יום חמישי, 9 במאי 2019

בשבח הממלכתיות


יש כמובן הרבה מה לתקן במדינה, יש בהתנהלותה אינספור בעיות. גם על צורת המשטר שלה ניתן לערער, אבל כל זה איננו נוגע להזדהות עם עצם קיומה של המדינה.


בס"ד
ד' באייר, יום העצמאות תשע"ט
(פורסם אתמול ב"מקור ראשון")


במלאות 71 שנים לעצמאותה עומדת מדינת הלאום של עם ישראל מול מתקפה חסרת תקדים, מבית ומחוץ, על הלגיטימיות של עצם קיומה.

האנטישמיות האינטלקטואלית במערב, המבוססת על אידאולוגיה ליברלית פוסט קולוניאליסטית, הולכת ומתגברת. על תנועת החרם נגד ישראל אין צורך להכביר מילים, אבל גם תנועות פוליטיות ממסדיות כמו המפלגה הדמוקרטית בארה"ב והלייבור באנגליה, נגועות בנגיף האנטישמיות. גם האנטישמיות הקלאסית, הישנה והמוכרת, מתגברת במערב. אפילו אצלנו, בעיקר בחוגי השמאל הרדיקלי, הולך ומתגבר הערעור על לגיטימיות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.  

אבל מה שמטריד יותר הוא הערעור ההולך ומתגבר מבית לא על עצם קיומה של המדינה, אבל בהחלט על חשיבותה, משמעותה וערכה, כמו גם על אופייה הלאומי. השמאל הישראלי תקף בשנה האחרונה את חוק הלאום. הוא עשה זאת אמנם מסיבות פוליטיות, אבל ערער בכך את הסולידריות בין מרכיביה. גם הסירוב החרדי ההיסטורי להכיר "במדינה הציונית" עדיין חי קיים ובועט, למרות שחוגים רחבים בעולם החרדי מתחילים להשלים עם עצם קיומה.

פצעי ההתנתקות, שגרמו לחוגים מסוימים בקרב המתנחלים להרגיש ניכור מהמדינה ולפתח אנטגוניזם לעצם משמעותה וערכה, גם הם עדיין לא רופאו. במערכת הבחירות ראינו כיצד קמה מתוך הציבור הזה תנועה פוליטית שחרתה על דגלה את הזלזול במדינה ככזאת. בכלל, "הממלכתיות" הפכה בשנים האחרונות למילה גסה.

לנוכח כל זאת עלינו לחזור על הראשונות, ולהבין את ערכה חשיבותה ומשמעותה של מדינת ישראל. התופעות האמורות הן בין היתר תוצאה של אי בהירות בהגדרת משמעותם של שלושה מושגי יסוד בתחום תורת המדינה: מדינה, משטר וממשלה.

"מדינה" כשלעצמה היא המסגרת. היא הקנקן ריק מתוכן, כלי הביטוי של האומה. ההגדרה העצמית שלה. "משטר", בניגוד לעצם הוויית המדינה, מתייחס לתוכן. המשטר מביא לידי ביטוי את תודעת האומה בדור מסוים, את תפיסות היסוד שלה, את השקפת העולם והתכנים שמעצבים את חיי האומה באותה עת. התודעה הזו באה לידי ביטוי בעיקר במשפט המדינה, אבל גם במבנה המוסדות שלה בחוקים וכל שאר הפרטים המאפיינים את המדינה. המושג השלישי הוא "ממשלה", והוא מתייחס לגוף שמוציא את התוכן של המשטר אל הפועל על פי מדיניות שהוא מגבש. הממשלה היא שמנהלת ומנהיגה את המדינה על בסיס המשטר שלה.

חשוב להבין שהזדהות עם המדינה איננה אומרת בהכרח הזדהות עם המשטר שלה. משטרים יכולים להשתנות ולהתחלף במסגרת מדינה אחת. צרפת לדוגמה עברה משטרים שונים במאות השנים האחרונות (הרפובליקה החמישית וכדומה) ועדיין נותרה בזהותה. המדינה כשלעצמה, הכלי, היא בעלת ערך ומשמעות עקרוניים מעבר לשאלת אופיו של המשטר שלה בדור מסוים ובוודאי מעבר לשאלת מדיניות הממשלה שלה בקדנציה מסוימת.

אפשר להתנגד לממשלה ולמדיניותה, ועדיין להישאר נאמן למדינה ולמשטר. משבר האמון שנוצר בעקבות ההתנתקות מחבל עזה, למשל, היה אמור להתייחס בעיקר לממשלה המסוימת שביצעה אותה ולמדיניותה, אולי גם במידה מסוימת לצורת המשטר במדינה, אבל לא למדינה כשלעצמה. אפשר גם להתנגד לא רק לממשלה ומדיניותה, אלא אפילו למשטר, או לפחות לא לדגול בו, ועם זאת להישאר נאמן למדינה, בין היתר מתוך הבנה שהוא עתיד להשתנות, ובעיקר מתוך תחושת מחויבות לפעול לשם כך. כך למשל כתב שבתי בן דב בזמנו: "עלינו להיות נאמנים למדינה על תנאי שנחולל בה מהפכה". התנגדות למשטר איננה בהכרח התנגדות לעצם ההכרה בערכה של המדינה ובמשמעותה.

