במשבר המתרחש כרגע באוקראינה נאבקות שתי ציוויליזציות; שתי שיטות מדיניות ותרבותיות שונות; שני גילויים נבדלים של הרוח האנושית.
בס"ד
פורסם ב"מקור ראשון" ב- 18.2.22
אין
טובים ורעים במשבר באוקראינה. לא רק התבונה המדינית מורה שעדיף לישראל להישאר
ניטרלית במשבר הזה, אלא גם התבונה המוסרית. למעשה הדבר הקרוב ביותר למשבר המתרחש
היום באוקראינה הוא משבר הטילים בקובה בשנת 1962. רק המיקום הגאוגרפי והתפקידים
התחלפו.
משלהי
המאה ה-19 ועד המהפכה הקומוניסטית של פידל קסטרו ב-1959, הייתה קובה הרחוקה רק כ-240
ק"מ מחופי פלורידה תחת השפעה וחסות אמריקאית. קסטרו העביר את קובה לחוג
להשפעתה של האימפריה הסובייטית, שבסוף שנות ה-50 הייתה עדיין בשיא כוחה. באוקטובר
1962 גילו האמריקאים שברית המועצות הציבה טילים גרעיניים בקובה כתגובה להצבתם של
טילים כאלה בידי ארה"ב כנגדה באיטליה ובתורכיה. הנשיא הצעיר ג'ון קנדי הבין
שלארה"ב אסור להשלים עם איום קרוב וחמור כל כך. בנחישות, בתעוזה ובתבונה
אסטרטגית רבה, הצליח קנדי לגרום לסובייטים לסגת ולהוציא את הטילים מקובה. 19 ימים
של מתח מרקיע שחקים עברו על העולם כולו מחשש לפריצת מלחמה גרעינית בין שני הגושים.
היום
מנסה המערב באמצעות ברית נאט"ו לעשות דבר דומה לרוסיה של פוטין. נפילת השלטון
הקומוניסטי ברוסיה גרם למדינות רבות שהיו תחת השפעתה במסגרת ברית וורשה להחליף צד
ולהצטרף לברית נאט"ו. אבל בניגוד למדינות כמו מזרח גרמניה הונגריה וצ'כיה,
אוקראינה היא סיפור אחר לגמרי. לא רק שלאורך ההיסטוריה היא הייתה תחת השפעה
תרבותית ומדינית רוסית מובהקת וחלק גדול מהזמן גם חלק מרוסיה, ולא רק שרבים
מאזרחיה הם למעשה רוסים אתניים, אלא שהיא אף חולקת גבול ארוך עם רוסיה.
עכשיו
מתכוונת אוקראינה בעידוד המערב להצטרף לברית נאט"ו, איום שרוסיה לא יכולה
להרשות לעצמה שיתממש, בדיוק כפי שארה"ב של ג'ון קנדי לא יכולה הייתה להרשות
לעצמה בזמנו. כמובן המשבר כמובן מורכב יותר ומכיל עוד גורמים, אבל זוהי תמציתו.
אבל
המשבר הזה מביא לידי ביטוי ממדים עמוקים יותר מאשר הממד הגאו-פוליטי. בספרו
"מלחמת הציוויליזציות" מעריך סמואל הנטינגטון שהזהות התרבותית והדתית
תהיה המקור העיקרי של הסכסוכים בעולם של אחר המלחמה הקרה. על פי ניתוחו רוסיה היא
ציוויליזציה נבדלת מזו המערבית. ואכן, מה שמשבר אוקראינה חושף בפנינו הוא מאבק בין
שתי תרבויות, שיטות מדיניות ומערכות ערכים שונות.
לא במקרה
מאיים המערב על רוסיה דווקא בכלים כלכליים ולא באמצעים צבאיים. עיקר כוחו של המערב
הוא בתחום הכלכלי. הקפיטליזם הביא לו עושר עצום שמאפשר לו לאיים בסנקציות כלכליות.
אבל אותו קפיטליזם בדיוק, באשר סוד כוחו והצלחתו הוא אינדיבידואליזם קיצוני, הוא
גם שמונע ממנו להפעיל כוח צבאי בעת הצורך. יש למערב עוצמה צבאית גדולה יותר מזו של
רוסיה, אבל אין לו רוח שמסוגלת להפעיל אותה מול יריבים משמעותיים. הקפיטליזם בנוי
על אינדיבידואליזם תחרותי. ככזה הוא מביא להתפתחות כלכלית וטכנולוגית אדירה, אבל
מפרק את הלאומיות ואת והחברה. וכשאין אומה מאוחדת, כשאין יחד, אלא רק אוסף של
יחידים השרויים בתחרות זה עם זה ובחוויית חיים של "אדם לאדם זאב", אי
אפשר לצאת למלחמה. אף אחד לא מוכן לשפוך את דמו אם העולם הערכי והמוסרי בו הוא חי
לא נותן ערך לשום דבר מעבר לחייו הפרטיים.
רוסיה,
לעומת זאת, בנויה על רוח ותרבות אחרת ועל שיטה מדינית שונה. הקומוניזם ששלט בה
במשך שבעים שנה לא שינה את תרבותה מיסודותיה ולא פגע בזהות הלאומית השורשית שלה.
גם לא בפטריוטיזם הרוסי. נהפוך הוא. ניצחונה של ברית המועצות על היטלר במלחמת
העולם השנייה היה בזכות הפטריוטיזם הלאומי של "אמא רוסיה" ולמרות
האידאלים הקומוניסטיים, שהיוו רק שכבה חיצונית ללאומיות הרוסית השורשית שהמשיכה
לרחוש תחתיהם.
מעצם
מהותה של השיטה המדינית והכלכלית שלו וממהותה של הרוח, התרבות ומערכת הערכים שלו, המערב
יכול לאיים על רוסיה בסנקציות כלכליות אבל לא במלחמה צבאית. סנקציות כאלה הוא הטיל
על רוסיה בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב- 2014, והן התגלו כמכאיבות אבל לא מכריעות.
גם מול איראן ומול סין איומים בסנקציות ואף הפעלתן, מתגלים כנשק שאין בו בכדי
לנצח. מה עוד שפוטין, כמו קנדי בזמנו, נלחם על הבית. סביר שהוא יצליח לכפות על
המערב לחזור בו מכוונותיו ולהימנע מצרוף אוקראינה לברית נאט"ו.
במשבר
המתרחש כרגע באוקראינה נאבקות שתי ציוויליזציות; שתי שיטות מדיניות ותרבותיות
שונות; שני גילויים נבדלים של הרוח האנושית. קפיטליזם דמוקרטי ליברלי מול לאומיות וצבאיות.
בקרוב נראה איזו רוח תיכנע בפני רעותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה