יום שני, 4 במרץ 2013

וויתורים כואבים


אמת, ניאלץ כנראה לעשות "וויתורים כואבים", אבל עיון מפוכח יביא למסקנה שהם לא יהיו על ארץ ישראל וגם לא על זהותה היהודית של המדינה, אלא דווקא על אחד מיסודות הדמוקרטיה. מאמר אידיאולוגי


בס"ד

ראוי לעשות אחת ולתמיד סדר ולהבהיר את מהותן של הבעיות המדיניות עמן מתמודדת מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים. מלחמה זו חשפה שתי עובדות בסיסיות: האחת גיאופוליטית והשניה דמוגרפית.
הראשונה – הגיאופוליטית – היא שאי אפשר לקיים ישות מדינית יציבה בארץ ישראל אלא בתנאי שהיא תכלול לפחות את כל השטח שבין הים לירדן. כל בר דעת – והיו כמה כאלה לפני 67, וביניהם שבתי בן דב בספרו "גאולת ישראל במשבר המדינה" (עמ' 143-145) – הבין שגבולות 48 הם בלתי יציבים ולכן זמניים וארעיים ושהם מזמינים מלחמה. השאלה לא היתה האם, אלא מתי תפרוץ המלחמה הזו.
העובדה השנייה – הדמוגרפית – היא ששטחי ארץ ישראל ששוחררו היו מיושבים בהמון ערבי רב. הצורך הגיאופוליטי להחיל את ריבונותה של מדינת ישראל על השטחים ששוחררו עורר דילמה הנוגעת לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. החלת הריבונות הישראלית על השטחים ששוחררו תוך מתן זכויות פוליטיות מלאות לערבים שהתגוררו בהם – היתה מביאה לוויתור על זהותה היהודית של המדינה. לחלופין, החלת ריבונות בלי מתן זכויות כאלה – היתה מביאה לותור על זהותה הדמוקרטית. על מדינת ישראל היה לוותר או על זהותה היהודית או על זהותה הדמוקרטית. מדינת ישראל לא רצתה לוותר על אף אחת מהן, וכאן בדיוק היא תקועה מאז ועד עתה ועד בכלל. לא לבלוע ולא להקיא.

ההנהגה הישראלית, מנתניהו (כנראה) ושמאלה, מנסה להתכחש לעובדה הגיאופוליטית ולהקים מדינה פלשתינית, אבל המציאות חזקה ממנה. אם חלילה בכל זאת יעלה זממה בידה, לא יביא הדבר ליציבות אלא לאישור מחודש של התנאי הגיאופוליטי – מלחמה חדשה, אכזרית וקשה מקודמותיה.
לאחרונה עולה לא אחת רעיון חדש, לנסות להתכחש לנתון הדמוגרפי: נחיל את הריבונות הישראלית ביו"ש תוך מתן זכויות פוליטיות לערביי יו"ש ובכל זאת ניוותר מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. ספק אם מדינת הכלאיים הזו תהיה דמוקרטית אך אין ספק שהיא לא תהיה יהודית. ומכיוון שהמציאות חזקה מהדמיונות, גם רעיון זה כנראה לא ייצא אל פועל, ואם בכל זאת יתגשם – יסתיים גם הוא בדם ואש ותימרות עשן.
עלינו להתפשר על אחד משלושת המרכיבים – זה כל הסיפור. על ארץ ישראל עד הירדן לא ניתן להתפשר; זהו כורח ביטחוני גיאופוליטי. גם על זהותה היהודית של המדינה איננו מוכנים להתפשר. אם חפצי חיים אנו, נותרה לנו רק ברירה אחת –– אל תיפלו מהכיסא – להתפשר (לפחות חלקית) על הדמוקרטיה.

