ישראל השלישית

שני ניגודים מרכזיים בחברה הישראלית יצרו את האנרגיות שהפכו את תנועת הליכוד לכוח המרכזי בפוליטיקה הישראלית. עוקצם של שני הניגודים האלו קהה עם הזמן.

בס"ד

י"א באייר, תשפ"א

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

בציוץ אחד ובלי שהתכוון לכך, חשף השבוע כתב ערוץ 13 אבישי בן חיים את שתי סיבות העומק לכך שהליכוד לא מצליח להקים ממשלה כבר ארבע מערכות בחירות: "השם הראוי לממשלת לפיד, בנט, מר"צ וכו': ממשלת ישראל הראשונה, ממשלה לבנה. ממשלה שמגשימה בדיוק את תיאוריית "ישראל השנייה". היינו: ביטול הקטגוריות של "ימין" ו"שמאל" ויצירת "אחדות" בין האליטות המדירות מזרחיים".

שני ניגודים מרכזיים בחברה הישראלית יצרו את האנרגיות שהפכו את תנועת הליכוד לכוח המרכזי בפוליטיקה הישראלית. עוקצם של שני הניגודים האלו קהה עם הזמן, אבל הליכוד בכלל ונתניהו בפרט מנסים להנציח אותם כדי לשמור באמצעותם על עוצמתם הפוליטית. האחד הוא הציר של ימין-שמאל במובן המדיני. גדול הישגיו של נתניהו לא היה החיסון לקורונה ואף לא הסכמי כינון היחסים עם מדינות ערב; הישגו הגדול היה בלימת תהליך אוסלו. תהליך אוסלו יצר קיטוב אובייקטיבי בין ימין ושמאל בישראל, וגדולתו הפוליטית של נתניהו הייתה יכולתו לרכז סביבו את הימין ולהציב אותו במלוא עוצמתו מול השמאל כדי לבולמו. הקיטוב הזה היה הכרחי בשנות ה-90 ואפילו אחרי ההתנתקות ובתקופת אובמה. אבל באופן פרדוקסלי, ככול שהשכיל נתניהו להפוך את הרעיון של שתי מדינות ללא רלוונטי הוא כרת את הענף שהוא עצמו ישב עליו. היום רק מר"צ עדיין לא מתביישת להרים את הדגל הזה. רוב הציבור הישראלי בחר במפלגות שמתנגדות במפורש לרעיון, וגם השמאל הציוני של גנץ ולפיד כבר לא יכול להתכחש ללקחי אוסלו וההתנתקות.  

כשאבישי בן חיים מאשים את יריביו הפוליטיים של נתניהו ב"ביטול הקטגוריות של ימין ושמאל" הוא חושף עד כמה הניגוד ביניהן חיוני לליכוד. לכן נתניהו התאמץ כל כך בבחירות האחרונות להציב מולו את לפיד ראש בראש. אבל זו הייתה מניפולציה; חיוניותו הפוליטית של הקיטוב הזה תמה, וכבר אי אפשר לנצח באמצעותו בחירות. היום האסטרטגיה הפוליטית של הימין חייבת להשתנות. הוא צריך להבדיל בין שמאל לשמאל ולהפסיק לעשות דמוניזציה לשמאל כולו. רוב השמאל הוא ציוני; אנשיו מתגייסים לצבא, משרתים במילואים, משלמים מיסים, אוהבי המדינה והארץ, והם שאחראים לרוב העושר היצירה וההצלחה של המדינה. במקום לדחות את השמאל הציוני, הימין חייב לקרב אותו אליו להתחשב בעמדותיו ולשתף אותו במשחק הפוליטי כדי לנתק אותו מהשמאל הפרוגרסיבי והרדיקלי.

אבל הליכוד לא יכול להרשות זאת לעצמו. לכן הוא מנסה להנציח את הקיטוב הזה ורואה בשאיפה לבטלו מזימה נגדו, כפי שהבהיר אבישי בן חיים. זה הרקע לטענה ההזויה שלו ששאיפה זו נועדה להמשיך את דיכוי ישראל השנייה. אבל בכך חושף בן חיים קיטוב נוסף, עמוק יותר, שממנו נבנו האנרגיות של הליכוד מאז ימי בגין, אך זמנו הולך וחולף. אכן, עדיין ישנה אפליה של מזרחיים בחברה הישראלית, אבל היא הולכת והופכת לשולית. אכן, עדיין האליטות הישנות שולטות בכמה מוקדי כוח מרכזיים בחברה הישראלית, אבל גם הן מתחילות להפנים שכוחות חדשים עולים בחברה הישראלית ומתחילות להשלים עם המציאות הזו. הנכונות של "כחול לבן" לשתף פעולה עם הליכוד בקואליציה האחרונה היא עדות מובהקת לכך.

אמנם תנועת העבודה ההיסטורית עשתה עוולות רבות והפלתה את העליות כולן, ובעיקר של יהודי המזרח, אבל היא גם הייתה חיל החלוץ שבנה למענן את המדינה, קלטה אותן, וקיבלה על עצמה לחיות לשם כך במשך שנים במשטר של צנע, הקצבה ותלושי מזון. המפא"יניקים האלה היו בני אדם; לא מלאכים. וככאלה הם טעו לא אחת, וגם חטאו בעוולות, בהתנשאות ובהפליה. רוב בני העולים מבינים זאת וגם את תנאי המציאות של אז. הם מוכנים למחול על החטאים ההם וכבר השתלבו בחברה (למעט נושא גניבת הילדים שעדיין לא זוכה לטיפול ראוי).

לכן גם מליבוי הקיטוב הזה כבר אי אפשר לנצח בחירות. להפך, מי שמעצים אותו יוצר התנגדות וקוצר איבה שנאה ופסילה מהצד השני. מי שמנסים להנציח את הקיטוב הזה עושים טעות כפולה. לא זו בלבד שהם מנסים לשכתב את העבר ולהמעיט שלא בצדק ממפעלה של מפא"י ההיסטורית, הם גם מחמיצים את התפקיד החיובי הגדול שנועד ליהדות המזרח בדור הנוכחי. עכשיו הגיע תורה של יהדות המזרח; היהדות שלה היא המפתח ליצירת קונצנזוס חדש בחברה הישראלית. בניגוד ליהדות האשכנזית שמתקשה עדיין להשתחרר מהניגוד והמתח שבין דתיים לחילוניים, לה אין בעיה כזו. במקום לעסוק בחיטוט בפצעי העבר, ובמקום להתאמץ ליצור מהן אנרגיות פוליטיות שליליות, תפקידה של יהדות המזרח הוא להנחיל את היהדות המסורתית והנינוחה שלה לחברה הישראלית כולה.

אין שום צורך להעמיק את השסע שבין ישראל הראשונה לבין ישראל השנייה. הגיע זמנה של "ישראל השלישית". במקום לעורר מדנים, כדאי לכולנו להקשיב לבשורה שהביא לחברה הישראלית מדליק המשואה מורי יעיש גיאת שלא במקרה ריגש רבים כל כך: "אין דתיים, אין חילוניים – ועמך כולם צדיקים".