יום שישי, 15 באוקטובר 2021

נאום לאומה מהאו"ם

ציוצים ברשת וראיונות מזדמנים אינם מספיקים; עם ישראל רוצה לראות שניצב בראשו מנהיג

בס"ד

ט' בחשוון, תשפ"ב

פורסם במקור ראשון ב- 1.10.21

סוף סוף נשא ראש הממשלה נפתלי בנט נאום לאומה. אמנם רשמית היה הנאום של בנט בעצרת האומות המאוחדות מיועד לכל העולם, אבל למעשה הוא היה מכוון לאוזני הצבור הישראלי.

די ברור מדוע היה צריך בנט להרחיק עד לניו יורק ואת המעמד של עצרת האו"ם כדי לשאת את נאומו הרציני הראשון לאומה. בנט עסוק עד למעלה מראשו בניהול השוטף של המדינה דבר שדורש את כל תשומת ליבו ובמיוחד בעיצומה של המגפה. שטף האירועים וההחלטות הנדרשות ממנו חדשות לבקרים לא מאפשרים לו לשאת את ראשו מעל הנושאים השוטפים ולהסביר לאומה את הרקע וסיבות העומק למדיניותו ולהחלטות הפוליטיות שלו. היציאה לניו יורק לשבוע אפשרה לו לצאת מהביצה הזו.

שנית, נוכח מסע הדה-לגיטימציה ורצח האופי שהוא עובר, אין בחברה הישראלית הקשבה רבה לדבריו. חצי ממנה מביט עליו בעין רעה ולא מוכן לשמוע ממנו דבר. המעמד של עצרת האו"ם יצר את הקשב הנדרש לנאום שכזה.

אבל הסיבה העיקרית לכך שבנט עדיין לא התפנה להסביר את מהלכיו לאומה נעוצה בחסרון אישי שלו. בנט הוא איש עשיה וניהול. הוא לא אידאולוג. בוער בו הצורך להחליט, לעשות, לפעול, אבל לא הצורך להסביר את עצמו. ולא מדובר על מערך של דוברות ויחסי ציבור טכניים שגרתיים; מדובר על התייצבות יזומה ומסודרת נוכח פני האומה להסברת עומק המניעים של מדיניותו ושל החלטותיו הפוליטיות השנויות במחלוקת. עד עתה מתפקד בנט כאיש ניהול; המנהיג שבו, בהנחה ובתקווה שיש בו את הממד הזה, עדיין לא התגלה. הנאום בעצרת האו"ם, שלא היה מזהיר אבל בהחלט ראוי, היה צעד ראשון בכיוון הזה.

בנט הבהיר בנאומו בפירוט את שלושת האתגרים העיקריים שניצבים לדעתו בפני ממשלתו ואת מדיניותו בכל אחד מהם: הראשון הוא כמובן מגפת הקורונה. בנט הסביר מהי האסטרטגיה בה נקט, מה גרם לו לבחור בה, מה מעלותיה ולמה הוא מצפה ממנה. הוא הבהיר מצוין שהאסטרטגיה הזו תואמת את הסיסמה איתה הלך מאז פרוץ המגפה "לא פרנסה –לא מעניין". בנקודה הזו לפחות אי אפשר לטעון שהוא לא עומד בהבטחותיו. הוא עושה הכול כדי לא לעצור את החיים ולא להיכנס לסגרים נוספים. ימים יגידו אם האסטרטגיה של "לחיות בצד הקורונה" הוכיחה את עצמה, וייתכן שאנחנו כבר מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.

האתגר השני שבנט רואה כניצב בפני ממשלתו הוא התגברות על הקיבעון המתמשך שיצר הקיטוב הפוליטי. את ממשלתו של בנט ניתן לראות כממשלת שיתוף פעולה בין קצוות פוליטיים ודעות מנוגדות. זוהי בהחלט פריצת דרך וניסיון ייחודי, ובדבריו בעצרת האו"ם הסביר בנט את הנימוקים, הטעם ואף הכורח, שהביאו אותו להחליט לקחת על כתפיו את המשימה הזו.

והאתגר השלישי העומד לדעת בנט בפני ממשלתו הוא אתגר הגרעין האיראני. "אם ננסה לחשוב יחד.... אם נשתמש בכל התושייה שלנו, נוכל לנצח. וזה מה שאנחנו נעשה", אמר. למי התכוון בנט במילה "אנחנו" במשפט הזה לא לגמרי ברור. האם הכוונה ב"אנחנו" לאומות העולם כפי שמשתמע מן ההקשר, או ל"אנחנו" מדינת ישראל. העניין נותר מעורפל וייתכן שבכוונה. על כל פנים, בנט הבהיר לאומה שאת איום הגרעין האיראני, שהגיע לשיאו דווקא במשמרת שלו, הוא רואה כאתגר המרכזי עמו על ממשלתו להתמודד.

אבל עוד לפני הפירוט האמור הבהיר בנט לאומה בתמציתיות בפתיחת נאומו מהו כרטיס הביקור האידאולוגי שלו: "אנחנו אומה עתיקת יומין. חזרנו למולדתנו הקדומה. הפחנו רוח חיים בשפתנו הקדומה. שיקמנו את ריבונותנו הקדומה. ישראל היא נס של תקומה יהודית. עם ישראל חי ומדינת ישראל היא ליבו הפועם". אמנם כל אחד מראשי הממשלה הקודמים מאז בן גוריון, ובמיוחד הוא, יכול היה מן הסתם לומר את המילים האלה, אבל כשבנט חובש הכיפה אומר אותן יש להן משמעות מיוחדת. הדגש על "תקומה יהודית", "אומה עתיקת יומין" ו"מולדתנו הקדומה", מעיד על תודעתו ההיסטורית היהודית השורשית של בנט. ישראל בעיניו היא לא רק "מגדלור בלב ים סוער, לפיד של דמוקרטיה", כפי שאמר בפתח דבריו, אלא הרבה יותר מזה; ישראל מבחינתו היא גם מדינה יהודית במלוא משמעות המושג.

בנט לא יכול כמובן להרחיק פעם בחודש לעצרת האו"ם כדי לשאת משם נאום שיסביר לאומה את הרובד העמוק של מדיניותו, אבל ייתכן שכדאי לו לעשות כאן בישראל פעם בחודשיים-שלושה מה שמקובל בארה"ב לעשות אחת לשנה: נאום מצב האומה. רשומות, ציוצים ברשת וראיונות מזדמנים, אינם מספיקים; גם לא מערך דוברות פוליטית טכנית. עם ישראל רוצה לראות שניצב בראשו מנהיג.  

 

 

 

 

2 comments:

  1. אני לא סופר, אך שמא אתה, ידידי מוטי קרפל יודע, כמה ימי חסד עוד נותרו לראש הממשלה של שבעת המנדטים החד פעמיים? שבוע טוב ומבורך.

    השבמחק
  2. מוטי היקר והחכם, כל הדיבור על ללכת יחד עם השמאל ולא פרנסה לא מעניין, יורד לטימיון עם ההסתה של השמאל ובראשם יאיר לפיד אשר איתו כרת נפתלי ברית. אין בשמאל באמת רצון לחיבור, יש רצון לחיבוק דוב אשר ישבית את הימין בישראל. לא משנה איזו כיפה יחבוש בנט לראשו במהלך נאומים אם בכלל, או כמה כאבי בטן והתכווצויות יהיו לאיילת שקד- את הפגיעה במדינה ובמסורת ייקח הרבה זמן לתקן. הסמלים שעליהם אתה מדבר חלולים מתוכן אמיתי.

    השבמחק