להסיר את הבמות מתוכנו

הציבור הדתי לאומי הוא ציבור אחד. ריבוי הגוונים שלו הוא יתרון, לא חסרון. יש לו תפקיד היסטורי ביחס לחברה הישראלית ההולכת ומתגבשת בדורות הללו בארץ ישראל. סביב הנחת היסוד הזו צריך לשקם את הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית.

בס"ד

ט"ז בתשרי, תש"פ

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

שתי ידיעות מעודדות התפרסמו בשבוע החולף, כיאה לימים שבין כסה לעשור, והן מלמדות על נכונות לחשבון נפש אמתי בציבור הדתי לאומי אחרי המשברים הפוליטיים הקשים שעברו עלינו בשנה האחרונה.

מפלגת הבית היהודי הכריזה על תכנית חומש שבמסגרתה תיעשה בדיקת עומק והפקת לקחים ממערכות הבחירות האחרונות וכן חידוד ובירור שאלת הזהות הציונית דתית במרחב הפוליטי בישראל. אחת הפעולות המרכזיות במהלך תהיה הקמתה של מועצה ציבורית רחבה שתייצג את מגוון הזרמים בציונות הדתית ותפעל באמצעות שולחנות עגולים בכלל סוגיות הליבה הערכיות של הציבור. אכן, היוזמה הזו לא רק מתבקשת אלא גם הכרחית. העובדה שהיוזמה התפרסמה בהקדם מעידה על כנותה ורצינותה.

הידיעה השנייה בהקשר זה באה מפיו של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' והיא לעניות דעתי חשובה עוד יותר. "אני לא רואה הצדקה לקיומם של שתי מפלגות. צריך ללכת למהלך של מיזוג מידי בינינו לבין הבית היהודי", הכריז סמוטריץ'. "אפנה לרב רפי פרץ ממש בימים הקרובים ואבקש ממנו להיכנס לתהליך מידי". ההכרזה הזו חשובה יותר משום שהשינוי המבני, איחוד כול הכוחות הפוליטיים בציונות הדתית תחת קורת גג פוליטית אחת, הוא הכרחי, והתהליך הזה חייב להתחיל מאיחוד בין הבית היהודי לבן האיחוד הלאומי-תקומה, שתי מפלגות מרכזיות וותיקות בציבור, שאין שום סיבה שתמשכנה את הפיצול הפוליטי ביניהן.

הגיע הזמן שכולנו נפנים את הלקח. המצב בו הציונות הדתית מחולקת פוליטית לחמש-שש רשימות שונות חייב להיפסק. הבעיה איננה רק באובדן קולות שהפיצול הזה גורם. זו הבעיה הקטנה. הבעיה היא שהפיצול הזה יוצר שנאת חינם, מפיץ רעל, גורם לביקורת הרסנית ומפרק את המחנה מבפנים. אין פלא שבאווירה המורעלת שנוצרה בבחירות האחרונות, דווקא בציבור שלנו אחוז ההצבעה ירד. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הציונות הדתית לא עסקה כלל בפניה לציבור הכללי ובניסיון לגייס בתוכו תמיכה, ואפילו לא במאבק מול הכוחות המתחרים בה בגוש הימין. היא בזבזה את כל האנרגיות שלה על הכפשות, שנאות, יריבויות וקנאות קטנונית בתוך המחנה. בלתי אפשרי שכול אחד יקים לעצמו במה. לא ייתכן שכול ניואנס אידאולוגי כזה או אחר יצור לעצמו מסגרת פוליטית נפרדת. לא יעלה על הדעת שכול אחד יקים לעצמו מפלגה פרטית ויצא למסע אישי להצלת המולדת. הגיע הזמן להסיר מתוכנו את הבמות. גם תקופת שפוט השופטים חייבת להסתיים.

בכדי ליצור את האחדות הפוליטית הזו, צריך להגדיר היטב את הנחת היסוד שהיא תנאי הכרחי ליצירתה: הציונות הדתית היא ציבור אחד ויש לו, כציבור, תפקיד היסטורי בתהליך של תחיית האומה בארצה. מכאן הכול מתחיל.

סביב הנחת היסוד ונקודת המוצא הזו צריך ליצור את האחדות המבנית שהבסיס הפוליטי שלה צריך להיות מפלגת "הבית היהודי" שהיא היורשת ההיסטורית של המפד"ל על גלגוליה השונים. אחדות איננה אחידות כידוע, ולכן האחדות הזו צריכה לגבש יחד את הציונות הדתית על כל גווניה, מהחרד"לים דרך הזרם המרכזי, רבני צהר, ועד הליברלים ואפילו הדתל"שים. גם לכיפות השקופות חייב להיות ייצוג הולם. כל מי שמזדהה עם הנחת היסוד הזו צריך להיות מוזמן להצטרף. מי שאיננו מבין את ערכה של ציבוריות, ואת ההבדל בין פעולה אינדיבידואלית בהיסטוריה ובפוליטיקה, לבין פעולה ציבורית, ילך ויקים לו במה לעצמו, אבל הוא לא יוכל לטעון שהוא מייצג של הציונות הדתית. הוא גם לא יוכל אחר כך לבוא בטענות על הדרה, קיפוח, הרחקה, דחייה וכדומה.

לבחירות הבאות, בהנחה שהן תחולנה בעוד שנים אחדות ולא בחורף הקרוב, הציונות הדתית חייבת להופיע כגוף אחד. לא עוד בלוקים פוליטיים, לא עוד שריונים לחברים, לא עוד במות נפרדות לבתי מדרש וחוגים תורניים כאלה או אחרים. בתוך הגוף האחד חייב להיות מקום לכולם. יש לקרוא למפקד חדש, רחב ומקיף, שקוף פתוח ואמתי, שבו יוכלו להצטרף כל הכוחות וכל הגוונים. זו תהיה ההזדמנות לכולם להביא לידי ביטוי את קולם הייחודי ואת כוחם היחסי בתוך מערכת אחת.

הציבור האמוני הוא ציבור אחד. ריבוי הגוונים שלו הוא יתרון, לא חסרון. יש לו תפקיד היסטורי ביחס לחברה הישראלית ההולכת ומתגבשת בדורות הללו בארץ ישראל. מי שלא מקבל את הנחת היסוד הזו רשאי כמובן ללכת עצמאית, להצטרף לליכוד, לכחול לבן, או לבחור לו כל דרך פוליטית אחרת. דבר אחד הוא לא יוכל לעשות אחרי התהליך הזה: לשאת את שם הציונות הדתית לשווא.

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")