גר תושב


הניתוח האמור איננו מקורי כלל; תורת ישראל חזתה אותו מראש, מסיני, עוד לפני הכניסה לארץ. לאור הנתון הגיאופוליטי, היא ציוותה אותנו על ארץ ישראל ודווקא בשלמותה. בהכירה בנתון הדמוגרפי, לפיו ריבונות ישראל בארצו כרוכה בהכרח במצב בו יהיו בה תושבים שאינם יהודים שיאיימו על זהותנו הלאומית, היא סיפקה את הפתרון האידאי-מוסרי לבעיה – גר תושב. מי שאינו יהודי יוכל לזכות בזכויות אזרחיות אבל לא בזכויות פוליטיות – "תושב קבע" בטרמינולוגיה העכשווית. את הזכויות הפוליטיות שלו הוא יוכל להגשים במדינות הערביות הסובבות, איש כפי בחירתו.
זהו וויתור חלקי בלבד על מרכיב אחד, מהותי אמנם, של הדמוקרטיה. אם אלה הטוענים שיש צורך בפרגמטיזם ובפשרות כנים בדבריהם, עליהם לקבל בעקרון גם את האפשרות שהפשרות עשויות להיות דווקא ביחס למרכיב הדמוקרטי, לא רק ביחס למרכיבים האחרים, גם אם ויתור כזה יהיה בבחינת "וויתורים כואבים". באשר לפונדמנטליסטים הדמוקרטיים, ששומרים על כל תג ותו של האידאולוגיה הזו, ככתבה וכלשונה, נראה לומר שהם חפצים בחלוקת הארץ והטיעון הדמוקרטי מהווה עבורם רק תירוץ.
ישנם הטוענים שהדבר לא מקובל בעולם. אבל זהו שקר. מיליוני תורכים חיים כך בגרמניה, אם להביא רק דוגמה אחת, ללא זכות להשתתפות בבחירות. הם מודים לגרמנים על האפשרות לחיות ולעבוד ביניהם, ואף אחד לא טוען שגרמניה איננה דמוקרטיה לאור מצב זה.
הבעיה שלנו אם כן איננה עם הערבים – אתם נצטרך להתמודד בכל מקרה – אלא עם עצמנו. הבעיה איננה במציאות האובייקטיבית אלא בראש שלנו המלא וממולא באידאות זרות שייבאנו לארץ ביבוא אוטומטי עם פרוץ הציונות. השאלה איננה האם הדמוקרטיה היא אמיתית, או צודקת. השאלה היא האם היא עולה בקנה אחד עם צורכי תחייתנו הלאומית. המציאות עונה על כך בתשובה "לא", וכך גם תורת ישראל שאין מציאותית ממנה.  
הדילמה אם כן ברורה: האם נקריב את קיומנו הלאומי למען הדמוקרטיה, או את מרכיבים מסוימים בדמוקרטיה למען קיומנו הלאומי. גם התשובה ברורה. נצטרך כנראה להשלים עם וויתורים כואבים, אבל יהיו אלה וויתורים על מרכיבים בדמוקרטיה, מה שיביא אותנו לתגלית מדהימה – יש חיים אחרי הדמוקרטיה.
רבים טוענים שבתקופתנו "הנאורה" הדבר לא ייתכן, ש"העולם לא ייתן", אבל אפילו אותם כבר חזה הנביא מראש: "לא ייתכן דרך ה'? שמעו נא בית ישראל, הדרכי לא ייתכן, הלוא דרכיכם לא ייתכנו" (יחזקאל י"ח).



17 תגובות:

  1. מעניין..
    במילא הדמוקרטיה העכשווית במדינה שלנו היא לעיתים קרובות [מידי] כמו צפרדע שקשה לבלוע...משהו שמרגיש לא נכון,חורק ומקרטע ולא תמיד אפשר להגיד למה.
    ומי יעיז.לדבר נגדה??
    .הרי זו מילת קסם,מנטרה של כישוף שאסור לגעת בה! אחרת תוקע מיד מהחברה "האנושית התרבותית-הנאורה"
    החופש אליו שואפת הרוח האנושית האמיתית ,בעומק עומק שלה מתגעגעת למשהו אחר.
    נשמת אפו של כל יהודי במהותו הוא לא החופש של הדמוקרטיה המדינית חברתית שיש לנו כיום!
    כנראה שמה שאתה כותב מוטי,זהו שרטוט ראש חץ שמורה על הכיוון בו נמצאת תשובה לענין.
    לכן לא נורא..אם חלקים מה"דמוקרטיה" הזו יתפוגגו.
    ישר כוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. צריך להסביר לאותם אנשים שהדמוקרטיה באמת חשובה להם, אבל הם רציונאלים והדמוקרטיה איננה "דת" עבורם, שהרציונליות מחייבת לפתוח את האפשרות שהוויתורים הכואבים יהיו אולי בתחום הזה.זו תהיה התקדמות משמעותית.

      מחק
  2. מה שיהיה מעניין לראות זה- איך בנט וחבריו יחד עם לפיד וחבריו יתישרו על אותו קו בענין.
    איך יסכימו סטרוק מחברון וגלמן מהרצליה על אותם וויתורים ?
    ביחוד שמדובר בענינים לאומיים....

    השבמחק
  3. קיימת עוד אפשרות מעבר לאפשרות ההגיונית והתורנית אותה מעלה קרפל והיא האפשרות אותה מעלה צבי מסיני, שהיא בבחינת המשך המתווה המועלה במאמר כאן, אך לא לעצור בסטטוס גר תושב - תושב קבע - אלא להמשיך לאפשרות של אופציית הגיור ההדרגתי של ערביי ארץ ישראל, כמובן לפי בחירה ולמי שבאמת יראה על נכונותו להשתלב ולהתמזג בעם ישראל. או אז נגלה שרבים מערביי ארץ ישראל שלפחות חלקם באורח היסטורי היו יהודים שהומרו בכפייה לאסלאם, יעדיפו את האופציה עליה נאבק צבי מסיני ותנועת ההתחברות

    השבמחק
  4. כמו כל תכניות הימין עד כה שאינם מקובלות על אף אחד אחר. תמיד קל לצד אחד לוותר על מה שהכי לא נוח לנו. תכנית ההתחברות, המבוססת על עבודת שטח המראה, יחד עם מחקרים אחרים, את המקור של מרבית הפלשתינאים ממער לירדן כצאצאי אנוסי עם ישראל בארצו, ומראה את נכונות מרבית הפלשתינאים ביו"ש, לאחלר שהננושא מוסבר להם בצורה רצינית, לשוב לעמם המקורי, מפזרת את הוויתור בצורה מתונה לשני כיוונים, שכל אחד מהם אינו נוח לצד אחר ולכן זו פשרה שתתקבל, לא רק על דעת הימין.

    תכנית ההתחברות היא ויתור מעודן יותר מהצעתו של קרפל, ויתור שהוא פשרה בין שני ויתורים מוחלשים. הויתור המוחלש הראשון הוא ויתור זמני בלבד על הדמוקרטיה אשר תתגשם בהדרגה בצורה מלאה. הויתור השני הוא על אחידות זהותנו הדתית המקורית, זהות שגם היא תתגבש בצורה טובה יותר, לא מושלמת, לאורך השנים. אך מבחינה גיאופוליטית ולאומית - איננו מתפשרים על דבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. צבי, אני מודע לתוכנית שלך. לא דוחה אותה על הסף, למרות שהיא באמת רעיון מהפכני. היא גם יכולה להתבצע במקביל לרעיון ה"גר תושב" כמו שהעיר בצדק דוד איש שלום. הבעיה העיקרית לדעתי היא לאו דווקא בנכונותם של הערבים. אני מניח - וזה גם מהותי לרעיון ה"גר תושב" - שרובם מבינים שרק טוב יצא להם, משני הרעיונות. הבעיה היא - כמו תמיד - בעיה שלנו. בכדי לבצע את הרעיונות צריכה להתרחש "מהפכה תודעתית", שתבסס את קיומנו על "הזהות היהודית". כל עוד אנחנו לא יודעים מי אנחנו ומבססים את זהותנו, כל עירוב מסוכן. זו כנראה גם הסיבה לקביעה ההלכתית של הרמב"ם שדין גר תושב חל רק אחרי חלוקת הארץ לשבטים, כלומר, אחרי שהאחיזה וההשתרשות שלנו בארץ הגיעה ליציבות בריאות עצמית ושלמות יחסית.

