יום רביעי, 20 בפברואר 2013

רק לא הבית היהודי

לא משקעי עבר ולא שיקולים אישיים עומדים ברקע התנכרותו של נתניהו לבנט, אלא כוונתו להקים "קואליציית מהלך מדיני". מאמר פוליטי


 בס"ד

הקשיים בהרכבת הקואליציה מעידים בברור על הנושא המרכזי סביבו מנסה נתניהו לבנות אותה – הנושא המדיני. לא משקעים מן העבר, לא פסילה אישית וכמובן לא העדפותיה של שרה אשתו, עומדים ברקע של יחסו של נתניהו לבנט. הקמפיין כנגד הבית היהודי ערב הבחירות והניכור שמפגין כלפיו נתניהו לאחריהן, מעידים על עובדה אחת ברורה: נתניהו רוצה את כולם בקואליציה – מלבד את הבית היהודי. זה איננו עניין אישי אלא פרי החלטה מדינית אסטרטגית של נתניהו ללכת בקדנציה הקרובה על מהלך מדיני.
נתניהו מחפש "קואליציית מהלך מדיני" ומבחינתו "הבית היהודי" איננו יכול להשתלב במהלך כזה. לכן הקואליציה המועדפת עליו היא: הליכוד-ביתנו, החרדים, לפיד, לבני ומופז – קואליציה נוחה לתהליך מדיני. לחרדים זקוק נתניהו לא בגלל הבטחות קודמות, נטיות לב או "שותפות טבעית"; הוא זקוק להם בכדי שלא יצטרך להישען על השמאל בלבד, דבר שיהיה בעייתי מבחינתו משלוש סיבות: הוא לא רוצה להיות "שבוי" בידי השמאל; הוא רוצה לצמצם התנגדות פנימית בתוך הליכוד-ביתנו; והוא זקוק להם כעלה תאנה למהלך המדיני. ביקור אובמה, כפי שאסביר בהמשך, והכנסתה של לבני לקואליציה מחזקים פרשנות כזו.

קואליציית שוויון בנטל


הבעיה היחידה של נתניהו היא לפיד אותו מעניין רק דבר אחד – קואליציה בלי חרדים. זהו השטר הראשון שהוא חש חובה לפרוע לבוחריו, והוא חשוב לו, סמלית, אפילו לו היו מקבלים החרדים את כל דרישותיו. מבחינתו זהו תנאי כמעט מוחלט. בהמשך, כמובן, מתכוון לפיד לפרוע את השטר העיקרי – גיוס החרדים. לפיד אם כן, בניגוד לנתניהו, רוצה קודם כל ב"קואליציית שוויון בנטל".
האינטרס של לפיד ב"ברית" עם בנט ברורה: הוא תוקע טריז בין בנט והחרדים ובכך הוא מטרפד את "ברירת המחדל" של נתניהו – קואליציית ימין-חרדים – ומחייב אותו להותיר אותם בחוץ. לפיד רוצה את בנט בקואליציה כדי שש"ס תישאר בחוץ. הוא צריך את בנט גם מסיבה נוספת: חזית והסכמה רחבה יותר מול החרדים.
גם האינטרס של הבית היהודי בברית עם לפיד ברור: רק באמצעותה הוא יכול להבטיח את מקומו בקואליציה ורק ב"קואליציית שוויון בנטל" הוא יכול להיות שותף מלא. החבירה ללפיד נועדה לכפות על נתניהו "קואליציית שוויון בנטל" במקום "קואליציית מהלך מדיני". ועוד: האוריינטציה של בנט איננה מגזרית אלא כלל-ישראלית וגוש עם החרדים עומד בסתירה לכך, מה עוד שנתניהו יקים קואליציית ימין-חרדים רק כברירת מחדל, כאמור.  
חשוב לשים לב שהברית בנט-לפיד איננה סימטרית. בעוד ש"הבית היהודי" זקוק ללפיד כשלעצמו, לפיד איננו זקוק ל"בית היהודי" כשלעצמו אלא בעיקר לשם הוצאת החרדים. אם תימצא דרך להיפטר מהחרדים באופן אחר, לא תהיה ללפיד מניעה להתכחש לברית. ועוד: ללפיד אין בעיה שגם הנושא המדיני – מלבד השוויון בנטל – יקודם בקואליציה; אדרבה. לבנט (מבחינת נתניהו) אין אופציה כזו. מצבו של הבית היהודי, אם כן, איננו מזהיר.

ביקור אובמה

 

ביקור אובמה משמעותי להבנת המגעים הקואליציוניים. הוא מבהיר לאן פניו של נתניהו. אובמה לא מגיע על מנת לשתות קפה ולהחליף דעות. אם הוא מגיע, הרי זה על מנת לסגור את מה שהוסכם כבר מקודם. כמו כל סוחר טוב הוא בא לתת ולקבל. הוא ייתן לנתניהו גיבוי לתקיפה באירן (או אולי אפילו את התקיפה עצמה בכוחות אמריקאיים) ויקבל הסכם מדיני. נתניהו כנראה התכוון למה שאמר: מדינה פלשתינאית מפורזת וכדומה. יש לו, לצורך הרגעת מצפונו, תירוץ טוב לכניעה המדינית – הגרעין האיראני. מלבד זאת הוא כמובן מאמין שיוכל לעצב את המדינה הפלשתינאית לפי תנאיו. אשרי המאמין.
נתניהו לא ייתן ליחימוביץ את תיק האוצר בכדי שתהרוס את הישגיו הכלכליים, והיא, מצידה, לא תוכל להיכנס על פחות מזה. העיכוב בהקמת הקואליציה נובע מרצונו של נתניהו להוריד את לפיד מהעץ של "בלי חרדים", אבל ללפיד אין כרגע סיבה לוותר. כאן פחות או יותר תקועים היום המגעים הקואליציוניים.

האפשרות הסבירה שנותרה לנתניהו היא קואליציה עם לפיד, בנט, לבני ומופז, בדיוק במתווה שעשה שרון לקראת ההתנתקות: הכנסת הבית היהודי לקואליציה עד שהמהלך המדיני יבשיל ואז, אם וכאשר, לחפש לו מחליף. זוהי פשרה הן מצד נתניהו והן מצד הבית היהודי, שכבר הודיע שלא ישלול שיחות כשלעצמן. למרבה הפרדוקס, ככל שיקודם פיתרון לסוגיית גיוס החרדים, יפחת הצורך של לפיד ונתניהו בהשארתו של הבית היהודי בקואליציה; החרדים יוכלו להיכנס במקומו.
סירוב של הבית היהודי להיכנס לקואליציה שכזו יפתח בפני נתניהו את האפשרות לקואליציית שמאל: מרץ (או חלקים-פורשים מ"העבודה") במקום בנט. הם ישמחו לקדם תהליך מדיני. את ההתנגדות שתתעורר במפלגתו הוא יוכל לטרפד על ידי האיום (האמיתי) שהאלטרנטיבה היחידה היא בחירות חדשות.





15 תגובות:

  1. אוקי, נראה לי בסדר

    השבמחק
  2. נכון בהחלט!
    ניתוח ראוי לשבח!!

    השבמחק
  3. הערכתי לגבי אובמה - הוא בא בתביעה להסיר מעל השולחן את האיום בפעולה צבאית. לא פחות.

    והשימוש שלו במוינוח "לא-לגיטימי" - ביחס להתנחלויות (לא "בלתי-חוקי" או "מכשול") - חושף את הכיוון שלו בנושא זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. ישראל, קודם כל ברוך הבא.
      אז לפי דעתך הוא לא בא לתת כלום. רק לדרוש?

      מחק
  4. אתה סבור שבאמת הליכוד ונתניהו הולכים על מה שמכונה בלשון נקיה "מהלך מדיני". נניח לצורך הדיון שזה נכון. אם כך, יוצא שיש רק מפלגה ימנית אחת בכנסת שהיא הבית היהודי עם 12 חכ"ים, ואז המאבק שלהם אבוד מראש, לא?

    אני עדיין לא רואה את ליברמן, אלקין ויריב לוין בתפקיד ציפי לבני וגם לא את נתניהו בתפקיד שרון. לא יודע מה יהיה בהמשך, אבל עד עכשיו יש לנתניהו רקורד מצוין בבלימת לחצים חיצונים (מי האמין שנעבור ארבע שנים של אובמה בלי משבר איום מול ארה"ב) ובאופן כללי בניווט ספינת המדינה באופן סביר. האם הוא עומד לפני שינוי דרסטי בדרכו? ימים יגידו, אבל לקחת אותו מראש בתור שמעון פרס השני נראה לי לא לעניין.

    השבמחק
  5. נדב. אתה שואל מצויין. מזכיר לך שגם על שרון לא האמינו (ואגב, כתבתי בזמנו בעלון "לכחילה" לפני (!!!) שהוא נבחר לראשות הממשלה, שהצבור האמוני סומך עליו לשווא, ושאין כמוהו מסוכן להתנחלויות. אבל זה לא עניין של הערכה אישית, אלא ניתוח אידאי. משבר הציונות החלונית, או ה"ציונות של קיום", צריך להתרחש בכל ההנהגה, עד האחרון שבה ומסיבה זו הערכתי כנ"ל לגבי שרון.ביבי, עד עתה, אכן גילה "אחריות לאומית" אבל להערכתי, בשלב כל שהוא, הוא עתיד להישבר.
    על כל פנים, דווקא הכניסה של לבני כראשונה (!!) עומדת לחשוף את כוונתו האמיתי. כי היא פותחת לנתניהו אפשרויות חדשות. כתבתי על זה מאמר שאולי יתפרסם מחר ב"מקור ראשון". לכן אביא אותו כאן רק מחר. ואז נוכל להמשיך לדון

    השבמחק
  6. טוב, זה כבר סוג אחר של טענה.

    בתכל'ס, אתה אומר בעצם שהציבור מתחלק לשניים: אלו שאינם מבינים מהי ציונות של ייעוד ועוסקים בציונות של קיום, ודרכם נידונה לכשלון, ואלו המבינים את התוכן הפנימי של הציונות או איך שלא תקרא לזה, ורק הם יכולים בעצם להנהיג.

    די ברור שהקבוצה הראשונה מכילה את כל החילוניים פחות או יותר, את כל החרדים, ומן הסתם גם את הדתיים הלאומיים הסטנדרטיים בנוסח בנט ואת החרד"לים מהסוג הממלכתי. הייתי אפילו מסתכן בהשערה כי קבוצת האנשים שאתה ממש מסכים איתם על הדרך מונה לא יותר מכמה עשרות.

    כעת, יכול להיות שאתם צודקים וכל היתר יגיעו למשבר וייעלמו, אבל צריך להיות זהיר בהבאת ראיות לשיטתכם מן המציאות. דרכו של עולם ודרכה של פוליטיקה היא שכל מנהיג פוליטי בסופו של דבר מפסיד ונעלם או מת וכל רעיון שמוצע מול בעיות השעה מתיישן או מאבד מערכו או יוצא מהאופנה. לעמוד על הגדר ו"להוכיח" את שיטתך מעצם התחלופה הטבעית הזו זה לא לענין. אשאל אותך להיפך: אם נגזר על נתניהו לעבור לשמאל ולהגיע למשבר בגלל שהוא שייך לציונות החילונית, למה זה לא קרה עד היום? ואם זה לא יקרה בקדנציה הקרובה, האם תשתכנע שהשקפת העולם שלך מוטעית?

    יש לי הרגשה שאתה בונה כאן מערכת הגותית שיכולה בהגדרה לקבל רק אישושים: את זה שבונים באריאל או ברבבה אתה לא סופר כי זה טרנזיינט שאין סופו להתקיים, ואת הקפאת הבניה כן. את העמידה של נתניהו מול אובמה לא, ואת הקריסה של שרון כן, ועל זה הדרך. בצורה כזו אפשר להוכיח כל דבר.

    השבמחק
  7. נדב.

    אענה לך מהקל אל הכבד, על הנושא הסוציו-פוליטי ואח"כ (משהו) על הנושא הפילוסופי - אימות הידע.

