אידאליסטים גדולים מידי

בשולי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון נוצרו חוגים אידיאולוגיים שהריחו אמנם את הריח הטוב של הגאולה, אבל לא הבינו את עומקה. הם אידיאליסטים. הם חפצים בהגשמת גאולת ישראל ואור האידיאליזם הגדול של ההתיישבות נגע גם לליבם. אלא שמשהו בתפיסת עולמם מביא אותם לעימותים והתנגשויות עם כל מי שרק אפשר.

בס"ד

 כ"ו בתשרי, תש"פ

(פורסם הבוקר "במקור ראשון")

 טועה מי שחושב שנערי "תג מחיר", שתקפו בסוף השבוע שעבר את חיילי צה"ל בגבעות שסביב היישוב יצהר, הם נערים בסיכון שהוזנחו בידי רשויות הרווחה ונפלטו לשולי החברה. אין אלה נערים משועממים ואין זו פרחחות נוער רגילה. מדובר בצעירים ששומרים קלה כחמורה, בדרך כלל, ושלוקחים את התורה ברצינות רבה. מה שעומד לנגד עיני הנערים האלה הוא לא רק אהבת התורה והארץ, אלא גם השאיפה לקירוב הגאולה. הם נערים אכפתיים ואידיאליסטיים. זו עבריינות אידאולוגית. וזה בדיוק לב הבעיה.

"האידיאליסטים הגדולים......שהנטייה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כלשהי, הם רק מחבלים והורסים, והם מושרשים בעולם-התוהו בערכו הנשפל", כתב הרב קוק (אורות, עמ' קכ"ב). בשולי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון נוצרו חוגים אידיאולוגיים שהריחו אמנם את הריח הטוב של הגאולה, אבל לא הבינו את עומקה. הם אידיאליסטים. הם חפצים בהגשמת גאולת ישראל ואור האידיאליזם הגדול של ההתיישבות נגע גם לליבם. אלא שמשהו בתפיסת עולמם מביא אותם לעימותים והתנגשויות עם כל מי שרק אפשר. לא רק עם הערבים; גם עם צה"ל והמשטרה; ולא רק איתם, אלא גם עם אנשי ההתיישבות והיישובים שבקרבם וסביבם הם חיים. לתוהו אין גבולות, והוא חוצה קווים אדומים השכם והערב. הוא מתחיל כנגד ערבים – דבר פסול, טיפשי וילדותי כשלעצמו – וגולש מהם והלאה.

בירור התופעה הזו חשוב לציבור האמוני בלי קשר לצורך להתגונן מול האשמות השמאל או להתנצל בפניו, ובלי קשר לעובדה שהוא פוגע במפעל ההתיישבות. הוא חשוב לנו ולכל עם ישראל משום שבו תלויה ההבנה כיצד באמת בונים את המדינה וכיצד מקדמים את הגאולה.

האם הנערים האידיאליסטים הללו אינם צודקים? הם צודקים. האם עצם תביעתם לגאולה איננה אמתית? היא אמתית. האם הדרישה שלהם מהמדינה לנהוג אדנות בארץ ישראל איננה מעוגנת בתורת ישראל? היא מעוגנת בה. האם הדרישה שלהם מצה"ל לנהוג בתקיפות מול המחבלים והפורעים הערבים איננה אלמנטרית? היא אלמנטרית. האם הדרישה שלהם מהמדינה שלא להרוס בניה יהודית איננה צודקת? היא צודקת.

אז מדוע הם נכנסו ל"מלחמת עולם" עם כל מי ומה שזז בשטח? כי אין להם סבלנות. בשביל סבלנות ואורך רוח יש צורך באמונה גדולה ועמוקה. ולא רק בחיצוניותה של האמונה אלא בפנימיותה. דרושות אמונה והבנה שלמרות התפקיד הלא נכון של חיילי צה"ל, הם עוד יגיעו לזה; אמונה שאף על פי שצה"ל עסוק בהתגוננות, הוא עוד יעבור למתקפה; אמונה שאף שהמדינה איננה אידיאלית, עתידה עוד לפניה. דרושות אמונה והכרה שלמרות שעם ישראל לא מבין את תהליכי הגאולה המתחוללים בקרבו, הוא עוד יבין.

יותר מכך: בשביל סבלנות יש צורך בהבנה שכל העיכובים, המשברים והחולשות של מדינת ישראל הם רק שלבים של לימוד, שיעורים אמוניים, שריבונו של עולם מלמד את עם ישראל דרך הרגליים בדרך להגשמת חזון הגאולה.

צודקים לחלוטין מי שדורשים מצה"ל להגיב כראוי מול הטרור הערבי, לא להרוס בניה יהודית, וכן להרוס בניה בלתי חוקית ערבית. צודקים לחלוטין אלה ששואפים לחברה יהודית אידיאלית החיה לפי נורמות של תורה, והמחילה את הריבונות והאדנות הישראלית בכל שטחי ארץ ישראל.

אך הוויכוח איננו על החזון אלא על הדרך. האם מבחינה תורנית ראוי לכפות על עם ישראל את החזון גם כשהוא אינו מבין אותו, ולכן לא מזדהה אתו, רק בגלל שהחזון הוא חזון אמת? או שראוי להיאזר בסבלנות ובארך אפיים, לפעול פעולה פנימית, תודעתית, חינוכית, לתקן מבפנים את עם ישראל ואת מדינת ישראל – כדי להביאה, צעד אחרי צעד, עד למצב בו עם ישראל יבין את החזון, יבחר בו, ויגשים אותו מתוך בחירה והכרה?

הדרך הראשונה היא דרך התוהו. דרך קצרה וארוכה, ארוכה מאד. רוממות הגאולה בגרונה אבל בפועל היא מהווה את "קליפת הגאולה". היא "מריחה" את ניחוח הגאולה שבאוויר של דורותינו, משתכרת ממנו ומאבדת את עשתונותיה. היא איננה מובילה לגאולה אלא לחורבן. הדרך השנייה דורשת הרבה סבלנות, אמונה והבנה. היא גם מחייבת לסבול עיוותים וחוסר שלמות זמניים. והזמניות הזו יכולה לארוך שנים רבות. מי שלא יכול לסבול את העובדה שצה"ל עדיין לא מתפקד כראוי, שבתי המשפט שלנו הפכו את המשפט למשפח, שהמדינה עדיין לא מושלמת ושעם ישראל עדיין לא שואף לגאולה – לא אמור ליטול חלק בהתיישבות ביהודה והשומרון. הוא גם לא אמור להתעסק בגאולה, לפחות לא באופן מעשי.

לעם ישראל, לחברה הישראלית ולמדינת ישראל ישנה לא רק זכות אלא חובה להיאבק באמצעות מנגנוני הביטחון שלה בכל ניסיון לכפות עליה בכוח אידיאל שהיא איננה בשלה לו – אפילו אם זו הגאולה עצמה.