איש באמונתו יחיה?!

פלא הוא בעיני כיצד זה אנשים משכילים, מבוגרים, רציונליים, דוגלים בעקרון של "איש באמונתו יחיה".

בס"ד

ז' באייר, תשע"ח

פלא הוא בעיני כיצד זה אנשים משכילים, מבוגרים, רציונליים, דוגלים בעקרון של "איש באמונתו יחיה".

אכן, כל עוד מדובר במשמעות אחת של העיקרון, לפיה אין מקום לכפיה בענייני דעות ואמונות, אני מבין ומסכים לחלוטין. אפילו ריבונו של עולם לא כופה עלינו את אמתו; הוא מותיר לנו בחירה חופשית, ולפעמים, כשאין ברירה, נותן לנו ללמוד דרך הרגליים.

אבל באשר למשמעות השנייה של העיקרון, לפיה אין הבדל בין הדעות והאמונות, שכולן שוות ערך, כולן טובות ולגיטימיות, שאין אמת והיפוכה של האמת, שאין אמונות ודעות שהן מסוכנות, מזיקות, שאינן מוסיפות בריאות וחיים אלא להיפך; אמונות שאיש לא יחיה מהן – כיצד זה אנשים מבוגרים מאמינים בכך. זה נבצר מדעתי.

כי הרי ממש אותם אנשים מקפידים היטב על המזון הגשמי שהם צורכים; הם נזהרים לצרוך רק מוצרי מזון בריא ואוכל טבעי; הם בודקים היטב באותיות הקטנות שעל תוויות המוצרים מה הם מכילים; לגופם הם לא יכניסו לעולם מזון מזיק, רעיל – אז כיצד זה הם מוכנים להזין את לבם ומוחם בפסולת אינטלקטואלית.

אותם אנשים ממש, כשהם, לא עלינו, זקוקים לניתוח לב או מוח, יחפשו את המומחים הגדולים, המנוסים והמלומדים ביותר; אלה שלמדו את מלאכתם ממורים נושאי מסורת ארוכה, רבת שנים, מנוסה ומבוררת – אז כיצד זה שכאשר הם מכניסים למוחם ולבם, אותם מוח ולב ממש, תכנים רעיונות ותפיסות עולם, הם מוכנים לרכוש אותם מכל הבא ליד.

גם כשמדובר בחליטת עלי תה מרפאים, הם יודעים ללכת לזקנות, אלו שמכירות חליטה מחייה ומבריאה במתכונים שהועברו להן מדורי דורות. מתכונים של הסבתא של הסבתא. אז מדוע שכשמדובר באמונות ודעות הם אינם נוהגים כך, אלא מעדיפים "מזון תעשייתי".

כי בענייני דעות ואמונות, עוד הרבה יותר מאשר בענייני מזון גשמי ורפואה, למסורת ארוכת שנים, שעוברת מדורי דורות, מבוררת, מלובנת, מנוסה, מוכחת, שיכולה להציג קבלות – אין שום תחליף.

עם ישראל עובד על הפרויקט של "דעת אלוקים" כבר אלפי שנים; משימת חייו היא בירורן של אמונות ודעות, ושל ההדרכות המעשיות הנגזרות מהן; כל תורתו היא הבדלה בין ראוי ופסול בתחום זה, בין מועיל ומזיק, בין מבריא למרעיל, בין ממית למחייה.

אז מדוע דווקא בתחום הזה, ישנם אנשים המוותרים על מזון מלכות, ומעדיפים את המיץ של הזבל.

אז בסדר, לא כולם עדיין מבינים ש"אמונתה [של כנסת ישראל] היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידאליות לאמונות כולן, וממילא הכוח המבקר את כל המושגים האמוניים (הרב קוק, אורות, עמ' קל"ח)", אבל להאמין שכל דעה ואמונה היא שוות ערך ?!

"איש באמונתו יחיה"? לא רק שלא בטוח – אלא בטוח שלא. ישנן דעות ואמונות מזיקות, רעילות, שמקצרות חיים; אמונות ודעות שהופכות אותנו למתוסכלים, מיואשים, נרגנים, כעוסים, מאוכזבים, קצרי רוח; "מוצרי תעשיה אינטלקטואלית" שכל שומר נפשו ירחק מהם.

אז איך זה בכל זאת קורה?

כנראה שהאנשים הללו, למרות שהם רציונליים, לפחות בעיני עצמם, מערבבים בין שתי המשמעויות של העיקרון "איש באמונתו יחיה". מכך שהמשמעות הראשונה שלו – שאין לכפות דעות ואמונות – נכונה, הם מסיקים שגם המשמעות השנייה שלו – שכל הדעות והאמונות הן טובות, ראויות ושוות ערך – נכונה. הם כנראה משליכים את הלגיטימיות של המובן הראשון, על המובן השני.

ועל הטעות הזו אנשים משלמים לצערנו ביוקר. מפספסים את החיים.