הציונות החילונית בכלל ומדינת ישראל כפי שהוקמה בפרט, מושתתות על תפיסות עולם מערביות, הזרות לרוח האומה המקורית, שייבאנו לכאן מעשה קוף עם שובנו לארצנו. לכן המשטר במדינת ישראל שלנו עדיין איננו ביטוי אותנטי של התודעה הישראלית ההיסטורית המקורית. זו בעיה במשטר, לא במדינה.

יש כמובן הרבה מה לתקן במדינה, יש בהתנהלותה אינספור בעיות. גם על צורת המשטר שבה ניתן לערער, כאמור, אף שבינתיים אין לאף אחד הצעה מגובשת אקטואלית ורלוונטית למשטר יהודי יותר וראוי יותר, אבל כל זה איננו נוגע להזדהות עם עצם קיומה של המדינה.

יש כאלה שלא יוכלו להזדהות עם המדינה עד שהכול יהיה מושלם – גם עצם המדינה, גם המשטר, וגם הממשלה. אבל ישנם אחרים, ששמחים על עצם חידוש הממלכתיות הישראלית, על עצם תקומת המדינה אחרי אלפיים שנות גלות, על עצם הנס הגדול הזה. הם יכולים להזדהות עמו ולראות את ערכו ומשמעותו בין היתר משום שהם מבינים מה חסר ומקבלים עליהם גם לשפר ולשכלל את המדינה עד שתגיע למקום אליו היא מיועדת להגיע. יהי חלקנו עם האחרונים.
















  


3 תגובות:

  1. ברשותך, מר קרפל, שאלות:
    1. התייחסת במאמר ל'תודעת האומה' - "המשטר מביא לידי ביטוי את תודעת האומה ".
    תודעה היא מושג המתייחס לאדם. היא נוצרת ע"י יכולות מנטליות שונות של האדם. אומה היא קבוצה של אנשים.
    האם לקבוצה כ'קבוצה' יש מנגנונים מנטליים ? יכולות מנטליות המייצרות תודעה ?

    2. המושג 'אומה' ביחס למדינת ישראל - האם הוא מתייחס לכלל אזרחי המדינה, כולל ערבים ולא יהודים אחרים ? אם הוא מתייחס רק ליהודים - האם איננו חל על היהודים החיים מחוץ לישראל (דהיינו למעלה מ-50% מהיהודים בעולם) ?

    3. דומני שייחסת ל'אומה' גם את המושגים 'תפיסות יסוד' ו'השקפת עולם' - " המשטר מביא לידי ביטוי את תודעת האומה בדור מסוים, את תפיסות היסוד שלה, את השקפת העולם...".
    גם מושגים אלה מתייחסים לאדם. גם הם נוצרים ע"י יכולות מנטליות של האדם. כמובן, אנשים שונים יכולים להחזיק בתפיסת יסוד והשקפת עולם זהה. קבוצת היהודים (או כלל האזרחים) החיים בישראל, ומהווים את האומה (או חלק ממנה, אם נתייחס לכלל היהודים בעולם) נחלקת לתת קבוצות בעלי תפיסות יסוד והשקפות עולם שונות. כך בתחום המדיני, והכלכלי, והחברתי, והדתי, וכו'. השונות בין תתי הקבוצות קיצונית: חרדים לעומת אתאיסטים, חסידי מדינת כל תושביה לעומת תומכי ארץ ישראל בשתי גדות הירדן, קומוניסטים לעומת קפיטליסטים, וכו'.
    השאלה: תפיסת היסוד והשקפת העולם של איזו תת-קבוצה היא זו של ה'אומה' ?

    השבמחק
  2. 1. בודאי שיש "תודעה לאומה". הרי זה מובן מאליו. האופי הלאומי, וצורת החשיבה הלאומית, המוסר הלאומי של כל מדינה הוא שונה לגמרי. תאר לעצמך שהייתי מציע לכבוש את ירדן, סתם ככה, כי לדעתי זה יביא הרבה שטחים למדינה, ויפתור את משבר הדיור ויגדיל את היצע הקרקעות לרשות האזרחים. רעיון זה הוא בלתי נתפס בכלל בתודעה הישראלית הלאומית. מילא אם הייתי טוען ש"במלחמת מגן מול ירדן יהיה מותר לנו לכבוש אותה" - זאת עוד תודעה לגיטימית (וגם כאן היא תהיה במחלוקת), אבל סתם כך לגזול את אדמת שכנינו. אלא מה - שיש לנו שכנה - סוריה, שחושבת שזה דווקא לגיטימי לגמרי סתם כך לכבוש מדינה שכנה (ולאו דווקא ישראל, היא גם ניסתה לכבוש את ירדן). כי זה האופי הלאומי של הערבים - מה שאתה מצליח - תגזול. באותו אופן לא יעלה על דעת איש להפוך את הערבים שנמצאים תחת הריבונות הישראלית למה שעושה שכנה נוספת שלנו - לבנון - להשאיר את הפלסטינים לנצח במצב שבו אסור להם לקנות בית או אדמה, והם לעולם יהיו תושבים סוג ז'. למה - ככה, כי היא יכולה. אז כן, כמובן שיש מנהגים שונים לגמרי למדינות שונות לגמרי.

