לא "ממשלת הונאה"

במשך כל מערכת הבחירות, כמעט כל הסקרים קטלגו את ימינה כלשון מאזניים.

בס"ד

י' בתמוז, תשפ"א

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

לגיטימי לבקר את ממשלת בנט-לפיד בגלל מרכיבי השמאל שבה; סביר לגמרי להתנגד לה כי רע"ם היא חלק אינטגרלי ממנה; אפשר לראות בהחלטה של ראש הממשלה נפתלי בנט אופורטוניזם ואפשר לראות בה אומץ לב ציבורי ולקיחת אחריות בזמן של כאוס. מה שלא לגיטימי הוא לכנות את ממשלתו "ממשלת הונאה". וכשבנימין נתניהו מגדיר אותה כך, זה כבר ממש המקרה הקלאסי של הקוזק הנגזל.

מצער לראות שחלק מתומכי ימינה מרגישים מרומים, אבל הם לא יכולים לבוא בטענות אלא רק לעצמם. ההבטחה העיקרית והמפורשת של ימינה לכל אורך מערכת הבחירות הייתה שהיא לא פוסלת לא את הימין ולא את השמאל; שהיא לא "רק ביבי" וגם לא "רק לא ביבי"; שהיא משאירה את שתי האופציות פתוחות. זו הייתה האסטרטגיה הפוליטית של ימינה והאמירה המרכזית שלה, והיא לא הייתה מקרית אלא מהותית. היה לה רקע פנימי והיא נבעה מעמדה נפשית ומנטייה אידאולוגית. לולא העמדה הנפשית של אנשיה, ימינה לא הייתה יכולה לבחור באסטרטגיה הזו. העמדה הפוליטית הזו, המסוכנת מחד ורבת האפשרויות מאידך, הביאה לידי ביטוי שאיפה לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית וליציאה מן הקיבעון. היא ביטאה את המאיסה במחלוקות הישנות ובפסילות הדדיות בין ימין לשמאל, בין מזרחיים לאשכנזים ובן דתיים לחילוניים והציעה שיתוף פעולה בין חלקיה השונים של החברה הישראלית ושאיפה למציאת קונצנזוס חדש.

במשך כל מערכת הבחירות כמעט כל הסקרים קטלגו את ימינה כלשון מאזניים בין שני הגושים. לבוחר מהשורה אולי אי אפשר לבוא בטענות אם חשב אחרת; לא כולם מעמיקים בפוליטיקה ולא כולם מבינים תמיד במה בדיוק הם בוחרים. אבל כשפרשנים או פוליטיקאים טוענים שהייתה כאן הולכת שולל, אין בכך אלא צביעות. אפילו ההבטחה לעשות הכול כדי שלא תהיה מערכת בחירות חמישית הייתה רק נגזרת של העמדה הערכית האמורה לעיל. לגיטימי שימינה תלך עם השמאל גם בלי הנימוק הזה, כל שכן כשהליכתה לממשלת בנט-לפיד הייתה האפשרות היחידה ליציאה מהכאוס ולמניעת מערכת בחירות נוספת. אם מישהו לא הבין שמבחינת ימינה הליכה עם השמאל היא אפשרות ממשית, הוא לא יכול לטעון היום שהוא רומה.

חה"כ בצלאל סמוטריץ' ותומכיו וודאי שלא יכולים לטעון שהיה כאן שקר. הרי זו בדיוק הייתה הסיבה, המוצהרת לפחות, של ההתפצלות של סמוטריץ מימינה. הוא טען אז שבנט ילך עם השמאל. עכשיו הוא יכול לטעון בפה מלא "אמרתי לכם", אבל לא שבנט שיקר.

נכון, היו עוד הבטחות בחירות משניות כאלה ואחרות חלקן בהצהרה חד פעמית וחלקן בלחץ של הרגע האחרון. הטעות הייתה בעצם נתינת הבטחות האלה; לא בחזרה מהן. נתניהו הבטיח שלא ללכת עם רע"ם. הוא גם הבטיח שלא תהיה רוטציה; "לא רוטציה ולא מוטציה" כדבריו. אף אחד לא בא אליו בטענות על הפרת ההבטחות האלה ובצדק. הן נחשבות לכרטיס ביקור, "מה שהייתי רוצה", סימון מגמה או שאיפה; לא יותר מזה. לכן לאחר הבחירות, כשהקלפים מחולקים והאפשרויות מתבררות, טבעי שהבטחות טקטיות כאלה אינן מכובדות. זה לא בגלל שפוליטיקאים משקרים; זה כי חובתם להתמודד עם המציאות הנתונה ולפעול במסגרתה.

אזכור הפרת הבטחות הבחירות של נתניהו לא באה כדי לטעון שאם לנתניהו מותר להפר הבטחות אזי גם לבנט מותר. הטענה היא שמי שמקבלים בשוויון נפש וכמובן מאליו את הפרת הבטחות הבחירות של נתניהו, ובמיוחד לנוכח העובדה שהפוליטיקה שלו מבוססת זה השנים על פיזור הבטחות רבות לפני הבחירות והפרתן לאחריהן, לא יכולים לבוא בטענות לבנט. הטענה היא שמי ששיבח וברך את בני גנץ על הפרת הבטחת הבחירות המרכזית שלו כשהצטרף לממשלת רוטציה עם נתניהו, וראה בה קבלת אחריות ואומץ לב ציבורי, לא יכול לבוא בטענות לבנט. הטענה היא שמי שלא קרא לממשלת נתניהו-גנץ "ממשלת הונאה", למרות שנתניהו לא התכוון לקיים את הרוטציה והונה את גנץ במפורש, או "מכר לו אוויר" כדברי מקורביו, לא יכול לקרוא לממשלת בנט-לפיד "ממשלת הונאה".

כל מי שבכול זאת עושה זאת, פועל מתוך פוזיציה פוליטית. לא האמת נר לרגליו ולא היושרה והמוסר מעניינים אותו. הוא נושא את שמם לשווא. כשתומכי גוש נתניהו מכנים את ממשלת בנט-לפיד "ממשלת הונאה", אין בזה אלא להעיד עד כמה קל להסית את הציבור, לשטוף את מוחו ולהנדס לו את התודעה.