    1.אתה וודאי מסכים, כצאצא של אברהם העברי, שזה שכל העולם עומד מהעבר השני, לא בהכרח מהווה הוכחה למשהו. אדרבא.
    2.בתפיסה הישראלית, שהיא אורגנית ואולי הוליסטית במושגים העכשווים, מבנה העם הוא כמו מבנה גוף האדם. הראש הרבה יותר קטן מהגוף, ובוודאי מן המוח. חברה מונהגת על ידי שכבה קטנה יחסית. בחברה בריאה השאר חשים הזדהות עמה והולכים אחריה. הדוגמא הקלאסית עבורנו היא "ההתיישבות העובדת" בתולדות הציונות. היא היוותה כ-3% מהציבור אבל הובילה, ובדרך כלל בזכות, את כל החברה.
    3. שום דבר אינו שחור לבן. גם בין הציבורים שמנית ישנם הרבה שמכילים בתודעתם, בהרכבים משתנים, את שתי התפיסות - ציונות של קיום וציונות של יעוד.
    4. אין צורך שכולם יהיו כמוני. אדרבא. יש רק צורך ליצור אוריינטציה חדשה בחברה: חברה שבבסיסה תודעה וזהות יהודית במקום "ישראלית" (במובן העכשוי). נראה לי שזה התהליך שמתרחש.

    ומכאן לסוגיה הכבדה. מהו המבחן לתפיסה אידאית.

    1. אתה, כאיש מדע, מנסה להכיל על עולם הרוח, המוסר וההיסטוריה, את הקריטריון המדעי של פופר - כשלון אחד בניסוי מפריך את התאוריה. אילו כך היה עם ישראל נוהג בהיסטוריה שלו - רצופת הכשלונות האכזבות והסבל - היינו כבר מזמן נוטשים את הפרוייקט. גם אתה. כנראה שבעולם הרוח זה עובד אחרת.
    2. את הקושיה הזו אתה מעמיד - ובצדק - מאז שאני מכיר אותך, שנים לא מעטות, בפני תלמידי הרב קוק (שגם אני מנסה ללכת לאורו). האמת היא שהתביעה שלך אמיתית ועדיין לא נענתה. תן לי כמה ימים לחשוב על זה. יש לי כיוון אבל צריך לעשות על זה פעם אחת דיון מעמיק ורציני. ב"נ אענה לאתגר.

    השבמחק
  8. כמה הערות:

    1. משלים מהסוג של דימוי גוף האדם לאורגניזם החברתי הם דברים שיש להזהר בהם. האם תהיה מוכן לומר ש 30% מהאנשים בחברה צריכים לעסוק בתחבורה מכיוון שזהו חלקו של משקל הרגליים במשקל הגוף כולו? [אגב הקדמונים כלל לא חשבו את המח למשכן המחשבות, כך שזהו משל הבנוי על ידע מודרני]. משלים כאלו מתאימים לדרושים ידועים המושמעים לקהלים מסוימים, אבל לא לטענות אמיתיות.

    2. האמירה לפיה יש קבוצה קטנה של אנשים שהחברה הולכת אחריה ניתנת לשתי אינטרפרטציות. האחת, המבטאת אמת כמעט טריביאלית, היא שרעיונות שיטות ואפנות נולדים בדרך כלל אצל אדם בודד או קבוצה קטנה ומתפשטים משם בדרך של שכנוע או חיקוי.

    הכיוון השני בו מושמעת הטענה הזו הוא יותר בעייתי. זוהי תורת הקונספירציה החברתית, האומרת כי הדמוקרטיה היא שקר והחברה נשלטת כמין תיאטרון בובות על ידי קבוצה קטנה של מושכים בחוטים שיכולים לעשות כרצונם. כמובן שהמסקנה מהלך חשיבה כזה היא זניחת המרחב הציבורי ופניה לפעולה (אלימה בדרך כלל) שמטרתה החלפת המושכים בחוטים באנ"ש.

    לדעתי הכיוון הזה הוא שגוי ומסוכן, והארכתי בזה כאן
    http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/486.pdf

    3. אנחנו לא מדברים על עולם הרוח אלא על פוליטיקה, כלומר על המודלים השונים בהם אנשים יכולים לחיות זה במחיצתו של זה ולפתור קונפליקטים ביניהם, עקרונות אשר, כפי שכתב הכוזרי, קיימים אפילו בתוך חבורת שודדים.

