יום שישי, 11 במרץ 2022

זה הזמן לטפל בגרעין האיראני

עלינו לשקול בכובד ראש את האפשרות שנקרית לפנינו בימים אלה. אם אכן בידנו הכוח המבצעי לכך, ייתכן שלעולם לא תהיה לנו הזדמנות טובה לעשות את חובתנו נוכח איום הגרעין האיראני.

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 4.3.22

המלחמה המתרחשת באוקראינה תופסת בצדק את מלוא תשומת לבנו; המראות הקשים, גורל הישראלים והיהודים וההשפעות הנרחבות שלה על הסדר העולמי, אינם דברים של מה בכך. אבל אסור לנו לאבד את הריכוז ולתת לקולות המלחמה הזו להסיט אותנו מהדבר שמבחינת ישראל הוא נושא הרבה יותר משמעותי וחמור ממנה – איום הגרעין האיראני.

צדק השבוע ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בקריאתו בישיבת סיעת הליכוד בכנסת לראש הממשלה ושר החוץ "לדבר פחות על מה שלא צריך לדבר בו", וכוונתו הייתה למלחמה באוקראינה, "ולעסוק הרבה יותר באיום הקיומי באמת לביטחוננו, וזה כמובן החזרה של איראן בזמן הקרוב להסכם הגרעין המסוכן".

לפני פרוץ המלחמה באוקראינה המגעים לחידוש הסכם הגרעין האיראני הבשילו והחתימה עליו הייתה צפויה תוך ימים. נוכח המלחמה עלתה האפשרות שהשיחות בין איראן למעצמות בווינה יעוכבו לאור הקושי לכאורה של נציגי רוסיה לשיחות לשבת יחד עם נציגי המערב באותו צד. למרות זאת בימים האחרונים נודע שארה"ב עומדת להסיר חלק מהסנקציות על המשטר באיראן ועל בכיריו, ושההסכם עומד להיחתם כבר בשבוע הבא. 

יש קשר מובהק בין המלחמה באוקראינה לבין סוגיית הגרעין האיראני וההסכם המתגבש בווינה. אוקראינה לומדת בימים אלה מה ערכם של הסכמים מדיניים ומה דינה של מדינה שמפקידה את גורלה ואת ביטחונה בידי אחרים. הסכם בודפשט נחתם ב- 1994, מיד לאחר התפרקות ברית המועצות הסובייטית, בין אוקראינה מצד אחד לבין בריטניה, ארה"ב ורוסיה מצד שני. צרפת וסין הצטרפו אליו בהסכמים נפרדים מול אוקראינה. בהסכם האמור קיבלה אוקראינה על עצמה להתפרק מנשקה הגרעיני ירושת התקופה הסובייטית, תמורת התחייבות לכבד את עצמאותה ואת ריבונותה בשטחיה והבטחה להימנע מאיום או שימוש בכוח צבאי כנגדה. בימים אלה, נוכח המתקפה של פוטין, לומדת אוקראינה מה ערכם של הסכמים מדיניים. היא נוכחת שלא רק פוטין אלא גם המערב לא מתכוון לעמוד בהתחייבויותיו ולערוב לעצמאותה ולשלמותה הטריטוריאלית. המערב מוכן אמנם לנקוט בסנקציות כלכליות משמעותיות כנגד התוקפנות הרוסית אבל לא מעבר לכך. צריך לקרוא לילד בשמו: המערב הפקיר את אוקראינה לפוטין.

המועמדת הבאה להפקרה מדינית היא ישראל. היא שמונחת בדמות המנה העיקרית על שולחן הסעודה שסביבו יושבים נציגי המעצמות ואיראן בווינה. חידוש הסכמי הגרעין בין המעצמות לבין איראן וביטול הסנקציות כנגדה הם לא פחות מהפקרה צינית של ישראל לאיום הגרעין האיראני. לא נראה שהמערב חש בחוסר נוחות לחתום על חידוש ההסכם עם איראן בסמיכות זמנים קרובה כל כך להפקרתה של אוקראינה; קשה גם לראות שהוא נרתע מהפגנה נוספת של חולשתו המדינית ושל חוסר נכונותו לסכן במשהו את האינטרסים שלו עבור מדינה שהוא התחייב לביטחונה. אסור לנו לחיות באשליות. ארה"ב והמערב לא עומדים להתאמץ עבורנו מול איראן על חשבון האינטרסים שלהן. שוב עומדות ארה"ב ומדינות אירופה המערבית להוכיח את מה שכולנו כבר יודעים מצוין: שהן משענת קנה רצוץ. לא רק שהן לא תדאגנה לריסון איראן, אלא שהן אף תקשורנה את ידי ישראל מלעשות זאת בעצמה.

ייתכן שהמלחמה הנוכחית באוקראינה והמשבר הבינלאומי שהיא הביאה בעקבותיה הם הזדמנות פז עבורנו לעשות את מה שחובתנו לעשות. הצהרנו לא אחת שישראל תגן על עצמה מול איראן בכוחות עצמה, וייתכן שהזמן לעשות זאת מתקרב. אם אכן יש לישראל אמצעים צבאיים וטכנולוגיים המאפשרים לה לפגוע בתוכנית הגרעין האיראנית בצורה משמעותית, ואם אכן יש לה באמת כוונות לעשות זאת אי פעם בלית ברירה, ייתכן שזו ההזדמנות. העולם עסוק במלחמת אוקראינה ובמשבר בינלאומי חמור. הסדר העולמי הישן נפרם. בריתות משתנות וידידים הופכים לאויבים. אם המלחמה הזו והמשבר העולמי יימשכו, ייתכן שזהו חלון הזדמנויות  שאסור לנו להחמיץ. בזמנים של שיגרה אף אחד לא היה נותן לנו לטפל בגרעין האיראני בעצמנו. על פי הסדר העולמי הישן גם לא היינו יכולים לגייס שום גורם בינלאומי שיתמוך במבצע ישראלי כזה. להפך, ארצות הברית ומדינות המערב היו קושרים את ידינו ומאיימים עלינו בסנקציות. במקרה כזה גם פוטין לא היה מתנדב לעמוד לצדנו.

אבל עכשיו איננו בזמנים של שיגרה. העולם כמרקחה. הסדר העולמי מתמוטט. "נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה וכבד עליה פשעה (ישעיהו, כ"ד)". עלינו לשקול בכובד ראש את האפשרות שנקרית לפנינו בימים אלה. אם אכן בידנו הכוח המבצעי לכך, ואם אכן אנחנו בטוחים שאסור לנו להשלים עם איום הגרעין האיראני, ייתכן שלעולם לא תהיה לנו הזדמנות טובה לעשות את חובתנו נוכח האיום.

 

 

 

 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה