עומר בר לב אינו הבעיה

קל להתכנס כעדר ולזעוק חמס כנגד השר לביטחון פנים על דבריו. קל מאוד. אבל זהו פופוליזם זול שאנחנו, המתיישבים ביהודה והשומרון, לא יכולים להרשות אותו לעצמנו. חובה עלינו להוקיע את המעשים האלה ולבדל את כלל ההתיישבות מהתופעה. לא זו דרכנו.

בס"ד

פורסם ב-17.12.21 ב"מקור ראשון".

השר לביטחון פנים עומר בר לב טועה; אין דבר כזה "אלימות המתנחלים". רובם המוחלט של המתיישבים ביהודה והשומרון הם שומרי חוק וסדר. אלימות, כולל כלפי ערבים, רחוקה מהם כמזרח ממערב. המשמעת העצמית שלהם, הבגרות וההתאפקות מלפעול באופן עצמאי מול הטרור הערבי ממש ראויים לשבח, בהתחשב בכך שהם חיים בסכנת נפשות יומיומית בגללו.

לא רק ש"אלימות המתנחלים" אינה קיימת, אלא גם אלימות של נוער הגבעות. רובו של הנוער הזה לא מתיישב בגבעות יהודה והשומרון כדי להתנכל לערבים או לפגוע בהם. זהו נוער אידאליסטי חלוצי שכול חפצו הוא ליישב את ארץ ישראל, לעבוד את אדמתה, לרעות בה את צאנו ולחזור לחיי טבע ואדמה כפי שחיו אבותינו בעבר. ישנן אמנם תופעות של אלימות אידאולוגית בקרב מעגלים של בני נוער ביהודה והשומרון, זו שמתייגת את עצמה כ"תג מחיר", אבל היא לא רק מצומצמת בהיקפה הרבה יותר מאשר תופעת נוער הגבעות, אלא אפילו לא חופפת אותה. לא מעט מנערי "תג מחיר" מתגוררים בישובים ממוסדים, ורבים מהם כלל אינם תושבי יש"ע.

השטחיות של השיח הפוליטי הישראלי, הנטייה להכללות פשטניות ולהדבקת תוויות שליליות ליריבים פוליטיים, לא פסחה על בר לב. לטעון שכול המתנחלים אלימים נכון בדיוק כמו לטעון שכול אנשי השמאל תומכים ב"שוברים שתיקה", או שכול מי שתומך ברפורמות של השר מתן כהנא בנושאי דת ומדינה הוא רפורמי. לשטחיות הזו כבר הורגלנו, אבל כשהשר לביטחון פנים נסחף להכללות כאלה במקום להתמקד בבעיה האמתית שבתחום אחריותו, זה כבר הרבה יותר חמור.

יחד עם זאת, אנחנו המתיישבים הרווחנו את הסטיגמות האלה ביושר. לפחות בשני העשורים האחרונים. אכן, יש בינינו כמה עשרות בני נוער שבטוחים שפגיעה בערבים באשר הם היא מצווה מדאורייתא. גם אם אין חלקנו עמם, שתיקתנו הרועמת אפשרה לנגע הזה להתפשט. כל מי שמתגורר ביהודה והשומרון מכיר את התופעה, ותושבי ישובים מסוימים מכירים אותה אף לפני ולפנים, ובכל זאת לא יצאנו נגדה בריש גלי. מעצם טבעה תופעה כזו איננה צומחת יש מאין; כדאי מאוד שנשאל את עצמנו אם ישנם ביננו גורמים אידאולוגיים מסוימים שמתוכם צמחה האידאולוגיה הזו והם אף מגבים אותה, גם אם בקריצה, ברמיזה ובדרכים מתחכמות.

אמנם לימוד הזכות על הנערים האלה ראוי, אבל כל עוד הוא מתייחס לנערים עצמם ולא למעשים שהם מעורבים בהם. לא, לא מדובר בנוער הזקוק לסעד סוציאלי. מדובר בנשמות טהורות ובנוער מוכשר ובעל פוטנציאל אנושי עצום, שנפל קורבן לאידאולוגיות מופרכות. נכון, הנערים והצעירים האלה הם אידאליסטים, אבל אין בכך להצדיק כהוא זה את מעשיהם; גם ראשוני הקומוניסטים היו אידיאליסטים. לצערנו לא מדובר רק בכתובות גרפיטי תמימות ובמעשי וונדליזם שכונתיים. מי שחי ביהודה והשומרון לא יכול להתכחש לכך שהמעשים המדוברים חורגים לא אחת הרבה מעבר לכך.

קל להתכנס כעדר ולזעוק חמס כנגד השר לביטחון פנים על דבריו. קל מאוד. אבל זהו פופוליזם זול שאנחנו, המתיישבים ביהודה והשומרון, לא יכולים להרשות אותו לעצמנו. חובה עלינו להוקיע את המעשים האלה ולבדל את כלל ההתיישבות מהתופעה. לא זו דרכנו.

החובה לגינוי המתחייב של התופעה הזו איננה העובדה שהיא מוציאה שם רע להתיישבות ביהודה והשומרון ויוצרת לה סטיגמות מהסוג שביטא עומר בר לב. לא זו הבעיה. הסיבה איננה אפילו העובדה שמעשים כאלה רק מרבים את המתח הביטחוני ביהודה והשומרון, מתססים את ההמון הערבי וחוזרים כבומרנג אלים כנגד המתיישבים עצמם, בלי להועיל מאומה. אנחנו חייבים לגנות את המעשים ולצאת כנגדם בעיקר בגלל הצו של "והיה מחנך טהור".

אחרי אלפיים שנות גלות זכינו לראות בהקמתה של מדינת ישראל. היא עדיין רחוקה משלמות אבל עצם הווית המדינה, חשובה יותר מאשר תכניה שעדיין זקוקים לתיקון. את מה שמחייב תיקון עוד נוכל לתקן קמעא קמעא, אבל אם המסגרת של הממלכתיות הישראלית תיהרס, לא תהיה לנו הזדמנות נוספת לתקנה. מי שמקים מליציות ופלנגות כדי להיאבק באופן פרטי בטרור הערבי – במקום המדינה – מחריב אותה.

הנפגעים הראשונים מהתופעה הזו הם הנערים עצמם, שנסחפים כבר מגיל צעיר לדרך לא דרך. כמעט כולם חוזרים בתשובה כשהם מתבגרים, אבל אין ספק שחטאות הנעורים האלה פוגמות בטוהר נשמותיהם. לפעמים המעשים האלה אף גורמים להם להסתבכות מיותרת וכואבת עם כוחות הביטחון ולתשלום מחיר בכלא, וקרה, לפחות פעם אחת, שאחד מהם שילם על כך בחייו. כי אנחנו שתקנו.

דברי בר לב מהווים אור אדום עבור כולנו. מפעל ההתיישבות ביהודה והשומרון נובע מאידאליזם ישראלי טהור, מבורר ומדויק, ואסור לנו לאפשר לו לסטות לדרכים עקלקלות. על כך מופקדים אנחנו, לא עומר בר לב. לא תגובות ילדותיות מהסוג ששמענו הן המענה הנכון לדבריו המופרכים, אלא חשבון נפש עמוק שלנו המתיישבים, ושל מנהיגנו ורבותינו.

(בירור יסודי של תופעת "תג מחיר" עשיתי במאמר "הקומוניסטים של הגאולה", שפורסם גם כאן בבלוג ב-20.12.2015)