      מחק
  5. עמנואל גרטל6 במרץ 2013 בשעה 0:29

    טוב.
    טוב שעצם הרעיון עולה.
    טוב שהוא מבוטא מפורשות.

    בישראל ה"דמוקרטיה" היא הסוואה לאנטי יהודיות.
    הנפנוף ב"דמוקרטיה" הוא בדיוק כמו שיש רפובליקות ואירגונים פאשיסטיים ו/או טוטאליטריים המוסיפים לשמם את התואר "דמוקרטי" כהסוואה.

    השבמחק
  6. עמנואל, בהחלט, צריך להתחיל להסביר לציבור שאסור שדמוקרטיה תהפוך לדת. הדמוקרטיה היא מכשיר, אמצעי, וצריך להתאים אותו לצרכים. נכון שאולי כרגע (!) אין לנו שיטה פוליטית עדיפה, אבל אסור להפוך אותה לעבודת אלילים.

    השבמחק
  7. ראשית ברצוני לברך על בריאתו של בלוג רציני וחשוב זה ולברך את יוצרו בברכת עלה והצלח. אני בטוח כי בזכות כותבו ובזכות קוראיו תשמר בו רמת דיון אמתית ונוקבת עד תשתיות תהום.
    ולבלוג עצמו.
    מטבעו הוא מיועד לאנשי שלומנו בלבד. אחינו החילוניים לא מסוגלים לבלוע דרישה שכזו כי כפי שצוין במאמר - הדמוקרטיה היא נשמת אפם. לכן הטיעונים במאמר הם בחזקת 'דע מה שתשיב לאפיקורוס'.
    הטורקים בגרמניה אינם זהים מבחינת מעמדם לפלשתיניים ביהודה ושומרון. הטורקים אינם רואים באדמת גרמניה את מולדתם. (אדמת גרמניה לא נכבשה מעולם על ידי צבאות האימפריה המוסלמית). ארץ ישראל - שאני.
    מי שמקבל על עצמו את דת האיסלאם או נולד מוסלמי - לעולם יישאר מוסלמי. גיור או התנצרות אינם משחררים את המוסלמי מדתו.

    השבמחק
  8. אלכס. קודם כל ברוך הבא. עקבתי אחרי התגובות שלך כבר מערוץ 7. ואני מקווה שנצליח לנהל בלוג משמעותי.
    לעצם העניין, אני חושב שהדוגמה של הטורקים בגרמניה כן רלוונטית. משום שהנושא כאן איננו שאלת הלאומיות, הגדרה עצמית וכדומה. השאלה היא האם התפיסה הדמוקרטית יכולה, בעיקרון, במהותה, להשלים עם אזרחים שאינם משתתפים בבחירות. התשובה היא כן. גרמניה למשל.

    השבמחק
    תשובות
    1. מכובדי, מוטי קרפל,
      אני מניח שבגרמניה קיימים שני סוגי טורקים. האחד - מהגרי עבודה זמניים שבאו לעשות קצת כסף ולחזור לטורקיה, והשני - דור שני למהגרי העבודה שכבר רואים בגרמניה את מולדתם ומעונינים להיות בה כאזרחים שווי זכויות. כיצד גרמניה מתנהגת עימהם?

      מחק
    2. אלכס, אכן שאלה מעניינת אבל בכל מקרה היא לא מכריעה את התיזה. יכולים להביא דוגמה מיפן שם, כפי שלפחות ידוע לי (אבל שווה לבדוק שוב), אין בכלל התאזרחות מלאה של זרים. גם בשווייץ זה לוקח דורות.
      הנקודה המשמעותית היא האפשרות שאדם יחיה במשטר דמוקרטי, עם זכויות אדם, ובלי זכויות פוליטיות. ההגדרה הנוהגת כיום אפילו במשרד הפנים שלנו - "תושב קבע" - מעידה לדעתי שזה אפשרי

      מחק
    3. פורטו-ריקו זו דוגמה חשובה מאוד בהקשר זה. במיוחד לאור העובדה שמדובר באמריקה.

