צריך ללמוד להקשיב למשבר

ייתכן שעוד לא ראינו הכול. שאנחנו רק באמצע הסרט, ושמשהו באמת חדש ושונה יצמח מהמשבר הפוליטי

בס"ד

י"ט בתשרי, תש"פ

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מכת הברק שהכתה השבוע בארבעה בני משפחה אחת בחוף זיקים הייתה אירוע יוצא דופן. "זהו מקרה נדיר מאוד", העיד באחד הערוצים מומחה לרפואה שנשאל עליו. האסון הזה היה יוצא דופן מעוד בחינה; בניגוד לכול האסונות המתרגשים עלינו מעת לעת, כגון תאונות דרכים, עבודה ואימונים, פיגועי טרור וכדומה, לראשונה התגובה האוטומטית לאירוע לא הייתה חיפוש אשמים.

בשום אתר חדשות לא מצאתי עד עתה את המשפט "המשטרה פתחה בחקירת נסיבות האירוע". איש ברשתות החברתיות לא מיהר להצביע על האשמים למחדל ולהתנפל עליהם, שום פוליטיקאי לא ניסה להאשים את יריביו באסון, ומשום מקום לא עלתה הדרישה להקים וועדת חקירה בשביל למצות את הדין עם האחראים. יותר מזה; לראשונה מזה זמן רב לא הוכרז בנימין נתניהו כאשם העיקרי למחדל.

לכולם היה ברור פתאום שיש מה שנקרא כוח עליון. שהאירוע "בא מן השמיים" תרתי משמע. שלפעמים יד האדם קצרה מלהושיע והוא לא תמיד יכול לשלוט בגורלו. שעם כל הרצון האנושי הטוב, ישנם דברים שהם מעבר לשליטת האדם.

כך בדיוק אני חש מאז הבחירות באשר למתרחש בתחום הפוליטי. כמו כולנו קראתי עשרות מאמרי פרשנויות וניתוחים, והאזנתי לעשרות פוליטיקאים ומומחים שמציעים הערכות מצב ופתרונות אפשריים למשבר העמוק בו אנו נמצאים. שמעתי את כול קריאותיהם של כול המבוגרים האחראים "לאחדות", "לגילוי אחריות", ואת ההכרזות ש"הציבור לא יסלח". לא החמצתי שום ידיעה על ההתרוצצויות והמגעים הפוליטיים או על העדרם, עקבתי בדריכות אחרי ההתפתחויות, האזנתי לקולות, לרחשים, לאמירות, ואני מנסה באדיקות למצוא קצה חוט של מוצא או לפחות הסבר למה שמתרחש.

אבל ככול שעובר הזמן אני גם מתחיל לנסות להתרכז במה שמעבר לכול ההתרוצצות האנושית הזו; לחפש את הממד של כוח עליון שפועל כאן דרך כל הפעלתנות האנושית הנמרצת הזו; לראות את המשבר הפוליטי הזה לא רק כמעשה אנוש אלא גם כמכה מן השמיים; לראות שהשמיים, שכוח עליון, פועל כאן דרך ובאמצעות הממד האנושי; להתבונן בקוצר ידו של האדם, באופן שבו מערבולת של יצרים, קנאות, שנאות, פחדים, אינטרסים, גאווה וחשבונות מתוחכמים וקטנוניים, יוצרת סבך כל כך מורכב, ששום אדם לא שולט בו ולא יכול לפתור אותו.

פתאום מתבהר עד כמה קצרה ידו של האדם, גם אם הוא מלא כוונות טובות. לפתע מתברר שכוח עליון מתערב כאן, ממש כמו מכת הברק ההיא, נוגע באצבעו הקטנה ומפרק את המערכת האנושית כמו ילד שממוטט מגדל קלפים. פתאום נחשף לעיני כול עד כמה המערכות המפוארות שבונה האדם יכולות לצאת בקלות משליטה ואיזון, ולהיכנס למערבולת של הרס עצמי.  

ככול שהמשבר מעמיק, ומתארך, אני נוטה להפסיק לחפש לו מוצא ולחשוב על פתרונות. אני מתחיל לנסות להקשיב למשבר. להאזין לו. האינסטינקט האנושי, הקורא לפעולה, ליוזמה, ללקיחת העניין בידיים, מתחלף אצלי בנטייה להקשבה והתבוננות. "סייג לחכמה שתיקה" אומרים חז"ל ואני מנסה לשתוק קצת.

בניגוד למכת הברק האמורה, שברור לחלוטין עד כמה היא באה מן השמיים, בתחום הפוליטי ידו של ריבון כל העולמים, שמניעה את כל ההתרחשויות, נסתרת. אבל לאדם מאמין אין ספק שהיא נמצאת שם, ורק הרעשים שיוצר האדם בפעלתנותו היתירה מסתירים אותה.

אין לי מושג כיצד ייפתר הפלונטר הפוליטי בו אנו נמצאים. אין לי קצה חוט של מחשבה איזו קואליציה תצא ממנו ומי יהיה ראש הממשלה. גם אין לי מושג האם נצא מן המשבר כיצד ומתי. אבל ככול שהמשבר הזה מתארך ומסתבך אני מבין טוב יותר שאני לא מבין ושאף אחד לא מבין, מה שפותח אותי לאפשרויות חדשות לחלוטין, ולסברות שלא היית מסוגל להעלות על דעתי כלל שהן אפשריות.

המילה "משבר" בעברית פירושה לידה. כל משבר מבשר ש"משהו חדש מתחיל". הפעם הכוונה איננה לממד המגזרי אלא לזה הלאומי. יתכן מאוד שהמשבר הזה ייפתר בדרך טבעית ותוקם קואליציה כזו או אחרת. זו האפשרות הסבירה יותר. אבל ייתכן שעוד לא ראינו הכול. שאנחנו רק באמצע הסרט, ושמשהו באמת חדש ושונה יצמח ממנו.

האם יתחיל, מה יתחיל, מה יהיה טיבו – אין לי מושג. רבותינו לימדו אותנו לומר "איני יודע". זהו תנאי ראשון להקשבה, שעדיין לא מבטיחה שנבין מה מחולל כאן ריבונו של עולם אבל לפחות נותנת לכך סיכוי.