    השבמחק
    תשובות
    1. נדב

      בוא נתרכז בעיקר:

      3. אנחנו לא מדברים על פוליטיקה במובן הרגיל. תזכור שהדיון ביניינו החל בסימן השאלה שלך על הקביעה שלי שנתניהו גם הוא עתיד ללכת בדרכם של רבין ושרון. הבסיס לקביעה הזו לא היה פוליטי אלא אידאי. קראתה לזה בצדק "מערכת הגותית". אכן, משנה אידיאולוגית, שמעצבת הנחות על מנת לפעול במציאות, במקרה זה הפוליטית, ומנסה לשנות אותה על פי יעדים תכליות ומטרות שהיא מגדירה. זו איננה פוליטיקה, אלא ענף של תחום המוסר או הרוח.
      מלבד זה, ההגדרה שלך לתחום הפוליטי "מודלים שונים...." היא עצמה נגזרת של תפיסה מסויימת. לא היחידה האפשרית. היא תואמת לתפיסתו החברתית של יאיר לפיד, כפי שהצגתי אותה כאן בבלוג במאמר "חברה אזרחית או חברה יהודית".

      מחק
  9. אידיאה זו לא פוליטיקה. אני יכול להציע מחר שכולנו נסכים לא לעבור יותר על החוק ואז אפשר יהיה לפטר את כל השוטרים ולחסוך ים של כסף. כאידיאה זה נהדר, "ועמך כולם צדיקים", כרעיון פוליטי זה מהלך טפשי שנכשל כבר בעשרות וריאציות, מפני שהוא מנוגד לטבע האדם (או ליתר דיוק לטבעם של קבוצות של בני אדם).

    באותה מידה אפשר לפתוח "בנק כבוד" (על משקל מבחני כבוד) שבו אין ביקורת וסומכים על הפקידים, ואני מניח שגם אתה לא תסכים להפקיד בו לירה.

    לתת לחשיבה האידאית להשתלט על החשיבה הפוליטית (מה שאתה קורא "משנה אידאולוגית שמעצבת הנחות על מנת לפעול במציאות") זה מה שעשו לדוגמה הקומוניסטים בזמן הקולקטיביזציה באוקראינה: הם רצו שאנשים יטפלו בפרות ויזרעו חיטה לא למען ההכנסה הפרטית שלהם אלא למען תועלת האומה. כשזה לא הצליח הם האשימו את האיכרים בסבוטז' וירו, הגלו או הרעיבו למוות כמה עשרות מליונים מתוך הרגשת התמרמרות כנה על הרשעים הללו שלא מסוגלים להתעלות מוסרית.

    בעיני, מי שלא עושה את ההפרדה בין "הנכון" ברמת הפרט לבין השיטה הפוליטית שאפשר להציע לציבור, הוא לפחות בפוטנציאל הרשע הכי גדול, וההיסטוריה מביאה לא מעט דוגמאות לכך. פוליטיקה איננה "ענף של תחום המוסר או הרוח" אלא יותר ענף של תורת המשחקים, שהשאיבה שלו מתחום המוסר והרוח היא ברמה של הצבת חזון כללי ועקרונות בסיסיים, אבל לא ברמת המשחק היומיומי. כבר ראינו כיצד תפקדו כל מיני רבנים חשובים ושאר רוחניקעס כשהציבו אותם כחברי כנסת: אפס, וגם זה במקרה הטוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. או. קיי. נדב, נראה שאנחנו יכולים כבר להסכים על משהו ולהתקדם. פוליטיקה היא תחום "שהשאיבה שלו מתחום המוסר והרוח היא ברמה של הצבת חזון כללי ועקרונות בסיסיים, אבל לא ברמת המשחק היומיומי". מסכים.
      לזה בערך התכוונתי בהפרדה בין פוליטיקה לאידיאולוגיה. אני לא עוסק בדרך כלל בפוליטיקה "ברמת המשחק היומיומי" (להוציא כמה פוסטים כאן שהם פשוט דבר שהזמן גרמא), אלא ברמה האידיאולוגית. מרמה זו נגזרה ההערכה שלי בנוגע לנתניהו, שממנה החל הדיון.
      אני חושב שצריך להבחין בארבע קומות כלליות (מלמעלה למטה):
      תורה / פילוסופיה
      אידיאולוגיה
      מדיניות
      פוליטיקה יומיומית, מעשית וטקטית.

      ואז גם ברור מדוע רבנים, אבל לא רק הם אלא גם, אנשי רוח/ משוררים / עיתונאים / וגם מדענים ופרופסורים - מתפקדים "כשהציבו אותם כחברי כנסת: אפס, וגם זה במקרה הטוב". ממש לא מאפיין דווקא רבנים.אלא הבדל בכישורים השונים לפי רמות העיסוק ("רמות" מבחינה לוגית, לא מבחינה אחרת)

      האם רות עד כאן?

      מחק