האם תוכנית המאה מבוססת על סרבנות פלסטינית?

ייתכן שממשל טראמפ מתכוון להציג את התכנית ולומר לצדדים: קבלו את התוכנית, הסכימו לה, חתמו עליה, וקחו את מה שהיא מציעה לכם – ומי שלא יחתום צריך לדעת שהסכמה של הצד השני תקנה לו את חלקו גם בלי הסכמת רעהו.

בס"ד

י"ט באייר, תשע"ט

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

תוכנית המאה של טראמפ ממתינה לנו מעבר לפינה ולמרות שהיא עשויה לחולל שינויים משמעותיים במצבנו, אולי אפילו היסטוריים, אנחנו לא נותנים לה את תשומת הלב הראויה. אחת הסיבות לכך היא העובדה שאנחנו לא יודעים עליה הרבה, וודאי לא את הפרטים, ונאלצים להסתפק בהשערות. זה לא בהכרח רע; העלאת השערות וסיעור מוחות, לפחות באשר לעקרונות התוכנית, תכין אותנו טוב יותר לרגע שבו היא תיחשף.

רוב העיסוק בתוכנית יוצא מתוך הנחה שהיא תהיה עוד "תכנית שתי מדינות" אמריקאית טיפוסית מהזן שהכרנו בעבר, אבל נראה שהפעם מדובר בתוכנית שונה לחלוטין. ואולי, כפי שיוסבר מיד, היא לא בדיוק "תכנית שלום" וגם איננה תוכנית להסדר והסכמה בין הצדדים. אפשר בהחלט שהיא תוכנית להכרעה חד צדדית.

מה שאנחנו כן יכולים להניח הוא שנתניהו הוא ממעצבי התוכנית, והיא על דעתו והסכמתו המלאה, מה שאומר שהיא איננה עוד מאותו דבר. עוד אנחנו יודעים שהיא מתואמת תאום מלא עם המדינות הערביות "המתונות", ובבסיסה עומדת הברית האסטרטגית כנגד איראן. הפלסטינאים ימצאו עצמם הפעם מול חזית רחבה, ישראלית, אמריקאית וערבית, שתגבה את התוכנית.

דבר נוסף שניתן להניח הוא שהעיקרון העומד בבסיסה של התכנית הוא הכרה דה-יורה במצב הקיים דה-פאקטו. זהו העיקרון המדיני שעמד בבסיסם של שני המהלכים המדיניים המהפכניים של ממשל טראמפ במזרח התיכון עד עתה: העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, והכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. בשניהם החליט ממשל טראמפ פשוט להכיר במציאות ולתת לה גושפנקה. זה הכול, וזה הרבה מאוד. אם נניח שעקרון זה יעמוד גם בבסיס תוכנית המאה, משמעות הדבר הוא החלת ריבונות ישראלית על רוב שטחי C, והכרה במדינה מינוס פלסטינית בשאר השטח. התשובה לשאלה מה יהיה גורלם של "היישובים המבודדים" שייוותרו בשטחים המיועדים לפלסטינים, אם יהיו בכלל כאלה, עדיין לא ברורה.

העובדה החשובה מכול, שממש זועקת דרשני, היא שממשל טראמפ לא מתייחס לסרבנות הפלסטינית ולא מתרגש ממנה. הוא ממשיך ללחוץ על הפלסטינים, לזלזל בהם, למרר את חייהם ולקצץ בתקציביהם, כאילו אינם כלל צד במשא ומתן. הוא איננו מנסה כלל לרצות אותם, או לשכנע אותם לבוא לשולחן. ממשל טראמפ כלל לא סופר אותם, ואפילו ל"סמינר הכלכלי" שהוכרז השבוע כמתאבן לתכנית, הם לא צפויים להגיע.

ייתכן בהחלט שמשמעות הדבר היא שהתכנית מבוססת על סירוב פלסטיני. אין הכוונה לסירוב מהסוג שהכרנו תמיד, לו מצפים גם אצלנו, בתקווה ששוב הפלסטינים יסרבו ויצילו אותנו מבלהות השלום. לא, הפעם אפשר שמדובר בסיפור אחר. ממשל טראמפ בונה על כך שהפלסטינים יסרבו. הוא מתכוון להציג את התכנית ולומר לצדדים: קבלו את התוכנית, הסכימו לה, חתמו עליה, וקחו את מה שהיא מציעה לכם – ומי שלא יחתום צריך לדעת שהסכמה של הצד השני תקנה לו את חלקו גם בלי הסכמת רעהו. כלומר, זו איננה בדיוק תוכנית שלום, אלא תוכנית הכרעה, תוכנית שבאה לתת גושפנקה בינלאומית למצב הנוכחי בשטח ולהפוך אותו למצב הקבוע והסופי.

ידיעות על כך שממשל טראמפ יפעיל סנקציות כלכליות על הצד שיסרב לתוכנית כבר נפוצו. ידיעות על כך שהתכנית תצא לפועל גם במעמד והסכמת צד אחד בלבד ובאופן חד צדדי, עדיין לא שמענו. אבל את חוסר ההתייחסות והאכפתיות של ממשל טראמפ לתגובת הסרבנות הפלסטינית קשה לפרש אחרת.

"ניתנה לי המשימה לנסות למצוא פתרון בין שני הצדדים", אמר בתחילת החודש ג'ראד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, והביע תקווה ''ששני הצדדים יביטו בתכנית באופן ממשי, בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, לפני שינקטו צעדים חד-צדדיים". ינקטו צעדים חד צדדים?! למה בדיוק התכוון המשורר?

בואו נסכם את ההשערה: תוכנית המאה בנויה על הסרבנות הפלסטינית. הדבר יוצג כמובן כתוכנית שלום אובייקטיבית, שבה שני הצדדים יצטרכו לשלם מחיר וכו' וכו', אבל זהו רק מסווה למהלך מסוג אחר. מטרת התוכנית היא מתן גושפנקה בינלאומית להחלת הריבונות הישראלית על חלק, רוב או אולי כל שטחי C. הדבר ייעשה בגיבוי אמריקאי ערבי ובין לאומי (למעט האיחוד האירופי). הפלסטינים יסרבו וישראל תקיים את הצד שלה בתכנית באופן חד צדדי. לנוכח הסרבנות הפלסטינית, המציאות בשטחי A ו-B, תישאר בעינה, כולל סוגיית הישובים המבודדים שיוותרו בשלב זה לפחות על כנם ובמעמדם. האפשרות להכרה פלסטינית במציאות וחתימה שלהם על ההסכם תיוותר פתוחה בפניהם בהמשך, והם יוזמנו לעשות זאת בכל רגע נתון.

זו רק השערה כמובן. ניחוש פרוע. אין בדברים קביעת עמדה אלא רק ניסיון לנתח את המציאות. בעוד כמה שבועות תוצג התכנית ונוכל להיות חכמים יותר. בכול מקרה, היא תוצג כתוכנית להסכמה ולהסדר, כתכנית שלום. נצטרך לקרוא בין השורות למה היא חותרת באמת.