      מחק
    4. אביה. מה בדיוק המצב בפורטו ריקו?

      מחק
    5. אין להם זכות להצביע בפרלמנט האמריקאי

      מחק
  9. "הלוא דרכיכם לא ייתכנו" - מי אמר שאתה זה שיודע לפרש נכון את הפסוק? מי שמך לפרשן הרשמי של הקדוש ברוך הוא? שטויות גמורות. לא יהיו שום "וויתורים על מרכיבים בדמוקרטיה". תוצאות הבחירות האחרונות מבטלים כעפרא דארעא את כל דיעותיך ורעיונותיך, זורים אותם לרוח ומפריחים אותם כחול. אינני מבין אותך, מוטי: מדוע הבעת תמיכה טרם הבחירות בסיעת הבית היהודי?! סיעה המונהגת בידי אדם שכל דרכיו הן דרכים של פשרות בדיוק היכן שאתה טוען שאין שם מקום לפשרה, הן בתוכנית "שמונה ערי המדינה" שלו - שגם היא הזוייה ומופרכת כמובן, והן גם כמובן בנושא הציבורי-לאומי, ועובדה שחיבורו הטבעי התגלה כחיבור עם "יש עתיד". לאור מה שאתה מפרסם, האם אינך מנסה לעשות בבית היהודי את מה שכיום אתה טוען שפייגלין טעה בעשותו בליכוד, כלומר להשתלט מבפנים על כוח פוליטי שקווי הפעולה שלו אחרים משלך?
    יודע מה? עזוב, נסה לענות לי על שאלה אחרת: האם לא הגיע הזמן פשוט לסיים עם העניין הזה? "מהפכה אמונית" - כמה שנים אפשר לחכות בתחנה לרכבת שכבר לעולם לא תופיע?

    השבמחק
    תשובות
    1. ידיד האנונימי.
      נראה שאתה מאד כועס. מה קרה. בהחלט יכול להיות שאני טועה ואתה צודק, אבל בדיוק בכדי לברר עניין מסוג זה קיים הבלוג.
      לעצם שאלתך, האחרונה על כל פנים: כשכתבנו על המהפכה האמונית דיברנו על תהליך ארוך. לפחות שנות דור, ובמובנים מסוימים ובשלבים מסוימים, גם למעלה מזה. לא אני ולא פייגלין חשבנו בטווחים של בחירות כאלה או אחרות.
      ובכל זאת, אני רואה בהחלט התקדמות בכיוון שעליו אנחנו מדברים. בנט עבורי הוא חידוש בכיוון הזה. כך גם הליכתו למרכז הפוליטי והחבירה עם לפיד. אני כלל לא מאוכזב ממנו בשלב זה, עם כי, כפי שכבר כתבתי, אני עדיין לא מחזיק ממנו כ"הרצל".
      גם תופעה כמו, למשל, חברת הכנסת קלדרון, שמבשרת לציבור הישראלי שהיהדות לא שייכת רק לדתיים - היא מבחינתי התקדמות בכיוון.
      זכור נא שלא דיברנו על כך שהישראלים יהפכו ל"דתיים", במובן המוכר והמצומצם, אלא על הפיכת הזהות היהודית לתשתית האידאית של החברה הישראלית.
      אני כמובן לא יכול ולא מנסה, "להשתלט" על הבית היהודי. אני רק מנסה לפרש את הופעתו לפי הנחות היסוד של המחשבה שלי. כל מה שכתבתי לפני הבחירות, וגם לאחריהן, (והבאתי כאן בבלוג את כל מאמרי בנושא) על הופעת "הבית היהודי" בכלל ובנט בפרט - עדיין מבחינתי עומד בתוקפו. כמובן, כולנו בני אדם, גם אנשי הבית היהודי.
      נראה לי שלא בדיוק הבנת את מה שלפחות אני מבין במושג "המהפכה האמונית" ולכן נראה לך שהמציאות מפריכה אותה. בקיצור - צריך סבלנות. קימעא קימעא.

      מחק