'שלום עכשיו' לא מכיר בה. מדינת ישראל החלה לקרום עור וגידים ממסמך 'קצת' הזוי של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ויהודים טובים אחרים. קיבלה תעודת לידה המוגדרת כ 'מסמך דל ושטחי, מלא בסתירות פנימיות, שאיננו יכול להיות בסיס רציני לקיומנו הלאומי-ממלכתי בארץ ישראל'. וממשיכה לצוף בין משברים וגלים למרות או בזכות הפגמים האלה. הכשרת הלבבות היא עניין איטי אך חיוני ואין להרפות ממנו - כי סוף האמת, לנצח. (כתב אלכס לכיש)

    השבמחק
  5. אלכס. אכן, התודעה עדיין איננה בשלה לכך. לכן אינני מטריח את עצמי לנסות לגלגל את המהלך. כרגע המשימה מבחינתי היא הכנת התודעה והכשרת לבבות, כפי שכתבת.

    השבמחק
  6. למוטי מאמר נחמד אך רציתי להעיר על עניין "טכני" שיש לו לענ"ד משמעות. הפסוק "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (דברים כז, ט), נאמר לפני ולקראת הכניסה לארץ – ולא בארץ ישראל אומנם אך הוא לא נאמר בעת מתן תורה כי אם בתוך ההקשר של הכניסה לארץ ומשמעותו לפי הפשט שהכניסה לארץ היא הופכת אותנו לעם !
    אתה מוזמן לעיין שם ולקרוא את הלפני ואחרי ...
    ברור שזה לא סותר את זה שהתורה היא חיינו ובלעדיה ה' ישמור אך אנו עם עוד ממצרים "עם בני ישראל"-משפחה רק שזהותנו היותר מלאה מתגלית כעם ל-ה' ע"י הבחירה בנו בעצם יציאת מצרים ועוד יותר במעמד הר סיני אך גם לפי פשט הפסוק בכניסתנו לארץ קיום בסיסי של עם במקום אחד ועצמאי.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי מכובדי.
      מאז כתיבת המאמר, הסתבר לי שכיוונתי לדעת גדולים. הרב צבי יהודה קוק, עוסק ב"לנתיבות ישראל" חלק א' במאמר "על הפרק" בדיוק בסוגיה הזו, ומביא את הפסוק הזה בדיוק. ראה שם, עמ' ט"ז למטה. "לא בקיבוץ מדיני, לא בישוב מדיני, לא במשטר לאומי, אלא במדבר במקום הפקר.....ושם נהיינו לעם לה' אלוקינו כיום הזה .....(ומובא שם הפסוק הנ"ל.
      כשמבינים את הרעיון שבפיסקה, שדווקא במדבר - ולא מתוך התפתחות טבעית, מבינים גם את הפסוק בהקשר הזה. (וכנראה שלמדתי בספר זה לפי אולי 20-30 שנה, וכבר שכחתי את מקור הדברים והרעיון. )

      מחק