    2. שאלה מצוינת - אם המשטר מייצג את האומה הישראלית, וחלק מרכזי בו (יש אומרים - ראוי שיהיה חוק יסוד) הוא חוק השבות. האם חוק זה מייצג את הערבים והלא יהודים האחרים? אני חושב שזה די ברור מה התשובה. האם מדינת ישראל מחויבת להציל כל יהודי באשר הוא מאתיופיה ועד קטמנדו? שוב אני חושב שהתשובה היא די ברורה. במובן זה (ובעוד הרבה מובנים אחרים) ישראל היא לא "מדינה" ככל יתר המדינות. וגם ה"אומה" הישראלית היא לא ככל האומות. יש אומות שחיות בגלות (למשל - הטיבטים), אבל אין אף אומה שהצליחה "למות ולקום לתחיה לאחר גלות של אלפי שנים". יש את האירים, שגורשו וגלו מארצם ואז חלק קטן מהם שבו אליה, אבל אין עוד דוגמא כישראל. לכן ללמוד מעשה קוף מאומות העולם הוא לא תמיד רעיון טוב. לפעמים כן (למשל - להקים צבא ככל אומות העולם למדנו מהבריטים) לפעמים לא (למשל הצבא הישראלי מסוגל לעשות דברים כל כך חדשניים ועם אילתורים כל כך פנטסטיים, שלפעמים זה מצליח להפתיע ולהותיר אותנו פעורי פה).

    3. אי אפשר לענות על השאלה שלך, כי אין תת קבוצה. כלל הקבוצה הזאת שאתה מכנה "יהודים" , היא הקבוצה הכי קרובה לתפיסת יסוד. אם היא לא מסוגלת להסכים בנושא מסוים (למשל - החזרת שטחים או דת ומדינה או עוד הרבה מאד סוגיות), אז אין לה הסכמה ותפיסת יסוד והשקפת עולם. גם לי עצמי (כפרט) אין השקפת עולם ותפיסת יסוד בנושאים רבים. קורה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לרותם:

      1. תודעה איננה יש הקיים בטבע, כחול הים, כוכבי השמיים, וכו'. היא נוצרת ע"י מנגנונים פיזיולוגיים-מנטליים של בני אדם.
      מהו המנגנון הפיזיולוגי-מנטלי של "האומה" שקובע את ה"תודעה" שלה ?
      זו השאלה, ודומני שלא התייחסת אליה בתשובתך.

      2. האם ה"אומה" שלנו מתייחסת רק ליהודי מדינת ישראל, או לכלל היהודים בעולם ?
      - אם רק ליהודי ישראל - אזי רוב העם היהודי, שחי בגולה, איננו חלק מהאומה ?
      עד 1948 - 100% של יהודי העולם לא היו אזרחי מדינת ישראל, שטרם נולדה - האם לא היתה לנו "אומה" ?
      - אם לכלל יהודי העולם - אזי רובם כלל לא אזרחים של מדינת ישראל. האם ה"תודעה" שלהם, "תפיסת היסוד והשקפת עולמם" הם הרלבנטיים למדינת ישראל ?

      3. מתשובתך דומה ש"תפיסת יסוד" ו"השקפת עולם" מתקיימות רק כאשר קיימת תמימות דעים מלאה של כל היהודים ["אם היא לא מסוגלת להסכים בנושא מסוים (למשל - החזרת שטחים או דת ומדינה או עוד הרבה מאד סוגיות), אז אין לה הסכמה ותפיסת יסוד והשקפת עולם."]
      היות ותפיסות יסוד והשקפות עולם מתייחסות למגוון רחב של נושאים מהותיים - מדיניות, חברה, כלכלה, דת - האם יש סיכוי סטטיסטי שתהיה תמימות דעים מלאה של כלל יהודי האומה ?
      היש תמימות דעים מלאה, בכל נושא מהותי, בינך ובין כל בני משפחתך ? בינך ובין חבריך - ללימודים, למניין, למילואים ?

      נראה שאליבא דכותב המאמר המכובד, תמימות דעים מלאה איננה תנאי.

      מחק